ייטב לב בראשית כט

מוראי וביום השביעי תשבות בחינת עבודה מאהבה ע"ש והנה קין עשה תשובה מיראה כמ"ש הן גרשת אותי וגו' והיה כל מוצאי יהרגוני וגו' וזדונות נעשו לו כשגגות ע"כ אמר עשיתי תשובה ונתפשרתי פשר דייקא ר"ל שלא שילם כל החוב כי עדיין נשאר שוגג ועיין בנזה"ק לכך אמר אדה"ר כך גדול כח תשובה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת שאז זמן תשובה שב"ת אותיות תש"ב והיינו דכתיב ביה טוב להודות לה' היינו להתודות מאהבה מכח סיפור חסדיו ית' שאז זדונות נעשי' לו כזכיות והבן: ויתהלך חנוך את האלקים וגו' עפ"מ דכתיב ומותר האדם מן הבהמה אין, ופירשתי כי הנה עינינו רואות מי שעובד ה' באמת נראה בעיניו כי איננו כלום ולמה נחשב הוא ומי לנו גדול ממשה ואעפ"כ אמר ונחנו מה ומי שאינו עובד ה' באמת ידמה בעיניו לאדם חשיב והטעם איתא בספרים כי כל מצוה דלאו איהי בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא א"כ נשאר בכאן ונדמה בעיניו שעושה מאומה מצות ומעש"ט ומי שעובד באמת בדו"ר פרחת לעילא ולא נשאר פה מאומה ולזה נדמה בעיניו כאלו לא עשה כלום והנה בני עליה נקראים אדם והמון עם מכונים בשם בהמה ע"ד דאיתא בחולין דף ה' תן הבהמה בני אדם שדומין לבהמה וזהו ומותר האדם הן בני עליה מן הבהמה הם המוניים הוא בחינת אין שמי שהוא ערום בדעת כאדם נחשב בעיני עצמו כאין וזהו ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כלומר שהיה נחשב בעיניו כאין ולא היה חשוב בעיניו למאומה והטעם אמר כי לקח אותו אלקים כלומר כל מצותיו ומעש"ט שלו לקח אלקים ופרחת לעילא שלא נשאר אצלו מאומה כנ"ל וזהו שאמר הכתוב אל תיגע להעשיר כלומר שלא תעבוד ה' ע"מ להקרא עשיר וע"מ לקבל פרס ולפעמים אין האדם מבין על עצמו אם עבודתו ע"מ לקבל פרס או שלא ע"מ לקבל פרס לזה אמר תבינתך חדל כלומר שתוכל להבין מעצמך אופן עבודתך אם אינו כראוי תחדל ממנו והבחינה לזה התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים להיות פרחת לעילא ומזה תוכל להבין מדרגתך אם אתה בעיניך ע"כ היה עבודתך ע"מ לקבל פרס ונשאר פה ואם אתה בעיניך כאין אז עבודתך באמת כי פרחא לעילא והבן: וע"ד הפשוט י"ל כי עשה יעשה לו כנפים כלי' לעבוד בדחילו ורחימו הן תרין גדפין לפרוח לעילא אז כנשר יעוף בשמים והבן: מד' שלשה מציאות מצא הקב"ה אברהם דיד וישראל, עיין מה שכתבתי פירושי במאמר שובע שמחות על המשנה חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים באבוקות של אור שבידיהן עי"ש: מה כתיב למעלה ונח מצא חן בעיני ה' אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח יל"ד תחלה הזכיר הוי' אח"כ אלקים גם להבין הרמז שכתבו המפרשים האלקים' התהלך נח' ס"ת חכם מה הכוונה בזה גם להבין הא דאיתא במדרש להלן עה"פ ויזכור אלקים את נח וגו' הה"ד עיר קטנה (זה העולם) ואנשים בה מעט (זה דור המבול) ובא אליה מלך וגו' ומצא בה איש מסכן חכם (זה נח) ומלט הו' את העיר בחכמתו (ויעל עולות במזבח) ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא ואמר הקב"ה אתין ליתכון מנהרין לי' אנא מנהיר לוה שנא') ויזכור אלקים את נח עכ"ל, וצריך ביאור בפרט מה שאמר עיר קטנה כו' ואנשים בה מעט זה דור המבול הלא העולם עיר גדולה ורבים היו בדור ההיא ועי' מפורשים מ"ש ע"ז: והנ"ל בזה עפ"מ שפירשו המפורשים עה"פ בפ' עקב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' שכבר הקשו בגמ' אטו יראה מלתא זוטרתא היא לכן פירשו דה"ק מה (בחינת ענוה) י"א שיאל מעמך אבל לא לחטוא ע"י הענוה, וע"ד שפי' הצדיק הקדוש מהר"ז זלה"ה כי הלל רשע על תאות נפשו בשביל תאות נפשו הוא עניו כמו הלל ומשפיל א"ע לחטוא במה שלא נאה ולא יאתה אליו עשית פחיתות כזה שעושה ובענוה פסולה כזה לא בחר ה' כ"א שיהיה עניו ובחי' מה ליראה את ה' עי"ז בהכיר שפלותו וגדולת הבורא ית' ומזה יגיע