ייטב לב בראשית רעה

לצרף עתה כ"כ רשעים עתידין לצאת ממנו אלא ע"כ צ"ל דכך מדתו של הקב"ה מסתכל בטוב העתיד ומצרפו ולא ברע כמש"ל ודבר זה אנו מוצאין אותו ביעקב אבינו בשעה שבקש לברך אפרים ומנשה כתיב וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה פרש"י שאינם ראוים לברכה לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ממנשה יע"ש בשפתי חכמים דהיינו דכתיב וירא ישראל שראה ברוה"ק עיי"ש ואעפי"כ אח"כ ברך אותם וישת יד ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה וא' ידעתי בני ידעתי וגו' וגם הוא יגדל ופרש"י לפי שעתיד גדעון לצאת ממנו אולם אחיו הקטן יגדל ממנו וגו' לפי שעתיד יהושע לצאת ממנו ע"כ וישם את אפרים לפני מנשה להקדימו בדגלים ובחנוכת הנשיאים ע"ש ברש"י הרי שהי' מסתכל בטוב העתיד ולא ברע העתיד לצאת מהם ומה"ט הקדים את אפרים מפני שעתיד יהושע לצאת ממנו הגדול יותר מגדעון ואם זה באדם יתר מרעהו צדיק כ"ש הבורא ית' מתנהג במדה שצדיק מתנהג לצרף טוב העתיד ולא רע העתיד ונמצא מה שהקב"ה מתנהג במדה זו מקורו נובע מכח יעקב שצפה הקב"ה שיתנהג במדה זו להסתכל בטוב ולא ברע וכתי' ה' צלך במדה שאדם מודד כו' כ"כ במדה זו עצמו הקב"ה מתנהג עם בריותיו והיינו דקאמר יעקב דוקא פדה את אברהם שכמו שהוא הי' מתנהג עם אפרים ומנשה לדון אותם ע"ש העתיד לטוב ולא לרע כ"כ היה הקב"ה נוהג עם אברהם לדונו ע"ש צדיקים העתידים לצאת ממנו ולא היה מסתכל ברע העתיד והיינו דכתיב בי"ת יעקב אשר פדה לרמז על אפרים ומנשה שהם נקראים בית יעקב כדכתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי והבן: ומעתה אומר אני כי יעקב אבינו עשה זה בכוונה מכוונת וישם את אפרים לפני מנשה ע"ש העתיד לטוב למען יהי' זה פועל דמיוני שבכת זה עתידי' ישראל לצאת ממצרים במה שידונו ע"ש העתיד לטוב שעתידין לקבל התורה וכמ"ש הרמב"ן פ' לך וז"ל שזה שאז"ל כל מה שאירע לאבות סימן לבנים ולכן יאריכו הכתובים וכו' וכולם באים ללמד על העתיד כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לזרעו ודע כי כל גזירות עירין כאשר תצא מכח הגזירה אל פועל דמיון תהיה הגזירה מתקיימת עכ"פ והביא ראיות לזה ע"ש דבריו והיינו דכתיב גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה והפסוק צריך ביאור למה נקט . יוסף הלא הוא ובניו בכלל בני יעקב וגם מה זה דקאמר סלה, ולמ"ש הנה הוא מבואר באר היטב כי אלו הי' ישראל באותו שעה זכאים ומלאים מצות לא הי' הקב"ה צריך לכח גדול וזרוע נטוי' להוציאם אך מפני שהי' ערום וערי' בלא מצו' ומעש"ט כ"א זכות העתיד שיקבלו התורה לכך הי' בכח ובזרוע נטוי' לצרף הטוב העתיד ולא הרע וכמו שפי' הביל"ע והי' לך לאות על ידך וגו' למען תהיה לעתיד תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך וגו' כי אז לא היה בידך זכות כ"א העתיד ולכן הי' ביד חזקה עכ"ד וכבר כתבנו שדבר זה לדון ע"ש העתיד לטו' ולא לרע נובע ממה שיעקב דן את אפרים ומנשה ע"ש העתיד ומפני זה שם את אפרים לפני מנשה ע"ש העתיד והנה אפרים ומנשה הנם בני יוסף גם בני יעקב כדכתיב שאמר יעקב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וזש"ה גאלת בזר"וע (דייקא) עמך והיינו רק ע"ש העתיד מכח בני יעקב ויוסף הם אפרים ומנשה שדן אותם יעקב ע"ש העתיד סלה שמדה זו נוהג סלה והבן והיינו דכתיב כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וכמו שפירשו חז"ל יעקב פדה את אברהם מטעם שפירשתי שהוא דן ע"ש העתיד לטוב ולא לרע ע"כ לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יתורו כלו' אפי' בזמן הגלו' שאינם במדרגה עליונה ומכונים רק בשם יעקב כי בראותו ילדיו בקרבו בעוד שהם בקרבו דייקא עוד לא יצאו מכת אל הפועל יקדישו שמי לעתיד ואת אלקי ישראל יעריצו לעתיד א"כ הרי הם נידוני' ע"ש סופם לעתיד לטוב וכאלו הם עתה במדרגה שעתידים לבוא אליו להטיב מעשיהם והבן, והיינו דכתיב להלן ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה את יעקב כי הנה כתי' הבאים ישרש יעקב כלו' כשבאו ראוים לכנותם בשם יעקב מדרגה פחותה אבל יציץ ופרח ישראל אז מכונים בשם ישראל שהוא מדרגה עליונה כידוע אבל באמת לפי המבואר שהקב"ה דן אותם ע"ש העתיד נקראים אפי' בגלות בחי' ישראל ע"ש העתיד והיינו דכתיב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה אפי' בבואם למצרים נקראים ב"י והטעם אתי יעקב שהוא דן ע"ש העתיד ע"כ איש וביתו (העתידי' לקבל התורה) באו ולכך נידונו ע"ש סופן לקרוא בשם בני ישראל וכאמו' והיינו דאי' בזוהר בני ישראל עאלו ובני ישראל נפקו: ובזה נבוא לביאור הכתובים שלפנינו שא' וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים וגו' וא' ידעתי בני ידעתי וגו' וגם הוא יגדל אולם אחיו הקטן יגדל