ייטב לב בראשית רעב

דמפני כך שכל את ידיו וזה משולל הבנה, לכך נ"ל לפרש עפ"י דכתיב בפ' עקידה וישלח אברהם את ידו ויקח וגו' ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה שהוא כפל ענין במלות שונות, ושמעתי פי' נכון על שם הרב הצדיק הק' מהו' מנחם מענדל זצ"ל מרימנאב כי מצינו שהיה אברהם אבינו מקיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה ומהיכן ידע והשיג מצותיה של תורה הענין הוא כי רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת נגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים שבאדם וכ"כ הי' אברהם אבינו מקדש ומטהר ומזכך א"ע מכל סיג ופגם עד שכל אבר הי' משיג בעצמו המצוה השייך לאותו אבר ומשתוקק ונכסף לקיימו בפועל וכ"כ כל גיד השייך לו ע"ד דכתיב כל עצמותי וגו' ולפ"ז תקשה מה דקאמר וישלח אברהם את ידו משמע שהיה שולח ומכריח את ידו ליקח את המאכלת והלא כיון שאמר לו השם יתברך קח נא את בנך כו' הי' לה להיד להשתוקק ולכסוף לילך מעצמה למצות המקום ליקח את המאכלת לשחוט כו' אבל התירוץ לזה כי באמת כתיב ולא עלתה על לבי ודרשו חז"ל זה עקידת יצחק ולא היה רק נסיון ולא א"ל השי"ת רק העלהו ולא הי' הרצון לשחטו ח"ו וכדאיתא במדרש שא"ל עליתו אחתיני' רק שנעלם הדבר מאברהם והיה סבור שהרצון לשחטו למען יעמוד בנסיון ולזה הוצרך לשלוח את ידו ולהכריחה, וזה שא"ל המלאך אל תשלח ידך כלומר אל תכריח את ידך ליקח המאכלת לשחוט כי מה שאינה נכספה מעצמה הוא כי באמת ואל תעש לו מאומה כי עליתו אחתיני' עכ"ד הק' והנה כאן כתיב ג"כ וישלח ישראל את ימינו כו' וישת על ראש אפרים וגו' ואת שמאלו על ראש מנשה משמע שהוא שלח והכריח את יד ימינו וישת אותה על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה ומדוע לא הלכו הידים בעצמם הימין על ראש אפרים והשמאל על ראש מנשה כי יעקב בחיר שבאבות בודאי ג"כ הי' מזכך ומטהר אבריו להשתוקק לעשות כל דבר כראוי וכנכון אבל התירוץ כי באמת מנשה הבכור והיה מהראוי לתת יד ימין על מנשה ושמאל על אפרים אך יעקב השכיל ברות הקודש כי אחיו הקטן יגדל ממנו לעתיד אבל הידים לא השיגו מה שעתיד להיות דבר התלוי בבחירה ולזה הוצרך יעקב להשכיל את ידיו ולהכריחם ע"ז, וז"ש שכל את ידיו שהוצרך להשכיל את ידיו כמו שאמר וישלח את ימינו כו' כי מנשה הבכור ארי מנשה בוכרא והי' היד ימין רוצה לילך לראש מנשה ולזה הוצרך להשכילם ולהכריחם כפי מה שראה ברוה"ק כי אחיו הקטן יגדל ממנו והבן: ע"י שכל את ידיו כי מנשה הבכור עי' רש"י ותרגום אחכמינון לידוהי ארי מנשה בוכרא כי ידוע דעיקר עבודה בלב ורחמנא לבא בעי אך יש בזה ב' בחינות א' כי הלב נתעורר ע"י כלי המבטא והמעשה כהא שא' הקול מעורר הכוונה וכהא דכתיב דרך מצותיך ארוץ בזריזות וחשקות והכוונה בזה למען כי תרחיב לבי וכמו שפי' הליצאטי ז"ל וז"ש הכתוב ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו שזה ברשותנו ומעש' ידינו כוננהו לנועם ה' עלינו שנבין ונדע טעמו ונועמו ומתיקתו בלבבינו שע"י המעשה יתפעל הלב והבן. בחי' ב' כי הלב מעורר המעשה וזה עיקר העבודה רצוניות ולא הכרחיות ע"י כלי המעשה כ"א ע"ד שנאמר ביעקב וישא יעקב את רגליו שפירושו שנשא לבו את רגליו ולא רגליו את לבו ועד"ז פי' מוזלה"ה אז ישיר משה שעלה בלבו שישיר אח"כ ויאמרו לאמר שהלב היה מעורר כלי המבטא והאמירה לאמר, וז"ש כאן שכל את ידיו אתכמונין לידוהי שהוא השכיל לכלי המעשה כי הרי מנשה הבכור והי' ראוי להיות ימינו על ראש מנשה אלא שזה דרכו של יעקב שהלב נוהג כלי המעשה וידיו כאמור וזה שאומרים בכ"י בבקר בקומו ממטתו ברכת על נטילת ידים על פי דכתיב הנה ברכו את ה' וגו' ענינו כי בקומו תיכף צריך לקבל עליו עול התורה והמצות ולהודות לו על חסדיו שהחזיר לו נשמתו רוחו ונפשו כידוע אבל עיקר הוא בלב ז"ש הנה ברכו וגו' שאו ידיכם קודש שהלב ישא את הידים ובזה הבחינה וברכו את ה' כענין שנא' נשא לבבנו אל כפים שהלב ישא את הכפים אל אל בשמים החוקר לב אז יברכך ה' מציון שתהא אתה עושה שמים בבחינת מחשבה ולב וארץ ע"י המעשה כידוע שבמחשבה עושה יחוד ותיקון בשמים ממעל וע"י המעשה בארץ מתחת, וז"ש אשר קדשנו במצותיו וצונו על נט"י מלשון וינטלם וינשאם שר"ל שצונו לנטל ולנשא את הידים ע"י הלב כענין שכל את ידיו וז"ש להלן בן פורת יוסף בן פורת עלי עין כפרש"י שהי' בן חן וחנו נטוי עלי עין הרואה כי מי שהוא בעל חן בידוע שהוא ירא שמים והרמז לזה עי"ן ר"ת "על "נטילת "ידים לומר שיוסף הי' עיקר עבודתו בלב לנשא את הידים כלי המעשה ועי"ז היה בן חן כי היה עבודתו עבודת אמת שיש עליו חן כנודע בחוש. ע"כ אמר וימררוהו וגו' כי כבר כתבתי למעלה פרשת וישב שזה שקוראן יוסף לאחיו עבדים כי הם היו עיקר עבודתם במעשה שזה דרכו של עבד אבל יוסף עיקר עבודתו בלב כמו בן ולכך כתיב עלנו בן זקנים