ייטב לב בראשית רסה

"תירא "מרדה ת"ם ועם הא' של "אל הוא אמ"ת כי לגוי גדול אשימך וגו' אנכי ארד עמך וגו' ובהצטרף אל"ף אלופו של עולם (וכתיב ואאלפך חכמ"ה גימט' החיי"ם) הוא אמ"ת: עוד נתכוון באומרו ואנכי אעלך גם עלה כי היה ירא מאימת מדה"ד ולכך ויזבח זבחים לאלקי אביו דייקא ובחי' דין נקרא ירידה כדכתיב ארדה נא ואראה ופי' הרמב"ם במור"נ שהוא ירידת מעלה ממדרגתו ית' מקור הרחמים וכ"ה בזוהר ארדה מדרגא דרחמים לדרגא דדינא וכשהדין נמתק נקרא עליה כדכתיב עלה אלקים בתרועה הוי"ה בקול שופר ע"י שופר נתעלה מכסא דין לכסא רחמים וכתיב והאלקים נסה (נתעלה) את אברהם גימט' רח"ם ע"י העקידה כידוע (וזה שרמז הרע"מ פרשת פנחס דף רמ"ז ע"ב בסופו עה"פ וירד מעשות החטאת והעולה אמאי שיתף עולה עם חטאת אלא לאולפא דעולה הות בקדמיתא מדת רחמים ולבתר אתהפכת לדינא בירידה כו') וז"ש לו האלקים דייקא ואנכי אעלך (אז) גם עלה בחי' אלקים לבחי' עליה בחי' רחמים בשגם כל בחינת המתקת הדינים הוא בשרשן ששורש הדין והצמצום הוא שיהא מקום פנוי לבריאת העולמות כדכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה א"כ בחי' המתקה נקרא עלי' וזה גם עלה לשרשו להשפיע חסד כאמור: ז' עוד נתכוון עפמ"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ומתרגם ואלין דיניא די תסדר קדמיהון ופי' בספר מאור ושמש כי בחי' מדה"ד הוא משם אד' ושם אלקים וצריך לייחדן ולשלב אותן עם הוי' ב"ה והיינו ע"י להעלותן לאותיות הקודמין ואותיות לפני אד' מבלעדי א' עולה הוי' במספר ב"ן ואותיות לפני אלקים מבלעדי ה"א כדט"ל עולה הוי' במספר ס"ג וזה די תסדר קדמיהון בשמות הוי' הרמוזין באותיות הקודמים עכ"ד עי"ש. וז"ש ויאמר אלקים וגו' ויאמר אנכי (אלקים הנזכר) הא"ל אלקי אביך שמבחי' אלקי אביך בחי' גבו' מדה"ד נמתק ונתעלה לאותיות שלפניו הוי' במילוי ס"ג שבו ייי"א העולה א"ל בחי' חסד כדכתיב חסד אל כל היום. אל תירא מרדה מצרים כי לגוי גדול וגו' לגו"י עם האותיות עולה מספר אב"ן מנין הוי' במילוי ב"ן עה"כ דהיינו אותיות די"ן מאדני נתעלה ונמתק באותיות שלפניו העולה ב"ן ובהצטרף הא' של אדנ"י הממתיק דין כנודע נעשה אב"ן וז"ל הרע"מ פ' פנחס דף רמ"ו ע"ב מסטרא דימינא אתקריאת אבן ויובן עפ"י דברינו גם . לגו"י גדו"ל עולה צ"ב מספר שילוב הויה אד' עה"כ וז"ש כי לגו"י גדו"ל אשימך שם שיתייחדו ב' שמות הללו וז"ש אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה קאי על אלקים הנזכר שיתעלה לאותיות הקודמין שלפניו המורה על רחמים כאמור ולכך "גם "עלה ר"ת ע"ג גימט' ס"ג עם י' אותיותיו כאמור בכוונת יו"ם טו"ב העולה כן ובהצטרף "אעלך "גם "עלה עולה ר"ת ע"ד הוא אותיות הקודמין לשם אלקים עם ה"א ומ"ם פתוחה שלפני מ"ם סתומה דהיינו אכדט"ם מנין ע"ד והוא שם של בטחון שנאמר בטחו בה' עדי ע"ד עי' בזוהר וארא ובעט"צ ועמ"ש שם בארוכה בעזה"י בזה: ונקדים עוד מה דאי' בספרים כי נסתלקו מוחין של אבא והי' עיקר הפגם בבחי' אמא שהם עשר שמות אהי' העולה רד"ו ולכן הוצרכו להיות במצרים מנין רד"ו שנה אבל משה סבר שהפגם שלט גם באורות אבא סוד הוי' במילוי אלפין והם עשר הויו"ת מנין ס"ר וזה וירא ה' כי ס"ר לראות וזה שאלת משה ואמרו לי מה שמו מה וגו' שהוא סוד הוי' במילוי אלפין גימ' מ"ה והשיב לו הקב"ה כה תאמר לבני ישראל אהי' שלחני והוא מובן עי' כ"ז בסידור ובכוונת חג המצות ויראה לדעתי כי אפשר הי' ראוי' להיות מנין ס"ר בגלות רק יוסף בצדקתו וקדושתו תיקן בחי' יסוד אבא ואורות של אבא ולא נשאר לתקן רק בחי' אמא העולה רד"ו וז"ש ויוסף ישית ידו על עיניך ר"ל כי גם יעקב סבר שיצטרכו ח"ו להיות מנין ס"ר בגלות לתקן גם בחי' אבא וכבר כתי' ולא יכלו להתמהמ' ופירשו בו כי אם הי' זמן מה יותר מרד"ו היו משתקעים ח"ו כידוע ולכן א"ל השי"ת אל תירא מרד"ה (עה"כ עולה רד"ו) מצרימה שלא יהי' יותר מרד"ו ואח"כ יצאו כי ויוסף ישית ידו על עיניך ב"פ עי"ן עולה ס"ר מנין עשר הויו"ת חו"ג כידוע שיוסף בבחי' יד"ו הוא יו"ד הרומז לחכמה יתקן בחי' חכמה ולא יהי' הפגם בבחי' חכמה כ"א בבחי' בינה בחי' אמא יו"ד אהי' העולה רד"ו אח"כ יצאו והבן היטב: וזה ענין סיום הפרשה וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד מן ישראל בארץ עד בה ר"ת עולה ס"ה מן בארץ גשן עד מאד עולה ג"כ ס"ה ישראל בארץ מצרים ר"ת עולה ב"ן ויפרו וירבו מאד ר"ת עולה ג"כ ב"ן לרמז כי שם אד' העולה ס"ה נתעלה לאותיות שלפניו העולה הוי' ב"ן גם מתיבת גשן עד סוף עולה ר"ת ס"ג כמבואר בס' מאור ושמש לרמז