ייטב לב בראשית רפז

על עסקי נחל כי בהמה מה חטאה והיה נראה לו עבירה אך אפילו לדעתו היה לן לעשות להרוג אותם כיון שכך צוה המקום ב"ה לא יהא אלא עבירה לשמה אלא שמרוב צדקתו לא היה יכול לעשות עבירה לשמה וזה שלא נמצא בו שתן דופי ולא היה מתאחד עם הפחותים שבישראל ולכך לא נמשך מלכותו וז"ש גבי שאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם כי השכמים הם הכתפים הרומזים לחסדים מגולים ושאול עם החסדים שהי' צריך להשפיע הי' גבוה מכל העם כי לא היה מתאחד עמהם ולא היה יכול להשפיע להם עכ"ד. ובפרשת ויחי כתוב בספר הקדוש הנ"ל לפרש הא דכתיב אשר נשיא יחטא ואמרו רז"ל אשרי הדור אשר נשיא יחטא עפ"מ דאיתא טבעו בארץ שעריה שמחו בני קרח משל לשפחה שאבדה קיתון של חרס בתוך הבאר אח"כ הלכה בת מלך והפילה קיתון של זהב לתוך הבאר שמחה השפחה כ"כ כאן יש פחותי ערך שאינם יכולים להגביה א"ע לעבודת מלך מ"ה ב"ה אבל כשהצדיק חוטא ומתגבר לעלות את עצמו לקדושתו עי"ז יתנשא כל העולם עתו אפילו פחותי ערך עכ"ד, והמשכיל יבין כי מ"ש בפרשת ויחי עם מ"ש בפ' נשא דברים אחדים הם כי ע"י עבירה לשמה יכול להעלות כל נשמות וניצוצות הקדושים השייכים לו אפילו מפחותי ערך והבן כי הוא דבר עמוק. וברקנטי פרשת שמות כתב אל תתמה בהיות מרע"ה אב הנביאים ויתרו כומר לע"ז איך נתחתן עמו כבר הודעתיך כי לפעמים החסידים היו כוונתם לתת חלק לצד הטומאה כמו שרמזתי לך בסוד התפילין (נ"ל דר"ל בשערות היוצאין לחוץ) ומלכות בית דוד משום ועולתה קפצה פי' ובספר הזוהר מגו חשוכא נפיק נהורא כו' עי"ש וכוונתו ע"ד שפי' האר"י ז"ל עת אשר שליט האדם (ר"ל דבליעל) באדם (דקדושה) לרע לו לאדם דבליעל כי על ידי שמתגבר האדם דקדושה מוציא ומעלה עמו ניצוצות הק' ונשמות העשוקות עי"ש, וז"ש גור אריה יהודה הרומז דוד כפרש"י מטרף ממה שנדמה לעיני בשר כי לפעמים נעשה טרף לסט"א ח"ו כענין מעשה דבת שבע אדרבה מזה עלית כי עי"ז נמשך מלכותך וגם העלית עמך ניצוצות קדושות ולכך כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו ופי' התרגום לית מלכו' דתזעזעוניה לא כמו שאול שלא נמשך מלכותו מפני שלא נמצא בו שמץ דופי והטעם שעי"ז לא היה יכול להעלות עמו פחותי ערך, לא כן דוד כאמור ולכך לא יסור שבט מיהודה וגו' כי ולו יקהת עמים הם השבטים הקרוים עם כפרש"י פרשת ברכה על חובב עמים עי"ש כי דוד היה יכול לאסוף אליו אפילו פחותי ערך או כמשמעו ולו יקהת עמים אפילו מאוה"ע להעלות הנשמות העשוקות בתוכן. והנה הטעם שלא היה שאול עושה עבירה לשמה כי באמת סכנה גדולה לעשות עבירה לשמה כי אולי היצה"ר מטעהו שעושה לשם שמים ובאמת אינו כך ונמצא שהוא עבירה אבל דוד ע"י שבא מבנות לוט וכ"כ מתמר אשת יהודה שכ"ז היה בחינת עבירה לשמה ומזה נצמח תולדתו לכך היה הוא מתהלך בתומו לעשות אפילו עבירה לשמה וע"ד דאיתא נעשה ונשמע כבר נעשה בימי האבות ופי' המפורשים דר"ל מחמת שהאבות קיימו כל התורה עד שלא ניתנה יהיה נקל לבניהם לקיים והבן. טעם ב' י"ל ע"מ שעשה דוד לפעמים עבירה לשמה ולא שאול כי איתא בש"ס פ"ב דיומא (דף כ"ו) דלא אתי צורבא מרבנן דמורה אלא מלוי ויששכר ופריך והא כתיב יהודה מחוקקי ומשני לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמינא והקשה ז' מהרש"א ז"ל בח"א והא כתיב בדוד וה' עמו ואמרו ז"ל שהלכה כמותו בכ"מ ותירץ שאני דוד שהיה מלך אבל שאר השבט לא ידעו לאסוקי אליבא דהלכתא עי"ש נמצא דוד היה מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא והיה בו אור תורה האמיתי ותורה מגינה ומצלי אפילו בעידנא דלא עסיק בה והיינו אפי' בשעת עבירה שלא יטו אשורי' מני אורחותיו וכוונתו הרצויה לשם שמים ולכך היה יכול לעשות עבירה לשמה כי היה בוטח באור תורתו כי תגין עליו. ובזה נ"ל דהיינו דכתיב ויהי דוד לכל דרכיו משכיל ע"ד שדרשו בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה כמו כן בכל דרכיו אפילו דבר עבירה משכיל שהיה עושה בהשכל לשם שמים והטעם כי וה' עמו שהלכה כמותו כאמור משא"כ שאול שהי' משבט בנימין דלא ידע לאסוקי שמעתת' אליבא דהלכתא לכך לא היה יכול לעשות עבירה לשמה ולכך משה שהיה משבט לוי נשא את בת יתרו כאמור ברקנטי וכ"כ מצינו באהרן באותו מעשה שאמר מוטב יתלו הסרחון בי ולא בהם ועשה עבירה לשמה והיינו דכתיב בשבט לוי (בפרשת ברכה) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע עי"ש ברש"י כי שמרו אמרותיך והוי כעין עבירה לשמה והטעם כי יורו משפטיך ליעקב ולכך בכחם לעשות עבירה לשמה והנה בחובת הלבבות שער עבודת אלהים פ"ד כתב כי כל מעשי האדם אינם יוצאים מכלל צווי ואזהרה כי מה שיוצא מגדר הסיפוק אם הוא לשם שמים הוא