ייטב לב בראשית רס

והקול נשמע בית פרעה וגו' במד' אחת היא יונתי זה אברהם שנאמר אחד הי' אברהם אחת היא לאמה זה יצחק שהי' יחיד לאמו ברה היא ליולדתה זה יעקב שהיה ברור ליולדתו שהוא צדיק ראוה בנות ויאשרוה אלו השבטים והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף מלכות ופלגשים ויהללו' זה יוסף שנאמר ויאמר פרעה הנמצא כזה כו' וצריך ביאור, והנ"ל בהקדם לפרש גם הא דאי' במד' לעיל ויגש אליו יהודה כי אחד באחד יגשו זה יהוד' ויוסף ורוח לא יבא ביניהם אלו השבטים והוא משולל הבנה, אבל נ"ל ביאור הדברים דיש להבין מה דכתיב אחד הי' אברהם והענין כי צריך האדם לדעת כי כל מה שברא הבורא ב"ה לא ברא אלא לכבודו וזה "יסוד "הכל "ושורש "העבודה שלא ידרוש האדם שום דבר לכבוד עצמו ולא ירצה בשום דבר בזה או בזה לצורך עצמו כ"א למען עי"ז יתגדל כבודו ית"ש לעד וז"ש דוד בלשון קצר אחת שאלתי מאת ה' וגו' שבתי בבית ה' כלו' כל שאלתי ובקשתי לא היה תכליתו כ"א בקשה אחת והוא למען שבתי בבית ה' וגו' ע"ד שאמר החכם הצילני מפיזור נפש שלא ארצה בזה ובזה כי הרבה רצונות לאדם אם רוצה לצורך עצמו ממון וכבוד ובנים והשקט ומנוחה ושלוה ולבושי יקר וכדומה כהנה וכהנה אבל בכל אלו לא ירצה כ"א רצון א' והוא לעבוד עי"ז הבורא ית"ש ויתגדל כבודו בעולם ואם כך הוא חזרו כולן לרצון אחד ומבוקש אחד וזה ע"ד מ"ש הרמב"ם במורה בסוף ח"ג וז"ל בקצרה כי אלו הארבעה ר"ל האבות ומשה רבינו ע"ה התבאר בהם מן ההתאחדות בשם שהיו מתעסקין בהנהגת בני אדם והרבות ממון ומשתדל' במקנה ובכבוד וכשהיו עושים המעשה ההם לא היו עושים אלא באבריהם לבד ודעותם ולבותם לא יסירו מלפני השם ומפני זה הי' השגחתו עליהם מתמדת ואפי' בעת התעסקם במרעה ועבודת האדמה והנהגת הבית מפני שתכלית כוונתם הי' בכל המעשים ההם להתקרב אל השי"ת קרבת גדול ולהמציא אומה שתדע השם ותעבדהו עכ"ד לעניננו: וז"ש אחד היה אברהם שלא היה לבו חלוק בפיזור נפש ורצונות הרבה כ"א כלו שב לרצון א' והוא להתקרב אליו ית"ש ולהודיע טבעו בעולם למען יתגדל כבודו ית' כאמור ע"כ היה השגחתו ית' עליו עד שבא וירש את הארץ ובהיות האדם במדרגה זו אז סרה מאתו שום תלונה ושום קנאה עד"מ כ"א ירצה אדם בכבוד לצורך עצמו וכ"כ חברו ירצה בכבוד לצורך עצתו אז מתקנאים ומתקוטטים זע"ז לאמר לי יאתה המלוכה אבל אם כל או"א אינו רוצה בכבוד לצורך עצמו רק למען למלא רצונו ית"ש בזה שעי"ז יתגדל כבוד שמים בעולם א"כ כיון שתכלית כוונתו של כאו"א רק להפק רצונו וכבודו ית"ש א"כ אם רואה כי מאת ה' היה הדבר הזה לחלוק כבוד לחברו שיתגדל ע"י חברו כבוד שמים בעולם לא איכפת לי' כלל כיון שביטל כל הרצונות שבו ואין בו רק רצין אחד והוא למלא רצונו ית"ש א"כ הוא רוצה במה שרוצה השי"ת ומה לו אם נתגדל כבוד השם ע"י או ע"י חברו, והנה בתחלה היו השבטים שונאים את יוסף בשביל החלום שא' לו המלך תמלך מפני שנדמה להם שרוצה המלוכה לכבוד עצמו וחולק על מלכות בית דוד הבא מיהוד' ואח"כ נתודע כי מאת ה' הי' הדבר הזה כי שניהם מלכים ובתחלה צריך שיהא המלוכה ליוסף משיח בן יוסף ואח"כ ליהוד' משיח בן דוד וכל או"א אינו רוצה בכבוד עצמו כ"א למלא רצונו לכבודו ית"ש כי כאו"א בטל רצונו לרצון א' עד שנקרא אחד כמו שנא' באברהם אחד היה אברהם וז"ש המד' כי אחד באחד זה יהוד' ויוסף שכל אחד נקרא אחד לפי שאין בו רק רצון אחד לכך יגשו כי יהוד' לא יקנא את יוסף ויוסף את יהוד' כי כל אחד לא למענו כ"א למען כבוד השם וע"כ רוח הפיזור לא יבא ביניהם אלו השבטים כי כולן חנו בלב אחד אליו ית"ש וסרה קנאתם ושנאתם מלבותם וז"ש אח"ת היא יונתי זה אברהם שנקרא אחד מטעם ששב לייחד לבבו ורצונו לרצון אחד אליו ית"ש אחת היא לאמה זה יצחק נקרא ג"כ אחת מטעם הנ"ל ברה היא זה יעקב שהיה ג"כ נקרא אחד ברצון אחד ליולדתה כלו' אם כי לעין הראות רצה בברכה שביקש אביו לברך את עשו ויש לחוש שמא היה כוונתו לצורך עצמו אבל ברור ליולדתו שהיה צדיק ולא חפץ בברכה כלל כ"א למען למלא רצונה שא' לו אך שמע בקולי וגו' וכבר כתיב אלה תולדות יעקב יוסף שהיה דומה לו ממילא גם יוסף היה בבחינה זו ולא חפץ למלוך כ"א למלא רצונו ית"ש להחיות עם רב וכ"כ גם השבטים היו בבחי' זו ומפני זה אם שעתה נודע להם שיוסף מלך סרה קנאתם ולא הי' בלבם עליו כלום וכדאי' במד' ראי' לזה ממה שאמר הוציאו כל איש ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו וזה מפני שידע שלבם שלם עמו ולא חש שמא יבעטו בו עיי"ש וז"ש ראוה בנות ויאשרוה אלו השבטים שנאמר והקול נשמע בית פרעה לאמר באו