ייטב לב בראשית רעז

הנותר ביום השמיני עושה לו מדורה ושורפו אל יאמר אדם איני מקיים מצו' הזקנים הואיל ואינו מן התורה א' הקב"ה כל מה שגוזרים עליכם תקיימו שעל דבריהם אני מסכים תדע לך יעקב שברך אפרים ומנשה וישם את אפרים לפני מנשה וקיים הקב"ה גזירתו בקרבנות הנשיאים דכתיב ביום השביעי נשיא לבני אפרים ביום השמיני נשיא לבני מנשה ע"כ, ואני אמרתי ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא שזה הפורש בכתוב לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך פי' החכמים כמו שא' ז"ל היכן צונו מלא חסור וראי' לזה ימין ושמאל כלו' של יעקב דכתיב וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים וגו' ואת שמאלו על ראש מנשה וגו' וישם את אפרים לפני מנשה והקב"ה קיים גזירתו והסכים ע"י מזה תראה שכל מה שגוזרים חכמים אני מסכים עמהם והוא בכלל מצותי שע"כ מברכין וצונו עי' לעיל סוף פ' מקץ וידוע שכל מה שתקנו חכמים גזירות וסייגים ותקנות נקראים אמירה שאחז"ל כי דברים שבע"פ אי אתה רשאין לאמרם בכתב אלא בפה: ועוד נקדים (המבואר אצלינו בפ' בא בדרוש עה"פ החדש הזה לכם) שמצינו שאמר השי"ת למשה בזכות שעתידין לקבל התורה הם נגאלים ואני אמרתי עפי"ז שמה שיצאו קודם זמנן כי כתיב ועבדום וגו' ד' מאות שנה ולא היו במצרים רק רד"ו הוא בזכות שעתידין ישראל לקיים גזירות וסייגי חכמים לעשות משמרת להתור' כדמצינו לענין נדה שא' חז"ל חייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה הרי אסרו קודם זמן איסור תורה וכ"כ לענין תוס' שבת ויו"ט שצריך להוסיף מחול על הקודש קודם זמן ואינו אלא דרבנן לרוב הפוסקים וכן לענין איסור חמץ דמן התורה אינו אסור ביום י"ד כ"א משש ולמעלה וחז"ל אסרו בהנאה שעה קודם ובאכילה משעה ד' ואילך וכתיב ה' צלך במדה שאדם מודד מודדין לו כ"כ הקב"ה מודד להם במדתם העתיד להוציאם לחירות קודם שנשלם זמן השעבוד והיינו דכתיב ויוציא עמו בששון וגו' בעבור ישמרו חקיו שיעשו משמרת לחקיו ותורותיו שבכתב ושבע"פ ינצורו והבן, וזש"ה והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים פי' בעת צאתי ממצרים קודם הזמן והי' לאות וגו' למען תהי' תורת ה' בפיך פי' עי"ז שאתה גוזר ואומר סייג וגדרים בפיך ונקרא תורת ה' כי הקב"ה צוה לקיים גזירת חכמים בזכות זה עשה לי לגאלני קודם זמן וכאמור וזה שרימז בעל הגדה בעבור זה לא אתרתי אלא בשעה שיש מצה (דאורייתא) ומרור (מדרבנן) מונחין לפניך והבן (ועי' מ"ש בפ' מסעי): ועפ"י זה יתבאר הא דבדברות ראשונות נאמר זכור את יום השבת וגו' דקאי על גוף יום השבת מבלעדי תוס' ע"כ כתיב הטעם כי ששת ימים וגו' וינח ביום השביעי כפרש"י עה"פ ויכל אלקים ביום השביעי עיי"ש ותבין אבל בדברות אחרונות נאמר שמור את יום השבת לקדשו הכוונה לעשות משמרת ליום השבת להוסיף מחול על הקודש לפני זמנו (וכ"ש ביציאתו דאיקבע שבת) ע"כ א' הטעם וזכרת כי עבד היית במצרים ויוציאך י"א משם ביד חזקה וגו' מפני שהי' קודם זמן לכך הוצרך ליד חזקה וזרוע נטוי' ע"כ צוך ה' אלקיך לעשו"ת את יום השבת שאתה תעשה את השבת בהוסיפך מחול על הקודש שבזכות זה שאתה מוסיף לפני זמנו הוציאך ה' לפני זמנו וכאמור נמצינו למידין מזה שנגאלו ממצרים בשביל שעתידין לקיים גזירות וסייגים שיעשו חז"ל משמרת לתורה שהקב"ה מסכים עמהם כמו שהסכים עם יעקב במה ששם את אפרים לפני מנשה כי כך הי' בקרבנות הנשיאי' שהקריב אפרים תחלה והן הן הדברים הנאמרים בכתובי' אלו ויברכם וגו' בך יברך ישראל לאמר אמירה בפה ירמוז על גזירות וסייגים ותקנות חז"ל כי ישימך אלקים להסכים על גזירתך כאפרים ומנשה שהסכים ע"ת שעשה וישם את אפרים לפני מנשה וכן הי' בקרבנות הנשיאים, ויאמר ישראל וגו' תדע לך כמה גדול גזירת חכמים הנך תראה והי' אלקים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם אם שצפה ברוה"ק שיהי' יציאתם לפני זמנו ולא יכלו להתמהמה אלא ע"כ בזכות שעתידין לקיים תורה שבע"פ היינו התקנות וסייגים שהוסיפו חז"ל כאמור, עוד ראי' לזה שהקב"ה מסכים על גזירת חכמים כי ואני נתתי לך שכם אחד וגו' הוא הבכורה שיטלו בניך שני חלקים הרי אם שראובן הי' הבכור נטל יעקב הבכורה מראובן ונתנה ליוסף והקב"ה הסכים ע"י שנטלו בניו של יוסף ב' חלקים עפ"י הגורל ואו"ת הרי שהקב"ה מקיים גזירתן של חכמים ומזה תדע כמה לשמור גזירות חכמים שבשביל זה נגאלו אבותינו ממצרים ובזכות זה עתידין להגאל כמו שא' יעקב להלן האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים רומז לחלוקת הארץ שנטלו בניו של יוסף ב' חלקים הקבצו ושמעו בני יעקב שמעו לדברי חכמים וגזירותיהם וכדאי' בזוהר עה"פ כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע היינו נעשה דברי תורה שבכתב