ייטב לב בראשית רפג

שהקול קול יעקב אז אין הידים ידי עשו וענינו כי ידוע כי נצחונן של ישראל במלחמתן עם האומות לא בחרב ולא בחנית וכבר כתי' שקר הסוס לתשועה וגו' רק ע"י תפלות ושירות ותשבחות למלך אל חי וקים וביאור הדבר כי אמרו ז"ל אין אומה נופלת למטה אלא א"כ מפילין השר שלה למעלה וכדכתיב יפקוד ה' על צבא המרום במרום אח"כ ועל מלכי האדמה על האדמה ובמה מפילין השר מלמעלה הענין כי השר ריצה להשתרר ואומר אני ואפסי וע"י שישראל מרוממין ומשבחין ומפארין ומספרין עזוזו ונפלאותיו של הקב"ה וכי לגדולתו אין חקר ותבלעדו אין אלקים והכל נגדו כאין ואפס ממש ומי מלך הגוים אשר לא יראהו ומפניו יבהלו ויחרדו ויבעתו כל היצורים אז ממילא הקליפה הולכת ומתמעטת מאלי' ונופל הסט"א והשר למעלה וכענין שנאמר ביה"ר של תהילי' לזמר עריצי' ולהכרית כל החוחי' והקוצים כו' ומה"ט נקרא זמירות כידוע לשון זמיר עריצים וממילא נופלה האומה למטה וז"ש אל תיראי תולעת יעקב כי כחך בפה כמו תולעת הנה שמתיך וגו' בעל פיפיות שיש לו שתי פיות לחתוך ולהרוס למעלה השר ולמטה האומה תדוש הרי"ם ותדוק היינו שרי מעלה וגבעות הייני מלכי מטה כמוץ תשים חזרם ורוח הוא ענין רוחני המכינה רוח תשאם לשרי מעלה וסערה תפיץ אותם הייני מלכי מטה ע"י ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל שאתה תגיל בה' ומשבח ומהלל לשמו ית' (ומ"ש תתהלל היינו המשבח ומהלל לשמו ית' הוא מהולל וכמ"ש כל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח] בזה תכרית כל החוחים והקוצים למעלה ולמט' כאמור והיינו דכתיב רוממות אל בגרונם אז וחרב פיפיות בידם כלו' חרב של שתי פיות בידם היינו לעשו' נקמה בגוי' וגו' [שלמטה[ לאסור מלכיהם וגו' ונכבדיה' (שרי מעלה) בכבלי ברזל והבן: וזה הי' כחו של דוד המלך בנעימות זמירותיו הי' איש גבור חיל בכל מלחמותיו וע"ז רומז [שמואל א' י"ז] דכתי' ויקח מקלו בידו מק"ל ר"ת "מעולם "קוינו "לך ויבחר לו חמשה חלקי אבני' רומז למדה החמישית מדת הוד שבזה שהודה להקב"ה הי' מנצח המלחמה וע"כ נקראים נצח והוד כי יחדיו יתאמו והבן: ועם זה נבין דברי חכמי' וחידותם דקשי' להו אהא דכתי' לכי חזו מפעלות הוי' אשר שם שמות שם של רחמי' מה בעי הכא הא אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה ויותר הי' ראוי לומר מפעלות אלהים ולתרץ זה אמר א"ת שמות אלא שמות כלו' שמה ששם שמות כמשמעות נובע ממה ששם שמות וקרא שמה רות שוצה ממנה דוד שריה להקב"ה בשירות ותשבחות ועי"ז שם שמות והשבית האומות במלחמותיי כמש"ל וכאלו אמר מפעלות הוי' אשר שם שמות ועי"ז שם שמות א"כ מה שמייחד שמו ב"ה היינו על הטוב מה ששם שמות וקרא שמה רות שיצא ממנה דוד כו' ואם כי אח"כ נצמח מזה שמות בתר התחלת הדבר אזלי' וכדקי"ל מברך על הטובה מעין כו' עי"ש בפי' המשניות להרמב"ם וה"ה הכא והבן, ובכן נבוא אל ביאור מקרא קודש הנ"ל כי הנה שם יהודה הונח ע"ש הודאה לה' כמו שאמרה לאה הפעם אודה את ה' ע"כ קראה שמו יהודה ושמא גרם שיצא ממנו דוד שהודה לה' וא' אודה ה' בכל לבב וגו' נמצא שם יהוד' נאה לו והוא נאה לשמו שעצמותו מודה ומהלל לה' כמו ששמו מורה ע"ז ובזה הי' דוד מנצח את אויביו וינוסו מפניו וע"כ הי' ראוי להתפלל ולהתפאר בזה ע"ד שנאמר בקדוש ישראל תתהלל כ"א הנצחון מכת הגבורה אינו ראוי להתהלל בזה וכדכתי' אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו וגו' כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי נמצא מה שנצח את אויביו מכח שהשכיל לדעת את ה' והי' מהלל ומשבח ומפאר ומרומם למלך רם ונשא בזה ראוי להתהלל ולהתפאר וז"ש יעקב יהודה אתה כלו' ששמך יהוד"ה ע"ש הודאה לה' וכך הוא את"ה היינו עצמותך שיצא ממך דוד שירוה להקב"ה בהודאה והלל ע"כ יודוך אחיך כאשר) ידך בעורף אויביך בימי דוד כפירש"י כי איננו מכח גבורה כ"א מכח שירוה להקב"ה כו' ע"כ ישתחוו לך בני אביך גם הם נכנעי' לפניך כי נצחונך מפאת כשרון מעשיך ונועם זמירותיך גור ארי' יהודה מטרף (שאתה טורף אויביך) בני עלית שזה מורה על מעלותיך שאתה מהלל ומשבח לה' ובזה אתה מנצח וכעין דכתי' מהולל אקרא ה' (ובזה) מן אויבי אושע והבן: עוד יתכוון יהודה אתה כמו שפי' ששמך יהודא וכן הוא אתה בעצמותך מודה לה' ע"כ יודוך אחיך כי במדה שאדם מודד מודדין לו כמו שאתה מודה ומהלל לה' כ"כ יודוך אחיך וע"כ ידך בעורף אויביך כי' ע"י ההודאה ינוסו מפניך וכאמור: עוד יתבאר יהודה אתה וגו' ידך בעורף אויביך וגו' גם הגמ' ברכות מאי רות שיצא ממנה דוד כו'