ייטב לב בראשית רסג

שמגין עליו רק זכות עתיד לבוא בעקב כ"א ישראל יהי' שמך כי שרית עם אלקים זה שרו של עשו שבחינתו דין ועם אנשים ותוכל ויבואר הדבר כי מי שניצול ע"ש העתיד אינו ניצול רק מכח בחי' חסד וכדאי' במ"ר שמות יודיע דרכיו למשה שהודיע דרך הקץ למשה ארך אפים ורב חסד מטה כלפי חסד מסתכל בטוב העתיד ולא ברע העתיד וכמו שמבואר בפר"ד דרוש ד' אבל מי שניצול בזכות עצמו וצדיק באותו שעה ניצול בדין כי נסתם פה שטן מלהסטין וז"ש לו ישראל יהי' שמך כי שרית עם אלקי' בחי' דין ועם אנשים ותוכל והבן: והנה כשהי' במצרים נאמר ואת ערום וערי' בלי מצו' ומעש"ט ולא יצאו משם כ"א מחמת שהי' מגין עליהם זכות שעתידים לקבל התורה וע"כ בעת ירידת יעקב למצרים קרא אותו יעקב להורות שבמצרים יהי' בבחי' זו שיגן עליהם זכות העתיד המכונה יעקב וע"כ הי' יעקב מתירא שלא ישתקעו שם חלילה וע"כ אמר לו השי"ת אל תירא כו' כי לגוי גדול אשימך שם היינו שגם בהיותם שם יהיו נידונים ע"ש העתיד שיהיו נקראים גוי גדול כדכתי' ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטי' כו' אנכי ארד עמך וגו' ואנכי אעלך גם עלה היינו זכות שיקבלו התורה שתחלתו אנכי ה' אלקיך וגו' יגן עליהם בירידתם וזכות זה יעלה אותם: והנה מבואר אצלי מה שא' ז"ל יעקב פדה את אברהם ומדוע לא נאמר כי זכות כל הצדיקים העתידים להולד מאברהם הוא שעמדה לו אך שבאמת עמד לו זכות כל הצדיקים העתידים אלא שדבר זה לדון עתה ע"ש העתיד נובע מיעקב במה ששם יד ימינו על ראש אפרים שיהושע עתיד לצאת ממנו ואת שמאלו על ראש מנשה עיי"ש ברש"י וישם את אפרים לפני מנשה הגם שאז הי' מנשה הבכור עכ"ז דן ע"ש העתיד ויתר מרעהו צדיק כ"ש הבורא ית' הצופה ומביט וכמבואר אצלינו בדרושים לחנוכה ואומר אני שזה עשה יעקב במכוון שיהי' פועל דמיוני על גאולת מצרים שעתידין להגאל ע"ש העתיד כמבואר ברמב"ן פ' לך ענין פועל דמיוני עיי"ש וזש"ה גאלת בזרוע עמך (הגם שלא הי' כדאי אז כי לא הי' בידם זכות רק מכח) בני יעקב ויוסף רומז לאפרים ומנשה שא' יעקב עליהם יהיו לי והם בני יוסף הנידונים ע"ש העתיד והבן ועי' מ"ש בפ' ויחי לפרש בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה היינו לדונן ע"ש העתיד לטוב עיי"ש וז"ש לו השי"ת לחזק לבבו כי יגאלו ע"ש שעתידים לקבל התורה כי אתה בעצמך תדון כך ע"ש העתיד כי הלא ויוסף ישית ידו על עיניך ירמוז למה שנא' וירא יוסף כו' ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים וגו' וימאן אביו ויאמר ידעתי בני וגו' ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו כי כך הביט בעיניו ברוה"ק והיה דן אותם ע"ש העתיד והיינו ויוסף ישית ידו על אשר תביט בעיניך ותדון אותם ע"ש סופן כ"כ יגאלו ישראל ע"ש סופן: ד עוד יתכן לפרש אומרו אל תירא מרדה מצרימה וגו' כי ידוע מאמרו ית' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה והם לא היו במצרים רק כמנין רד"ו והתירוץ לזה כי ריבוי עם מה שפרו וישרצו השלים המנין כמבואר במד' ובפר"ד, עוד נ"ל כי מה שהשכינה הי' עמהם בגלות וסובלת סבלם וצערם זה השלים המנין ע"ד שפי' הזוהר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ר"ל שאפי' רק בצר לך הרי הוא כאלו כבר מצאוך כל הדברים האלה מכת שאחרית הימים הוא השכינה אחרית ימי הבנין עמך בגלות, וז"ש לו אל תירא מרדה מצרימה רמז שלא יהי' במצרים רק כמנין רד"ה עה"כ העולה רד"ו כמ"ש האלשיך, והטעם כי לגוי גדול אשימך שם וריבוי עם ישלים המנין כאלו הי' שם ד' מאות שנה וגם אנכי ארד עמך מצרימה וזה ישלים המנין ע"כ ואנכי אעלך וכאמור ויוסף ישית ידו (על כל ארץ מצרים) על עיניך שזה תראה בעיניך והוא מפני שהוא מרכבה לשכינה הרי עיניך רואות שהשכינה יורדת לשם: ה') ד"א וע"ד דרוש יתבאר אומרו אל תירא מרדה מצרימה וגו' בהקדם לפרש פרשת וירא וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהי' לגוי גדול וגו' כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ורש"י נלחץ בזה מה ענין ואברהם היו יהי' לגוי גדול לכאן וגם מה לשון ידעתיו הול"ל אהבתיו. והנ"ל כי אי' במד' אתה החילות להראות את עבדך את גדלך זה המן ומפרש הפר"ד (דרך הרבים) עפ"מ דאיתא בפ' קמא דתענית פרנסה בשביל רבים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם וגו' ופריך והתניא המן בזכות משה ומשני שאני משה כיון דנפיש זכותיה כרבים דמי (ויש גורסים שם כיון דרבים צריכים לו כרבים דמי ושניהן בקנה אחד עולים מחמת דרבים צריכים לו נפיש זכותיה וכרבים דמי). עוד איתא בפ"ק דר"ה מנין לגזר דין של ציבור