ייטב לב בראשית רפח

בכלל מצוה ואם אינו לשם שמים הוא בכלל אזהרה עי"ש, נמצא בחינת עבירה לשמה הוא בחינת אמצעי בין צווי ואזהרה כי איננה בכלל צווי ולא בכלל אזהרה וידוע כי זבולון עסק בפרקמטיא ויששכר בתורה נמצא זבולון לא היה רשאי לצאת חוץ מגבולי המצוה או אזהרה ולא היה יכול לעשות עבירה לשמה מה שאין כן יששכר שעסק בתורה היה רשאי לעשות עבירה לשמה שהוא בחינת אמצעי בין גבולי המצוה ובין גבולי האזהרה והוא מב' טעמים הנאמרים לדוד כי יששכר נולד מלאה שאמרה אלי תבוא כו' והיתה תובעת בפה והוי עבירה לשמה וגם מחמת שיששכר יודע לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כדכתיב ומבני יששכר יודעי בינה וגו' וז"ש הכתוב זבולון לחוף ימים היינו לגבולי התורה ישכון ואסור לו לצאת מגבולי התורה לחוץ אבל יששכר חמור גרם שהחמר גרם ללידתו כפי' המפורשים שעי"ז יצאה לאה לקראתו ואמרה אלי תבא נמצא שורש לידתו מבחינת עבירה לשמה לכך רובץ בין המשפתים שיכול לעשות עבירה לשמה שהוא בחינה אמצעית בין מצוה ואזהרה לכך לפעמים וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ (טוב עוה"ז) כי נעמ' כמשמעו הגם שזה לכאו' עביר' אבל היא לשמה למען יהא בריא וחזק לעבודת הבורא ב"ה ולכך ויט שכמו לסבול שהט' שכמו לסבול משא העם להעלותם ולהשפיע להם כ"ט ויהי למס עובד להשפיע להם כ"ט לא כמו שנא' בשאול משכמו ומעלה גבוה וגו' א"י עוד טעם שהוא יכול לעשות עבירה לשמה כי ויהי למס עובד להורות הוראה בישראל כפי' רש"י ותורה מגינה ומצלי א"י ויט שכמו לסבול תשא העם עד אשר ויהי למס ר"ל אפילו פחותי ערך אשר כבר נמסרו ויהי לסט"א כי למ"ס עם הכולל עולה כמנין שמו הידוע ובהיפך אתוון סמ"ל ע"י יששכר נעשה עובד לה' יתב' כי טוב לצדיק טוב לשכניו הגרים עמו והבן כ"ז היטב: בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וגו' ותרגומו ברי דיסגי יוסף ועי' רש"י, ונ"ל עפ"מ שכתב הטאו"ח סימן א' כי התנא הזהיר הוי קל כנשר נגד ראות העין לומר שתעצים עיניך מראות ברע כי הוא תחלת העבירה שהעין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין ואמר גבור כארי כנגד הלב רץ כצבי כנגד הרגלים וכן דוד המע"ה הי' מתפלל על שלשתן אלא ששינה הסדר הט לבי וגו' אח"כ העבר עיני מראות שוא והזכיר בלב הטי' ובעין בעברה כי הלב ברשותו להטותו לטובה או לרעה אבל ראות השוא איננו ברשותו כי אפשר שיפגע בו פתאום ויראנו לכן התפלל שיעבור עיניו מראות שוא ולא יזמינהו לפניו עכ"ל ומזה יצא לנו כי מאד מאד צריך לסתום עיניו לבלי להסתכל בשום דבר המביא לידי תאוה וחמדה ר"ל וזה העיקר לשמור עיניו ולבו כל הימים וזה שרמזה תורה בסופ' ולא קם נביא וגו' אשר עשה משה פירוש שתיקן משה (כמו ויעש אלהים את הרקיע פרש"י תקנו עי"ש) לעיני כל ישראל בחי' עיניהם וזה שמסיים בלמ"ד ופתח בב' בראשית אותיות לב לרמז כי העיקר העי"ן והל"ב והיינו דכתיב בדוד הוא הגבר הוקם ע"ל ר"ת עי"ן ל"ב. ועם זה יתבאר דברי רז"ל ריש הפרשה למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שמת יעקב נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, והוא בהקדם מ"ש בס' אוה"מ בקהלת עה"פ שמח בחור בילדותך וגו' והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך עפ"י שדרש בזוהר על הפ' עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן והמובן מדבריו כי הלב והעינים הן תרי סרסורי עבירה ואם האדם איננו שלם זך ונקי בהן אזי אסור לו להלוך אחר מראות עיניו ומחשבות לבו וצריך לעשות משמרת למשמרת לבל יסתכל על הכיעור לאפוקי מי שקישט מלא קומתו מבית ומבחוץ ורעיוניו דבוקים תמיד בה' יתברך ובכל מקום שנותן עיניו רואה התלבשות אלהותו ית' איש אשר אלה לו לו נאה לו יאה לילך אחר דרכי לבו וראות עיניו כי גם שם שם לו חק ומשפט לעבוד עבודתו ית' וזהו עיניך בשדה אשר יקצורון בחי' מחצדי חקלא אז והלכת אחריהן עכ"ד הזוהר וז"ש שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך וגו' והפעולה בהיותך טהור וזך ברעיונך אז והלכת בדרכי לבך ובמראה עיניך עכ"ד ז"ל, נמצא בעוד יעקב אבינו חי היה אור קדושתו וצדקתו שופע על כל ענפיו ושבטיו שבטי ישרון עד אשר לא היו צריכים להעצים עיניהם ואדרבא היו רשאים לילך בדרכי לבם ובמראה עיניהם בעינים פתוחות מרוב דביקותם בהשם יתברך אמנם אחר שמת יעקב נפלו ממדרגתם בארץ מצרים מקור הטומאה עד שהצריכו להעצים עיניהם מראות שוא, וזה שאמר רש"י ז"ל משמת יעקב נסתמ"ו עיניהם ולבם מכח צרת השעבוד והתפשטות הזוהמא ר"ל כי היו צריכים להעצים עיניהם כי העין אינו ברשותו של אדם וכמ"ש העורך (ושמעתי מחד מחבריא לפרש על פי זה דע למעלה תמך עין רואה ואזן שומעת ר"ל כי יתר האברים הם למטה מהאדם כלו' ברשותו אבל ראית העין ושמיעת האזן זה אינו ברשותו וכאלו הם למעלה ממנו כי גם אם אינו רוצה לראות ולשמוע פתאם ילכד לראות