ייטב לב בראשית רפ

הקשיב מבעיא ליה אלא צלותא דיחיד לא עאל קמי מלכא קדישא אלא בחילא תקיפא כו' בגין כך פנה אל תפלת הערער מהפך ואסתכי בה במה רעותא אתעביד ומאן ההוא בר נש בג"כ בעי לב"נ דלצלי צלותא בצבורא בגין דלא בזה את תפלתם של רבים אע"ג דלאו כלהו בכוונה וברעותא דלבא. ד"א פנה אל תפלת הערער דא יחידאה דאתכליל בסגיאין דא יעקב דאיהו כליל בתרין סטרין וקרא לבנוי וצלי צלותיה עלייהו עכ"ד, ובמדרש אמור פ' ר"י פתר קריא פנה אל תפלת הערער בדורות הללו שאין לנו לא מלך לא נביא לא כהן ולא או"ת אלא תפלה לבד אתר דוד רבש"ע אל תבזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון וצריך להבין בשלמא לפי' המדרש ניחא הא דתכתב זאת וגי' אבל לפי' הזוהר מה זה דקאמר תכתב זאת לדור אחרון הכי בדורות ראשונים לא היה חילוק בין תפלת יחיד לתפלת צבור ונ"ל עפ"מ שפירשתי וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה ואברהם היו יהיה לגוי גדול וגו' והוא ע"ד שפי' הפר"ד המדרש אתה החילות וגו' את גדלך זה המן דאיתא בגמ' ר"ה חילוק בין יחיד לצבור דביחיד לא מהני תפלה רק קודם גזר דין משא"כ בצבור אפילו לאחר גז"ד וזה שהיה משה תמה מפני מה לא נתקבלה תפלתו ואע"ג דהוא לאחר גז"ד הלא הראית את עבדך את גדלך זה המן הרי דדין רבים יש לו כדאי' במס' תענית פרנסה בשביל רבים ופריך מדתניא דהמן בזכות משה ומשני שאני משה דכיון דנפיש זכותיה או דרבים צריכים לו כרבים דמי וברבים מהני אפילו לאחר גז"ד עכ"ד, והנה באברהם נמי כתיב ואעשך לגוי גדול ודרשו זה שאומרים אלהי אברהם ופי' המזרחי שאין כבודו לייחד שמו יתב' על היחיד אלא על אומה שלימה אלא שאברהם חשוב כאומה וכרבים וז"ש וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה ולא אמר אעשה כי אם עשה היינו לרמז שכבר הוא לאחר גז"ד שהרי נשלח אחד מג' מלאכים להפכו ושלא תאמר הלא לאחר גז"ד אינו מועיל תפלה עז"א ואברהם היו יהיה לגוי גדול שדין רבים יש לו למען אשר יצוה את בניו וגו' הרי רבים צריכים לו וא"כ מועיל אפילו אחר גז"ד וכן מצינו עירא היאירי היה שקול כשלשים וששה איש וכהנה וכהנה וא"כ בדורות הראשונים דיחיד היה שקול ככמה וכמה איש וכרבים דמי לא היה צריך להיות פונה ומסתכל בתפלתו רק בדורות אחרונים היחיד אינו רק יחיד ממש מש"ה פנה אל תפלת הערער וגו' תכתב זאת לדור אחרון ופי' הזוהר והמדרש עולים כאחד. וז"ש הזוהר ד"א פנה אל תפלת הערער דא יחידאה דאתכליל בסגיאין היינו יחיד שיש לו דין רבים דא יעקב כו' ואפשר זש"ה פדה בשלום נפשי מקרב לי זו תפלה מאני קרבא כי ברבי"ם היה עמדי והבן והנה השבטים בשביל עצמם לא היו צריכים להתאסף להתפלל בצבור כי בודאי היה לכל או"א דין רבים ומה שאמר יעקב אל בניו האספו היינו למען ישמעו וילמדו את בניהם אחריהם וכ"כ דור אחר דור יקבלו מאבותיהם להתפלל בצבור כי ראה יעקב שבדורות הללו אין לנו אלא תפלה ודין יחיד ע"כ נחוץ להתאסף ולהתפלל בצבור. וז"ש ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו לא למענכם כ"א ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים שאז צריך תפלה בצבור ורמז לזה אשר יקרא "א"ת"כ"ם ר"ת "אורים "תומים "כהן "מלך שנחסר וממילא לא נשאר אלא תפלה: עוד יתכן בדברי הזוהר עפמ"ש הזוהר להלן האספו מבעי' לי' אלא האספו בקשרא שלים ביחודא חד (אפשר לרמז לאסוף ה"א לקשרה עם דודה) ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים זו השכינה כמבואר בזוהר והכוונה להתפלל רק בשביל גלות השכינה וז"ש הזוהר בפי' הא' פנה אל תפלת הערער מי שהוא יחיד בלא זווגא דשכינתא ולא בזה א"ת תפלת"ם היינו התפלה שהוא בשביל א"ת זו השכינה כמה דאת אמר ואראה א"ת ה' וזה נקרא תפלת רבים, שמתפלל בשביל הכלל כלו והבן ולפי' הב' תפלת הערער היינו התפלה שמתפלל בשביל ה"א ערער לייחדה עם דודה וזה תפלת יחידאה דאתכליל בסגיאין והבן ועמש"ל וא"כ לב' פירושים של הזוהר עז"א תכתב זאת לדור אחרון בזמן גלות השכינה כי יבא מועד להגאל בב"א: ז א"י ויקרא יעקב אל בניו וגו' במד' אקרא לאלקים עליון זה אבינו יעקב לאל גומר עלי שהסכים הקב"ה ליתן לכל או"א לפי מה שהוא כו' עוד ויקרא יעקב אל בניו וגו' קרא לאל להיות עם בניו ויאמר האספו צוה אותן על המחלוקת א"ל תהיו כלכם באסיפה אחת גם להבין פרש"י בסוף הסדר שא' יוסף לאחיו אל תיראו עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד וכו' מפני מה מכונה יוסף בשם נר והשבטים בשם נרות והנ"ל בזה בס"ד דכתיב מאל אביך ויעזרך ואי' במד' מידי אביר יעקב ר"ה בשם ר"מ איקונין של אביו ראה ונצטנן דמו ר"מ בשם ר' אמי איקונין של אמו ראה כו' מי עשה כן מאל אביך ובודאי או"א דברי א"ח וביאור