ייטב לב בראשית רעג

עי"ש בארוכה ולכך אמר ב"ן פורת יוסף ב"ן דייקא מימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חצים במעשה עכ"ז ותשב באיתן קשתו כי ויפוזו זרועי ידיו כלי המעשה מידי אביר יעקב ר"ל מבחי' ידי יעקב שעליו נאמר שכל את ידיו אחכמינון לידוהי שהלב נוהג כלי המעשה לכך משם רועה אבן ישראל שהי' יוסף מכלכלן כי הלב מחיה האברי' כ"כ היה יוסף בחינת לב נגד אחיו והם אברים והוא המחיה אותן כענין שא' כי למחי' שלחני אלקים לפניכם והבן: ע"י שכל את ידיו עפ"י המבואר בעש"ת עה"פ כי האדם יראה לעינים וגו' כי תפוח עקבו של אדם היה מכהה גלגל חמה כלומר שהי' אדם הראשון כלו שכלי ותכף ראשו ועד רגלו והי' תפוח עקבו משיג יותר מגלגל חמה ואחר החטא נעשה כתנות עו"ר בעי"ן ואין בו השגה רק בלב ומוח בלבד, וז"ש כי האדם הראשון יראה מה שתאוה לעינים ע"כ אלקים יראה רק ללבב ועפ"ז פי' תוזלה"ה הא דכתיב כי מלאה הארץ (הוא הגוף כמאמרם ז"ל על ואל הארץ לדון עתו) דעה את ה' עכ"ד, והנה שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם קדמאה, וז"ש שכל את ידיו ותרג' אחכמינון לידוהי אפי' הידים הוא מילא השגת השכל והחכמה הגם כי מנשה הבכור ר"ל הגם כי יצר הרע דאיהו מנשי לבני נשא מפולחנא דמאריהון (כמבואר ברע"ת וישלח בענין גיד הנשה הוא) הבכור מלך זקן עכ"ז גבר עליו ושכל את ידיו כאמור: ויאמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו' במד' רי"א לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו ר"ל אמר לנשיא שמהלך והזקנים לפניו ע"ד דר"י אנו צריכים לכבודו וע"ד דר"ל הוא צריך לכבודנו יבואר עפ"מ שפירשתי הא דכתיב אחרי ה' א' תלכו והקשו בגמ' וכי אפשר להלוך אחרי שכינה ונ"ל עפ"י המד' מי הקדימני ואשלם מי עשה מזוזה וציצית עד שלא נתתי לו בית. וטלית כו' ופי' הסדש"ש ח"ב דרוש ד' עפ"י שא' דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי ענינו ע"ד שאמרו כל מעשיך יהי' לש"ש שבכל מה שאדם עושה שבונה בית או קונה טלית וכדומה לא יהיה תחלת כוונתו לצורך עצמו ואח"כ יקיים מצו' מזוזה וציצית כ"א בטרם עשותן יקדים תוכן כוונתו ותכלית המעשה לקיים מצו' מזוזה וציצית, וכשאוכל ושותה יקדים במחשבתו למען נילך בכח האכילה ההוא לעבודת הבורא ב"ה וז"ש מי הקדימני ואשלם כלו' אמת שבסוף הבנין אתה עושה מזוזה ובבגד ציצית וכדומה אבל נראה איזה הקדמת במחשבה תחלה אם עשית המעשה בתחלה בשביל לקיים אח"כ מצות הבורא ב"ה אז ואשלם עיי"ש באורך וז"ש אחרי ה' א' תלכו לכת דידך אחרי שתקדים במחשבתך את ה' ית"ש לקיים מצותיו וז"ש וידעת היום כי ה' אלקיך הוא העובר לפניך (כמו עובר לעשייתן לישנא דאקדומי) תדע להקדים אותו ית"ש לפני כל מעשיך שיהיה סוף המעשה קיום מצותיו במעשה ההוא במחשבה תחלה: והנה אי' במד' ח"א בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו וח"א בן מ"ח שנים הכיר וכו' וכ' בנזה"ק פ' ס"א פשר הדבר דבתחלה התחיל לחקור ולהכיר משכלו ואח"כ בהיותו מ"ח שנה הכיר הכרה גמורה בעזר אלקים עליו כדאי' בפר"א בהיותו בן מ"ח שנה בדור הפלגה אז בחר הקב"ה באברהם לחלקו ואז אמר אברהם חבלים נפלו לי בנעימים וגו' אברך את ה' אשר יעצני וגו' ואני אומר בתחל' לא הי' בבחי' זו לעשות תורתו קבע להיות זה עיקר כ"א הקדים עשות הגשמיות ואח"כ הי' מקיים מצו' ה' ובהיותו בן מ"ח הכיר הכרה גמורה לקיים בכל דרכיך דעהו וכל מעשיך יהי' לש"ש והקדים בכל עשיותיו תכלית כוונתו לקיים מצות בוראו ולהתקרב אליו והיינו דכתיב אחת היא יונתי ואי' במד' זה אברהם כלו' כמו יונה שמשעה שמכרת את בת זוגה אינה מנחת אותה כ"כ אברהם מעת היותו בן מ"ח שנה והכיר הכרה גמורה לא הניח אותו כביכול ולא הפריד מחשבתו ממנו אפי' רגע אחת כ"א בכ"ע ובכל רגע הי' דבוק בה' ומצאתי און לי שכך כתיב אברך את ה' אשר יענני אף לילות (זמן שינה) יסרוני כליותי שויתי ה' לנגדי תמיד שכ"ז נדרש על אברהם שאז בא לבחינה שויתי ה' לנגדי תמיד כאמור, ואפשר דמפני זה כתיב אחר העקידה ויהי אחרי הדברים האלה וגו' הנה ילדה מלכה וגו' ע"ש מה שפרש"י ולדרכנו יתכן כי כתוב פ"ו ומלאו את הארץ היינו להקדים תכלית הכוונה בראשית המעשה למלא את הארץ לא כמו דכתיב וב"י פרו וישרצו אח"כ ותמלא הארץ אותם מבלעדי כוונתם לזה כמו שפירש הביל"ע ולכן אחר העקידה שמסר יצחק נפשו כמבואר בזוהר והאלהים נסה את אברהם לרבות יצחק מאז נתקדש בקדושה יתירה לזכך רעיוניו לבלי עשות שום מעשה להנאת עצמו כ"א למען יקיים מצות בוראו ואז נאמר הנה ילדה מלכה כי אז צריך לישא אשה לקיים מצות ה' והבן וז"ש המד' רי"א שא' יעקב האלהים אשר