ייטב לב בראשית רעו

ממנו ע"ש שיהושע עתיד לצאת ממנו הרי שדן אותם ע"ש העתיד לטוב ולא לרע וכאשר ביארנו וע"כ אמר ויברכם ביום ההוא לאחר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקי' כאפרים וכמנשה פי' לדונן ע"ש העתיד לטוב כמו שהוא עשה וישם את אפרים לפני מנשה ע"ש העתיד וכבר כתבתי שענין זה היה פועל דמיוני שבכח זה עתידין ישראל לצאת ממצרים ע"ש שיהיו נדונין ע"ש העתיד לטוב שיקבלו התורה וזה שגמר ואמר ויאמר ישראל וגו' הנה אנכי וגו' והיה אלקים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם כי ידון אתכם ע"ש העתיד לטוב כאשר דן אנכי ע"ש העתיד לטוב והיינו דכתי' בתרי' ויקרא יעקב וגו' האספו ואגיד' לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים היינו שיקרה אתכם ע"י אחרית הימים שעתידין להטיב וכאמור ואמר עוד טעם לחזק לבבם כי ידעו ויאמינו במה שאמר להם והי' אלקים עמכם והשיב אתכם וגו' והוא דכבר כתבתי קושי' הפר"ד דרמי אהדדי המדרשי' דאי' במד' ואת צעקתם שמעתי אעפ"י שיודע אני את מכאוביו שעתידין להכאיבני במדבר ואעפ"כ וארד להצילו כי איני דן אלא לשעתו והרי מצינו שא"ל הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו' הרי בשביל שעתידין לקבל התורה הם נגאלים ואני אומר דמעיקרא אין כאן קושי' וסתירה כלל כו הכוונה במה שא"ל הקב"ה בהוציאך את העם תעבדון הי' שמשה יאמר ויודיע לישראל שאחר שיוציאם ממצרים יתן להם הקב"ה את תורתו והם יעבדוהו למען ישמעו ישראל שהקב"ה עתיד ליתן להם התורה ומיד יקבלו עליהם לקבל התורה לשמור ולעשות כו' וכן הי' שישראל קבלו עליהם שכאשר יצאו ממצרים יעבדו אותו ית' ויקבלו תורתו ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה כנודע נמצ' הרי הוא כאלו כבר קבלו התורה בפועל ממש כי כן במחשבתם לקבל התורה לכן ענין זה חזי לאצטרופי כאלו כבר קבלוה ובזכות זה נגאלו משא"כ מה שהי' עתידין לחטוא במדבר ולהכאיבו ית' אז בהיותם במצרים לא עלה על לבם שום מחשבה ע"ז חלילה לכן שפיר עביד קב"ה לצרף זכות קבלת התורה שכן קבלו על עצמם במצרים לקבל התורה ולא הי' מסתכל ברע העתיד וכדאמרן (והארכתי בזה בדרוש לפ' עקב) ומצאתי לזה סעד וסמך במד"ר פ' אחרי עה"פ כמעשה ארץ מצרים כתיב כשושנה בין החוחים ר"א פתר קרי' בגאולת מצרי' מה שושנה זו בין החוחים קשה על בעלי' ללקטה כך כשהיו ישראל במצרים הי' קשה לפני הקב"ה לגאול אותם דכתיב לקחת לו גוי מקרב גוי אלו ואלו ערלים וגו' עוד שם פתר קרי' במלכיות מה שושנת זו בין החוחים רוח צפונית מנשבת בה ומכה אותה כלפי דרום כו' אעפ"כ לבה מכוון כלפי שמים עיי"ש ונראה דכוונת ב' פירושים אלו במד' חדא הם דמפני זה עצמו נגאלו ישראל ממצרי' בשביל שהיה לבם מכוון כלפי שמים פי' שגמרו בלבן לקבל התורה לעתיד: ונמצא לפי זה מתבאר שיצאו ישראל ממצרים כי נדונו ע"ש המחשבה שהי' להם לקבל התורה וזה וזה תולה אי אזלינן בתר מעשה או בתר מחשבה (עי' פ"ק דכתובות דף חי"ת) ויש להביא ראי' דאזלינן בתר מחשבה ממה שניטלה בכורה מראובן וניתנה ליוסף והטעם מבואר בזוהר פ' זו בפסוק ויקרא לבנו ליוסף כו' וז"ל אפי' ההוא דחשיב בר נש ואסתלק ברעותי' כלא אשתכח קמי קב"ה ולא אתאביד מיני' ת"ח בההוא לילי' דעאלת לאה לגבי' דיעקב ויהבי' לי' סימנין דיהיב יעקב לרחל סליק ברעותי' דאיהו רחל ושמש שמושי' בה וכו' קב"ה דאיהו גלי עמיקתא ומסתרתא סליק ההוא רעות' לאתרי' ובכירות' דראובן אסתלק ליוסף עכ"ל הרי דאזלינן בתר מחשבה ומה"ט לקח יעקב הבכורה מעשו וכמו שפרש"י עה"פ וידו אוחזת בעקב עשו בדין הי' אוחז בו לעקבו כי יעקב נוצר מטפה ראשונה ועשו מהשני' ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה עיי"ש ולכך לקח ממנו הבכורה כי שלו הוא שהי' ראשון ליציר' היינו בהסתר וגם עיקר ראשית מחשבתו של יצחק הי' על יעקב כי סוף מעשה במחשבה תחלה וכיון דאזלינן בתר מחשב' הבכורה הוא של יעקב וכדין עשה מה שלקח הבכורה מעשו שהי' ראשון ללידה וז"ש ישראל לחזק לבבם על מה שאמר להם והי' אלקים עמכם והשיב אתכם אם שצפה ברוה"ק שיהי' אז ערום וערי' בלא מצות ומעש"ט עכ"ז יצאו בזכות שיקבלו במחשבתם לקבל התורה אחר שיצאו ממצרים ומחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה דאזיל בתר מחשבה וראי' לזה א' ליוסף ואני נתתי לך דייקא שכם א' הוא הבכורה על אחיך דאזלינן בתר מחשבה שהי' על רחל כמש"ל אשר לקחתי מיד האמורי זה עשו מפני שאני הייתי ראשון ליצירה ובכור למחשבה הנך רואה כי המחשבה עיקר כ"כ עתידין להגאל ע"ש מחשבה טובה וכאמור: עוד י"ל בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וגו' בהקדם הא דאי' במד' תנחומא פ' נשא עה"פ ביום השמיני נשיא לבני מנשה ילמדנו רבינו כו' עד