ייטב לב בראשית רסח

וכדומה וזה תכונה בשם אלה כמו שנאמר אלה אלקיך ופירשו שאיוו לאלקות הרבה והיינו אומרו מי אלה דייקא המרומז על כוונות רבות לעצמו ויאמר יוסף בני הם אשר נתן לי א' בזה דייקא הכוונה מיוחדת לשמו ית' התכונה זה כדאי' במד' שמיני ע"הפ זה הדבר אשר צוה ה' תעשו אותו יצה"ר תעבירו מלבכם ותהיה עבודתכם מיוחדת לפניו ועי' שם באוה"ח ותבין וז"ש ראה פניך וגו' והנה הראה אותי לא אמר לי כ"א אותי כלו' עצמותי ובחינתי שכוונתי רק לשמו ית' גם את זרעך כלו' גם לך בהוליד את זרעך כאמור: ויאמר אנכי אעשה כדברך אנכי שפת יתר ונ"ל כי יעקב א' ועשית עמדי חסד ואמת פרש"י חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול ואמנם אמת הדבר שאינו מצפה לתשלום גמול ממנו אבל עכ"ז יכול לצפות לתשלום גמול מזולתו ע"ד שאמרו דקבר יקברנו דידול ידלנו ובפרט יוסף שידע בנפשו שהוא יצוה כן לב"י והעליתם את עצמותי א"כ זה גמולו כי במדה שאדם מודד מודדין לו ויעקב אמר חסד ואמת שלא יצפה לשום גמול כ"א עשות רצונו כמצוה עליו לכן הקדים יוסף ואמר אנכי עלי אם שאנכי צריך לאותו דבר לצוות כן אחרי עכ"ז חלילה לי לעשות מכח תשלום גמול כ"א אעשה כדברך לעשות חסד של אמת בלתי לה' לבדו: ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אותי אלקים גם את זרעך יש לדקדק דהי' ראוי לומר הראה לי מה זה דקא' אותי גם אומרו את שפת יתר ונ"ל עפמ"ש רש"י עה"פ כי בן זקנים הוא לו שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו ד"א שהי' זיו איקונין דומה לו ועי' בס' ישמח משה ששני הפירושים עולים בקנה א' מחמת שהי' לו זיו איקונין שלו ואת השרטוטין שהי' ליעקב הראוי למסור לזה רזי תורה לכך מה שלמד מסר לו נמצא שהי' ליוסף קלסתר עניו ותוארו של יעקב, וז"ש אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך המיוחד לך כי עודך חי בחי' צדיק הנקרא חי כי חש פן מחמת זוהמת מצרים בהשתקעו שם אולי נשתנה תואר פניו וצלם אלקים שהי' עליו דמות דיוקנו של יעקב ועמש"ל פ' וישב לפרש אומרם ז"ל שנראית לו דמות דיוקנו של אביו בחלון עיי"ש כי הוא נחוץ לכאן וז"ש לו ראה פניך לא פללתי כי חששתי אולי נשתנה מכח איזה חטא חלילה והנה הראה אות"י אלקים היינו את עצמי דמותי וצלמי לא מבעי' עליך אלא גם את זרעך עם זרעך שגם הם יש להם דמות דיוקנו של יוסף הדומה ליעקב והבן זה (ובילדותי אמרתי פי' זה לפני מוזלה"ה וקלסו): ויקח יוסף וגו' את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל וגו' שכל את ידיו מנשה הבכור ופרש"י אעפ"י שמנשה הבכור אולם התרגום מפרש אחכמינון לידוהי ארי מנשה בוכרא ולדידי' קשה מאי בנו"ט הוא זה אדרבה כיון שמנשה הבכור ראוי לו הברכה מימין ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי וגו' וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי וגו' יש לדקדק על כפל לשונו ידעתי בני ידעתי וגם על אשר קראו בני ומה הי' חסר אם הי' אומר ידעתי ידעתי ובמד"ר ידעתי מעשה ראובן ובלהה ומעשה יהוד' ותמר ומה דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי כו' והוא משולל הבנה מאי שייכות למעשה יהוד' ותמר לכאן ועוד מה זה דקאמר דברים שלא נתגלו לך כי הלא ראובן הודה אחר שא' יהוד' צדקה ממני ועיין רש"י פ' ברכה עה"פ וזאת ליהודה ובמס' מכות י"א וב' דברים האלו נתפרסם לעין כל ואם יוסף לא הי' יידע אין זה חידוש כיון שלא הי' שם אז בעת הודאתם כי כבר נמכר יוסף ועוד לפי המבואר במד' בויכוח יוסף עם יהוד' נראה שהי' יודע ממעשה תמר עיי"ש, ונקדים מאמר יעקב אבינו ע"ה ראובן בכרי אתה וגו' אז חללת יצועי עלה ועי' באוה"ח דקדק על אומרו אז חללת משמע דשני ענינים הם ועוד יתר דקדוקים באורך ועיי"ש שהקשה עוד דכאן משמע משום שחילל יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף ובזוה"ק מבואר משום שהי' במחשבתו של יעקב תחלה על רחל כי הי' סובר על לאה שהיא רחל והי' יוסף בכור למחשבה לכן נתנה הבכורה ליוסף ע"כ כ' הוא ז"ל דשניהם עולים בקנה א' דהתולדה נמשך אחר הכוונה הרצוי' בשעת הזריעה והזיווג לכן מה שהי' ליעקב מחשבה על רחל הגם כי אין זה בגדר בני תמורה ח"ו עי' מג"א סי' ר"מ עכ"ז לא הי' אותו מעשה בשלימות הראוי וכוונה הרצוי' לכן זה גרם לראובן הנולד מזה. לבלבל יצועי אביו וזש"ה כי עלית משכבי אביך ב' משכבו' לאה ורחל ע"כ גרם אז חללת יצועי עלה במעשה בלהה עכ"ד ודפח"ח: וגם אנכי לאורו אסע ואלך אך קצת בד"א והנה לי יש לדקדק עוד במה שא' כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז ומשמעותי' כדמפ' התרגום לך הוה חזו למיסב תלתא חולקין והי' מהראוי שיכתוב הפסוק לך הי' ראוי