ייטב לב בראשית רסט

יתר שאת ומאמר התרגום לך הוה חזי אין לזה זכר במקרא כלל ע"ב לבי אומר לי לפרש באופן אחר ונקדים מ"ד בפ' תצא כי תהיין לאיש שתי נשים וגו' לא יוכל לבכר את בן האהובה וגו' כי הוא ראשית וגו' ויש לדקדק מפני מה לא נזכר דין בכור נוטל פי שנים רק בכאן בבן שנואה ובן אהובה ואם נאמר שזה סברא פשוט' שבכור נוטל פי שנים צריך להבין מהיכן הי' הדבר פשוט לולי כי הוא אחת ממצות השי"ת ועוד צריך להבין אם הי' נכתב בסתם כי הבכור נוטל פי שנים ולא יוכל לבכר הצעיר על הבכור כ"א את הבכור יכיר ממילא הוי ידעינן כי בכ"מ כן הוא כי מהיכן הי' מקום לטעות שלא יהא בן השנואה הבכור נוטל פי שנים ואם נאמר מחמת שבן האהובה חביב לו יותר א"כ נכתוב קרא כי יהי' לאיש שני בנים אחד אהוב ואחד שנוא כי גם מאשה אחת יקרה כן לפני איש א"ו מיירי כאן ששני הבנים אהובים וחביבי' אליו כרחם אב על בנים א"כ וכי בשביל שאמו של הבכור היתה שנואה לא ינתן להבן הבכור הנולד ממנו בכורתו מהיכן הי' לנו מקום לומר כן עד שהוצרכה התורה לומר לא יוכל לבכר את בן האהובה גם סיומא דהאי קרא בטעמא דמילתא כי הוא ראשית אונו כו' אטו אנן לא ידעינן כי הבכור ראשית אונו ולכן נוטל פי שנים ולכאורה הוא שפת יתר: וכדי לבאר מקראי קודש אלו ולהבין על נכון דברי תורת אלקינו יתעלה והכל במדה ובמשקל ולא דבר ריק הוא חלילה נאמר כי הנה נודע כי מצות התורה ודתיהן יש בהן מצות אשר המעשה יותר תכבד על האדם מהמחשב' כמו ציצית ותפילין מזוזה סוכה לולב שופר צום צדקה כי בעשות אחת מהנה יקל על האדם לחשוב שעושה כן לעשות נ"ר להבורא ב"ה ואמנם יש מצו' הערבים לגוף כמו עונג שבתות וי"ט ומצוה הראשונה פרו ורבו המעשה יקל על האדם כי המה ערבים לגוף ומתאוה להן ואמנם אחת מעבודות הקשות ליראי ה' ולחושבי שמו אשר מדי עסקן בהן יכוון בעשותו אותן למען לקיים מצותיו יתעלה שיהא נ"ר לפניו דוקא ולא יהא מעשהו כבהמה למלאות תאותו ועי' באו"ח סי' רל"א אשר ע"ז נצטוינו כל מעשיך יהיה לש"ש גם בעסקו בדברים הגופנים לא יכוון למענו כ"א למען השי"ת לייחד קב"ה ושכינתי' והנה האדם פרא אדם יולד ובימי נעוריו תאותו גברה עליו ועל שכלו מאד מאד לא כן אחר אשר יגדל ויט שכמו לסבול עול מצותיו יתברך ויגבור שכלו יחלש כח התאוה אשר ע"ז אמרו חז"ל ת"ת כ"ז שמזקינים דעתן הוא כח שכלם מתישבת עליהן והטעם כי התאוה נחלשת ונמאסת בעיניו לאט לאט והשכל הישר גובר עליו כדאי' בספרי יראים: ומזה יש לנו טעם הגון על אשר בכור זכר נוטל פי שנים ולא נקבה בכורה כי הלא אמרו חז"ל המקדש א"ע בשעת תשמיש הוין לי' בנים זכרים והגאון מהר"ח א"ש בס' כתנות אור פי' בזה ויהי כי החל האדם לרוב וגו' ובנות יולדו להם כי הלא השחיתו את דרכם ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו ולא קדשו א"ע בשעת אות' מעשה לכן לא הי' להם בנים כ"א בנו' לזה אמר אח"כ אלה תולדות נח נח איש צ"ת הי' וגו' ששמר הברי' דרגא דצדיק וקידש א"ע בשעת תשמיש ע"כ ויולד נח שלשה בנים עכ"ד והם קלורין לעינים ועתה נחזי אנן כי בדין הוא שיטול הבכור פי שנים כי כשנולד לאדם בכור זכר הרי מחשבתו הטובה ניכרת מתוך מעשה הלידה שקידש א"ע בשעת תשמיש ע"כ היה לו בן זכר הגם בראשיתו בעודו בתקפו וגבורתו ותמימות יצה"ר גברה כתשוש חתן על כלה עכ"ז תגר כלי מלחמתו ונאזר בגבורה להיות גבור הכובש את יצרו לכוון בשעת אות' מעשה לקיים מצותיו יתעלה ולהתעטף בעיטופא דמלכא קדישא ע"כ היה לו בן זכר וא"כ הטבע מחייב להיות אותו הבן אהוב וחביב ונחמד בעיני אביו מכל בניו כיון שבאותו בן הראשון היה לו יגיעה רבה וטרחא יתירתא להתגבר על תאותו ולקדש א"ע כראוי לא כן ביתר הבנים אשר מדי יום יום נחלש כח יצה"ר כי כן הוא בכל חמודי ותענוגי עוה"ז לא יערבו לאדם כ"א בראשיתן אבל אח"כ יופג עריבתן ונעימתן לאט לאט ויקל על האדם להתקדש א"ע בשעת אות' מעשה יותר מבראשונה והדבר הבא ביגיעה לאדם חביב עליו מאוד אחר המצאו ולפום צערא אגרא ע"כ זהו דבר שהשכל מחייב שיטול הבן הבכור פי שנים יתר מכל בנים ובכן דעת לנבון נקל להבין אשר נקבה בכורה אינה נוטלת פי שנים כי כשנולדה לו נקבה בראשונה אינו סימן על שקידש א"ע בשעת אות' מעשה וכפי הנראה לא גבר על יצרו להתקדש א"ע ולא טרח ולא יגע ע"כ אין לה דין בכור ובזה מובן לנו הטעם על אשר בת במקום בן איננה יורשת כלל כי בכל בנים זכרים היה לו יגיעה יתירה ובדין הוא שיטלו שכרם לירש את אביהם לא כן בבנות והבן, ומעתה כיון שהשכל גוזר שיטול בכור זכר פי שנים מטעם האמור לא הוצרכה התורה להזהיר ע"ז כלל כ"א כי תהי' לאיש ב' נשים אחת אהובה וא' שנואה וילדה לו האהובה והשנואה דלפי טעם האמור