ייטב לב בראשית רע

היה לנו לומר דבזה אין הבן השנואה הבכור נוטל פי שנים אם כי הוא נולד בראשונה עכ"ז יוכל להיות כי ידע אינש בנפשי' כי היה לו יגיעה רבה וטרחא יתירתא להתקדש בשעת תשמיש בבן האהובה להתגבר על יצרו לבלי לכוון להנאתו לא כן בראשונה בבן השנואה אשר משנאתו אותה נחלש כח התאוה ולא הוצרך לחגור מתניו נגד יצה"ר א"כ הוי אמינא כי בזה יוכל לבכר את בן האהובה כי הלא זה יותר נחמד בעיניו מטעם הנ"ל ולזה הוצרכה התורה להזהיר לא יוכל לבכר את בן האהובה וגו' כ"א את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וגמר אומר בטעמא דמילתא כי הוא ראשית אונו ע"כ לו משפט הבכורה ולא מטעם הנ"ל לבד כ"א מחמת שהבכור ראשית אונו ע"כ נוטל פי שנים א"כ אין לחלק ולא נתנה התורה דברים לשיעורי' ע"כ גם הבכור בן השנואה נוטל פי שנים נגד בן האהובה ונכון: ואחר הוצעה זו נבוא לבאר מקראי קודש אלה האמורי' למעלה כי הנה הא לא קשיא איך נטל יעקב הבכורה מראובן ונתנה ליוסף הא כתי' לא יוכל לבכר את בן האהובה כו' כי אז הי' קודם מתן תורה ולא נצטוה ע"ז כלל והרי נשא ב' אחיות שאסרה לנו התורה אחרי כן ועי' בתשובת הריב"ש סי' שכ"ח לענין מה שקנה הבכורה מעשו הגם דהוא דבר שלא בא לעולם משום שהי' קודם מ"ת ע"ש ואי משום שקיימו כל התורה עד שלא נתנה כבר תירץ הרמב"ן ובאור החיים פ' זו ע"ש מ"ש בזה ואולם הדבר הקשה לפמ"ש שהשכל מחייב שיהא הבכור נוטל פי שנים ואיך נתן יעקב הבכורה ליוסף ולזה צריכים אנו לומר כתירוץ המבואר בקרא פחז כמי' אל תותר וכמבואר בדברי הימים בחללו יצועי אביו נתנה הבכורה ליוסף אמנם אכתי צריך להבין מפני מה דוקא ליוסף ולא ליתר בניו וצ"ל כתירוץ הזוהר הק' משים שהיתה מחשבתו בביאה ראשונה על רחל ולזה קשה קושי' אוה"ח א"כ ל"ל טעם הראשון המבואר בקרא הרי בלא"ה ראוי' הבכורה ליוסף משום שהוא בכור למחשבה שסבר על לאה שהיא רחל כטעם הזוהר ולתרץ זה נאמר כי תרווייהו מצריך צריכי וכחדא אזלין בהקדים מ"ש בסודם אל תבא נפשי ואי' במד' זה מעשה זמרי וצ"ל איך יהיה מעשה זמרי נרמז במאמר בסודם גם מ"ש וברצונם עקרו שור משולל הבנה הכי יעשה אדם דבר מבלעדי רצונו ובמד' לעשות רצון יצרם עקרו שורן של גרים ובגמ' זמרי בן סלוא שהסלוא עון משפחת' ופר"שי לשון הכרעה וכ"ז צריך ביאור ובס' א"י כ' בזה דבר נחמד והוא למה שהקדמנו שבדברים הנוגעים לתאות והנאת הגוף יקשה על האדם להתגבר על יצרו שלא לעשות הדבר למענו למלאות רצונו ותאותו כ"א לעשות רצון קונו ית' וזה שמצינו בדברי רז"ל כשנמשח אהרן א' אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה כלו' דאג פן התערב זר בשמחתו להתהדר ולהתפאר במשיחתו וכ"כ היה ענין מעשה שמעון ולוי עם שכם שהרגו עם רב כאיש אחד כי הוא דבר העומד בין ב' בחינות אלו אם לקנא קנאת ה' צבאות כי נבלה עשה בישראל וגו' או להשביע אפם לעשות בהם כרצונם האנושי להתנקם בהפוגתים בכבודם וההכרעה לזה שהיה כוונתם אך למלאות רצונם הוא עפמ"ש חז"ל שבת ק"ל כל מצו' שמסרו ישראל נפשם עלי' עדיין היא מוחזקת בידם ומעשה אבות סי' לבנים ואלו הי' מעשיהם לקנא לשמו ית' הי' ממש כמעשה פנחס היה מהראוי כי זכותם יגן על בניה' אחריהם לדורותם שלא יקרה כדבר הזה במשפחתם א"כ היה מעשה זמרי לאות ולמופת להכריע אותם לחוב שלא היה לבבם שלם עמהם לעשות הדבר לשם ה' כ"א למלאות רצונם לנקום נקם וזהו שרמזו ז"ל שהסלוא עון משפחתו כלומר הכריע משפחתו לחוב וז"ש יעקב בסודם הצפון בלבם אל תבוא נפשי כי לא כוונו לשם ה' כ"א באפם הרגו איש וברצונם כלו' ברצון יצרם עקרו שורן של גרים כי מתוך מעשה זמרי הנולד מהם ניכרת מחשבתם עכ"ד וש"י ועיין בפ' וישלח עה"פ ויחר להם מאוד וכו' כי ערבה חין מליצתו בעדם ובכן גם אנו נאמר כי בודאי יעקב אבינו כשנשא את לאה התעצם בקדושה יתירה כראוי לו לבלי יחשוב בתענוגי עוה"ז אולם עכ"ז עבר עליו מחשבה שאינה טובה ורוח אחרת היתה אתו לחשוב מחשבות על רחל אולם הלא נודע ומבו' בספה"ק כי לפעמים האדם איננו מבין בעצמו על איזה מחשבה שבלבו ומילת' דלא רמי' עלי' ולאו אדעתי' ובודאי הי' רוצה יעקב להסיר המחשבות בלתי נכונות מלבו לכן לא הי' יודע בעצמו אם הי' במחשבתו על רחל או אם מח מחשבתו היתה זכה והי' מגיע הבכורה לראובן והי' יעקב כמסתפק בדבר עד שראה מעשה ראובן ובלהה ואלו הי' מחשבתו זכה בלי ערבובי' לא הי' בא ראובן לידי כך מזה הי' דן ושפט בעצמו כי עברה עליו איזה מחשבה על רחל וזה גרם לראוב' לבלבל יצועי אביו כמ"ש האוה"ת א"כ בדין מגיע הבכורה ליוסף א"כ שני הטעמים עולים בקנה אחד יחד וז"ש יעקב ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז כלו' מחמת שאתה ראשי'