ייטב לב בראשית רסד

דאע"ג דנחתם נקרע שנא' כה' אלקינו בכל קראנו אליו והכתיב דרשו ה' בהמצאו ומשני כאן ביחיד כאן בצבור וזה שהי' משה מתמיה מדוע לא קבל ה' תפלתו שהרבה להתפלל כמנין ואתחנן, וכי תימא דכך הוא המדה דביחיד לאחר גזר דין לא מהני תפלה לזה אמר אתה החילות להראות את עבדך את גדלך זה המן שהי' בזכותו א"כ מוכח דדין רבים יש לו דפרנסה בשביל רבים אם כן מועיל תפלה אפילו לאחר גז"ד עכ"ד הפר"ד: ואני הוספתי נופך לדבריו לפרש עפ"י מאמרו ית' רב לך אל תוסף דבר וגו' והוא כי הטעם שהי' למשה דין רבים מחמת שרבים צריכים לו אבל אז שכבר נתמנה יהושע תחתיו לצאת ולבא לפני ישראל שוב לא הי' למשה דין רבים כי שוב לא הי' רבים צריכים לו כ"א ליהושע וז"ש ויאמר ה' ר"ב ל"ך פי' שיש לך דין רבים אל תוסף דבר אלי וגו' כי וצו את יהושע כי הוא יעבור והוא ינחיל ושוב אין רבים צריכים לך ואין לך רק דין יחיד כאמור והנה רש"י פי' ואעשך לגוי גדול זה שא' אלקי אברהם ופי' המזרחי משום שאין הקב"ה מייחד שמו על היחיד רק על אומה אלקי ישראל אלקי העברים לפיכך פירשו ואעשך לגוי גדול שתחשב כאומה שאייחד שמי עליך שא' אלקי אברהם, וז"ש השי"ת המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה א' בלשון הוה עשה ולא אעשה כי כבר הי' לאחר גז"ד וש"ת מה צורך להודיע לו הלא עיקר הטעם מה שהודיע לו מפני שכרכין הללו שלו הם כמבואר במד' ונוגע הענין לו הלא לאחר גז"ד אין תפלה מועיל בדבר הנוגע ליחיד עז"א ואברהם היו יהי' לגוי גדול כלומר שאברהם חשוב בעצמו לגוי גדול שיש לו דין רבים והטעם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ישמרו וגו' א"כ רבים צריכים לו ללמדם דרך ה' וכרבים דמי (וכדאיתא באו"ח שמהרי"ל הי' לו דין רבים מה"ט להתפלל עבורו בצבור ע"ש) וברבים מועיל תפלה אפילו לאחר גז"ד לכך צריך להודיע לו וכאמור: ועם זה נ"ל לפרש הא דאיתא בש"ס בשבת פרק מי שהחשיך ר"ח אמר יש מזל לישראל ור"י ורב אמרו אין מזל לישראל מנלן מאברהם שנ' ויוצא אותו וגו' שא"ל צא מאיצטגנינות שלך כו' עי"ש נ"ל בטעם שיצא אברהם מן המזל הוא עפמ"ש ז' מהרש"א דעד כאן לא פליגי אלא ביחיד אבל רבים ודאי אינו תולה במזל כלל אלא בזכות כדכתיב אם בחקותי תלכו וגו' עי"ש וכיון שאברהם הי' לו דין רבים לזה א"ל הקב"ה צא מאיצטגנינות שלך כי אתה אינך תולה במזל ומה"ט ס"ל לרב ור"י כי מאברהם זכה כ"א מישראל לבלי לתלות במזל כנ"ל, וידוע כי מצד המזל אין עבד בורח ממצרים וזה עיקר זכירת יציאת מצרים להורות כי הקב"ה שידד מערכת השמים וכוכביהם וגאל אותם בכחו הגדול הגם שמזל טלה היה אז ראש לכל המזלות ולבעבור זה צוה הקב"ה ויקחו להם איש שה כמבואר שם בספרים. ומעתה נאמר כי יעקב היה ירא פן ירידתו למצרים הוא מפאת שהמזל מורה כך שישתעבדו בניו למצרים וא"כ כפי הוראת המזל חש שלא ישתקעו שם חלילה כי לפי המזל אין עבד יוצא משם ע"כ א"ל השי"ת אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך דייקא שאתה בעצמך תהא חשוב לגוי גדול ויהי' לך דין רבים והכוונה בזה עפ"מ שפרש"י כיון שבא יעקב למצרים פסק הרעב א"כ מוכח שיש ליעקב דין רבים דפרנסה בשביל רבים ורבים ודאי אינו תולה במזל ע"כ ירידתו אינו מפאת המזל רק אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה למעלה ממזל ועוד ראיה כי הלא ויוסף ישית ידו (למלוך בכל גבול מצרים) על עיניך שזה תראה בעיניך וכפי מזל מצרים אין עבד מלך אלא ע"כ שכל זה איננו מפאת המזל רק גזרה הוא מלפני ואנכי אעלך כאמור (ועמ"ש בזה בל' בלק אי"ה): ו' א"י ויאמר אלקים וגו' ויאמר וגו' אל תירא מרדה מצרימה וגו' ויוסף ישית ידו על עיניך ע"ד רמז עפמ"ש גורי האריז"ל עה"פ ואעבור עליך ואראך וגו' כי ה' דמים של טהרה וה' דמים של טומאה סוד ה' חסדים וה' גבורות מסטרא דאחוריים של שם אהיה העולה ד"ם ויו"ד פעמים ד"ם עולה מ"ת וזה מ"ת בוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי דם פסח בדמיך חיי דם מילה ובזה המשיכו לז"א מוחין דאבא שהם סוד החיים גימט' חכמה שהם הוי' במילוי אלפי"ן גימ' אד"ם אך שהם מוחין תחתונים דאבא ונחסר א' מאות וא"ו הרומז לז"א ונשאר ד"ם אלא שהם סוד החיים עכ"ד ז"ל, ובהצטרף האל"ף אלופו של עולם עולה אמ"ת כדכתיב תתן אמ"ת ליעקב ולכך יעקב אבינו לא מ"ת כ"א ויעקב איש ת"ם וידוע כי בכח בחי' אמת נגאלו כמו שנאמר למשה אהיה אשר אהיה ואיתא בספרים הק' אהי' פעמים אהיה עולה אמ"ת והנה יעקב ירא מעשר מיני דמים של אחוריים דאהי' העולה מ"ת ולכך "תירא "מרדה ר"ת להיפך מ"ת ולכך נאמר לו "אל "תירא "מרדה ר"ת אמ"ת