ייטב לב בראשית רנט

וגו' כי למחיה וגו' לשום (אותי) לכם שארית בארץ כדבר הנשאר בחי' שירים עי"ז להחיות לכם וגו' והבן: עוד ירמוז לשום לכם שארית וגו' עפ"י דכתיב בראשית וגו' ואיתא בספר נחל קדומים בשם הקדמונים בראשי"ת אותיות בשארי"ת וצריך ביאור ונ"ל עפ"י מה שכתבו חכמי האמת כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם כביכול צמצם א"ע ונשאר מקום פנוי באמצע ואותו מקום נקרא טהירו עילאה ושם נשאר רשימו דקדושה כי יציאת צדיק מן המקום עושה רושם ומאותו רשימו דקדושה הנשאר שם זה הי' עיקר ושורש לבריאת העולמות עי' בע"ח ובשערי ג"ע וזהו בשארית היינו בבחינת שארית ושירים דקדושה הוא הטהירו שם ברא וגו' וז"ש ז"ל ועובר על פשע לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כפורים הכוונה בזה לדעת לבל יתייאש האדם לומר הלא הרביתי לפשוע כזאת וכזאת עשיתי והקדושה נסתלק ממני ואיך אוכל לשוב ולעלות אך יאמר כי עכ"ז נשאר אצלי רשימו דקדושה הוא קול דודי הדופק בעמקי לבבי לשוב ומזה הרשימו יכול לחדש א"ע ועולמו כי האדם עולם קטן לשוב לתקן עצמו לעלות למקורו מקור הקדושה אשר משם נחצב וזה למי שמשים עצמו כשירים היינו כשירים הנשאר בו כמו שמשירים נברא כל העולם והבן וזה ירמוז ואת ובניך תחיי בנותר היינו בנותר בך מהקדושה, וכן הי' ענין יוסף שבא למצרים להשרות שם בחי' קדושה ואם כי וימת יוסף וכל אחיו עכ"ז וב"י פרו וגו' וירבו וגו' ונשאר שם רשימו דקדושה להחיות שם נפשות ישראל בהיותם במצרים להיות גדורים מעריות לבל ישתקעו ח"ו שם ויוכלו לעלות וזהו וישלחני וגו' לשום (אותי) לכם שארי"ת בארץ רשימו דקדושה להחיות לכם וגו' וכמו בשארית הנ"ל נברא העולם והבן, וש"ה וישאר אך נח ואשר אתו והבן. ומזה נ"ל שזה שכותבין בתנאים המגיד מראשית אחרית הוא יתן שם טוב ושארית כו' כי התנאים הם רשימו להנשואין של אח"כ וראשית הנשואין והרשימו נקרא שארית על שם הרשימו וטהירו שהוא שארית קדושת א"ס ב"ה וראשית בריאת עולם וזה המגיד מראשי"ת אחרית יתן שם טוב ושארי"ת לאלה דברי התנאים וזהו והותירך ה' לטובה בפרי בטנך הכוונה שאתה תהא נותר ושארית השיתו לפרי בטנך ור"ל שזה יהא ניכר ע"י פרי בטנך והבן ארי שאתה תהא בחי' נותר ושירים הטפל נגד פרי בטנך והם יהיו העיקר וגדולים ממך והבן: א"י ואל יחר בעיניכם וגו' לשום לכם שארית בארץ, עפ"י דאיתא באדרא נשא דף קכ"ט עינא דרישא לית כסותא על עינא וכו' כ"ש עתיקא דעתיקי דאיהו משגח לכולא הה"ד הנה לא ינום וגו' כתיב עין ה' אל יראיו וכתיב עיני ה' לא קשיא הא בזעיר אנפין הא באריך אנפין על האי כתיב טוב עין הוא יבורך א"ת יבורך אלא יברך לכלא ותאנא לית נהורא לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא בר כד אתחזי מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי טוב עין כו' מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא משום דזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה דכתיב ב"פ יוסף ב"פ עלי עי"ן וכתיב טוב עין הוא יבורך מ"ט כי נתן מלחמו לדל ע"כ לשונו לעניננו: ובזה נפתח לבנו להבין ענין שבא יוסף למצרים קודם כל בית אביו ואחיו כי הקדים הקב"ה הרפואה להמתיק תוקפא דדינא קשי' ע"י יוסף המושגת מעינא חדא דכלא ימינא בחי' עתיק וזה שאמר למעלה וישראל אהב את יוסף כי בן זקני"ם הוא לו זקן מלא רחמים: וז"ש וישנאו אותו ואי' במד' למה כדי שיקרע את הים לפניהם ור"ל כדאי' בזוהר בשלח בעתיקא תלי' וכדכתיב ויושע ה' ביום "ההו"א ופי' רבינו הקדוש בעט"צ דהיינו עתיקא כדאי' בזוהר שלח ההו"א ה"' ה"וא סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד והיינו מלכות דאד"ק עתיק דאצילות עיי"ש ובחי' זו נתגלה בזכות יוסף טוב עין והיינו שא' יהודא ליוסף ותאמר אל עבדיך וגו' ואשימה עיני עליו לא אמר עיני כ"א עיני לשון יחיד לרמז על עינא חדא דלי' וז"ש כאן אני יוסף וגו' ועתה אל תעצבו כי מכחי וזכותי ואל יחר בעיניכ"ם בבחי' זעיר שבו ב' עינים ימין ושמאל שאתם מושגחים משם כי עינא דלתתא ותחזר לחוורא וימינא מבחי' טוב עי"ן ומ"ט כי למחי' שלחני אלקים לפניכם וע"ד כי מלחמו נתן לדל והענין כמו"ש שגדול כח מתנת עניים שמהפך מדה"ד לרחמים וז"ש וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארי"ת בארץ היינו עתיק שהוא שארית וסוף ממה שלמעלה וראשית למה שלמטה ע"כ שארי"ת אותיות ראשו"ת וז"ש בראשית אותיותיו בשארית היינו בבחי' עתיק שהוא נקרא היולי שהוא שארית וראשית ברא וגו' ועי' בע"ח שער אבי"ע פ"א ובמ"ש בזה סוף פ' ברכה אות ט"ו: