ייטב לב בראשית רעא

אוני ע"כ יתר שאת ויתר עז הי' לי וכבשתי את יצרי להתעטף בעיטופא דקדושה ודבר הבא ביגיעה חביב עכ"ז פחז כמים אל תותר ליטול יתר משאר בנים כי עלית משכבי אביך כלו' תה שעלית על משכבי אביך במעשה בלהה אז חללת (לע"ד ובת כהן כי תחל לזנות את אבי' היא מחללת) יצועי עלה שמזה נגלה שעלה על יצועי בראשית הנישואין איזה מתשבה על רחל לכן אל תטול חלק בכורה וז"ש אז חללת כלו' קאי על ראשית אוני המוזכר למעלה שמן המעשה הלז עם בלהה נגלה ראשית המחשבה כאמור ואין להקשות מיהוד' שעשה מעשה תמר ועכ"ז זכה למלכות כי היה אנוס בדבר עפ"י הדיבו' ע"י המלאך הממונה על התאוה כמבואר בספה"ק ובאוה"ח עיי"ש: ובכן נחזור לעניננו הראשון כי יוסף היה סובר כי מנשה הי' יותר חשוב כי היה לו בו יגיעה יתירה בראשיתו והיה סובר כי דעתו היתה צלולה מכל ערבוביא אמנם יעקב הוכיח לעצמו כי יותר התקדש בקדושה יתירה אצל אפרים הצעיר מתנו והראיה כי הוא יגדל ממנשה שעתיד יהושע לצאת ממנו מכלל שבראשיתו לא היתה מחשבתו צלולה כל כך ואין זה מהתימה כי גם אצל יעקב אבינו הי' כך ולבעבור זה ניטל הבכורה מראובן כנ"ל והנה ידוע כי תשכן יצ"ט בחלל ימיני ויצר הרע בשמאלי ובזה פי' הא דכתיב לב חכם לימינו מקום יצ"ט ולב כסיל הוא הרשע לשמאלו מקום יצה"ר וזש"ה ויקח יוסף וגו' את אפרים בימינו כלו' שהיה רק מצד יצ"ט כי כבר נתלש כח יצה"ר יום יום וא"כ לא היה לו בו יגיעה יתירה ע"כ העמיד אותו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו כי אז הי' כח יצה"ר והתאוה חזק מאד והוא בצדקתו התגבר עליו ע"כ היה חביב בעיניו יותר על כן העמידו מימין ישראל כי היה סובר שבדין מגיע לו הבכורה והברכה מצד ימין החשוב יותר וישלח ישראל וגו' שכל את ידיו כתרגומו ארי מנשה בוכרא כלומר ולבעבור זה לא היה המחשבה צלולה כל כך כמו אח"כ אצל אפרים אמנם יוסף שפט בדעתו כי יעקב אינו יודע שמנשה הבכור ולזה אמר לו לא כן אבי כי זה הבכור אז אמר לו יעקב ידעתי בני ידעתי כלומר מה שידעתי בעצמי בבני ידעתי גם עתה כי הלא גם אצל בני יוסף היה כך שהי' המחשבה אח"כ צלולה יותר מבראשונה ולזה ניתנה לך הבכורה כ"כ אצל מנשה ואפרים כן היה והראיה כי גם הוא יהי' לעם וגם הוא יגדל אולם אחיו הקטן יגדל ממנו ומזה מוכח כי אצל אפרים נתחזקת והיית לאיש חיל בקדושה יתירתא יותר מאשר מקדם אצל מנשה ע"כ וישם את אפרים לפני מנשה והן דברי המד' כי אצל ראובן גופיה מהיכן ידע כי הלא על ענין מחשבה אין האדם מבין על עצמו וראיה מיוסף גופי' שהי' סובר שבמנשה היתה מחשבתו צלולה ולא כמו שסובר יעקב ולזה אמר המדרש ידעתי מעשה ראובן ובלהה שעשה הדבר מרצונו ומעשה יהודה ותמר שהיה מוכרח ומזה שפט שאצל ראובן לא הי' מחשבתו צלולה, כ"כ ממה שאחיו הקטן יגדל שיהא יהושע נולד ממנו מוכת כי אז הי' לו מחשבה זכה וצלולה יותר ולכן מגיע לו הברכה מימין ישראל והבינהו כי נכון בעזה"י: וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים וגו' ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור פרש"י כתרגומו אחכמינון בהשכל וחכמה כו' נ"ל לפרש עפמ"ש מוזלה"ה בס' ישמח משה פ' וישלח עה"פ ויענו בני יעקב וגו' במרמה ותרגומו בחכמה, ובפ' נצבים בהפטרה עה"פ כי יום נקם בלבי לפרש המד' חכם אתה ואתה מבקש ליכנס לארץ עפ"י מאמר רז"ל חכם עדיף מנביא כי נביא הוא מגזרת ניב שפתים ואינו משיג רק מה שהוא בבחינת דיבור אבל חכם משיג מחשבתו של יוצר בראשית כדאיתא בזוהר אית צדיקים דבלבא תליין והיינו הדבוק בחכמה עליונה, וידוע מה שאמרו רז"ל ואלו צדיק ורשע לא קאמר ופי' האלשיך לא קאמר דייקא בבחינת אמירה ודיבור כי הדיבור מכריח אבל יודע כי הידיעה אינו מכריח כנודע נמצא נביא א"י לידע מי שעתיד להיות צדיק או רשע כיון שזה אינו בא לבחינת דיבור כי אז הי' מוכרח אבל חכם עדיף שמשיג מה שהוא אצלו ית' בבחי' ידיעה מי שעתיד להיות צדיק או להיפך והיינו דאיתא במדרש רבה פרשת נח נביא גדול הי' עבר שקרא שם בנו פלג ע"ש העתיד כי בימיו נפלגה הארץ דקדק לומר נביא גדו"ל היינו בחי' חכם עדיף מנביא היודע עתידות התולה בבחירה שאינו בא לבחי' דיבור, כ"ז שמעתי מפי קדשו של מוזלה"ה וז"ש כאן אחכמינון לידוהי בבחינת חכמה ושכל לדעת עתידות שיהושע עתיד לצאת מאפרים התלויה בבחירה שאינו מושג רק למי שהוא חכם הדבוק בבחינת חכמה והבן כך נ"ל לפרש לפי פרש"י שפי' כי מנשה הבכור לשון אע"פ שמנשה הבכור עי"ש, אבל אין לשון התרגום מורה כן שפי' ארי מנשה בוכרא משמע דהוא נתינת טעם