ייטב לב בראשית כו

שליט האדם (דבליעל) באדם דקדושה לרע לו להאדם דבליעל, ומוזלה"ה עשה סמוכין לדבריו מגמרא סנהדרין דף נ"ט אשר יעשה אותם האדם הא למדת שאפי' עכו"ם כו' וע' בתוס' דר"ת מפרש שיש חילוק בין אדם להאד"ם והבן, והנה היצה"ר נקרא מלך זקן וכ"כ היצ"ט נקרא מלך ילד ואותן הב' מלכים מריבים זע"ז כשזה קם זה נופל וא"א שיתקיימו ויאלכו שניהם בלתי אם מהפך היצר הרע לטוב, (ועיין בע"ח שער קיצור אבי"ע איך שיכול היצה"ר להיות טוב גמור ומלאך קדוש ע"ש), וזה א"א בלתי ע"י התורה שמתיש כחי והמאור שבה מחזירו למוטב שהיצה"ר בעצמו יהיה טוב, וז"ש בגמרא פ"ק דקדושין שהקב"ה אמר בראתי יצה"ר בראתי תבלין זו התורה ופי' המפו' שע"י התורה נעשה יצה"ר תבלין להטעים המאכל בטוב טעם ויתר שאת עד שיהיה טוב מאד, וז"ש תורה בי מלכים ימלוכו הם הב' מלכים היצה"ר ויצ"ט בכחי שניהם ימליכו כאחד ויתקיימו לטוב וז"ש כאן וירא אלקים את כל אשר עשה כללות העשיה והנה טוב מאד טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר ויהי ערב ויהי בקר ירמוז שע"י ערב ניכר מעלת הבקר ולית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא כי יכול לעשות ליצה"ר טוב מאד ע"י יום הששי שפרש"י הוא יום הששי בסיון שבו קבלו ישראל את התורה ונתחזקה כל יצירת בראשית כ"ל דייקא לרבות יצה"ר שאפשר להפכו לטוב ע"י התורה הרי נתגלה של ב' המלכים ע"י כבוד זו תורה, וז"ש המדרש מכאן ואילך כבוד מלכי"ם חקור דבר ועז"א את הכל זה יצה"ר יפה עשה בעתו בעונתו אחר שנברא אור שמאז תחי' תיקון העולם והותש כח הרע עד שאפשר לעשותו טוב ועיין נזה"ק פ"ג ס"ט וע"ד רמז יאמר בעת"ו בהגלות נגלות עת וא"ו היא יום הששי שקבלו התורה והבן: מדרש ויקח ה' אלקים את האדם, עילה אותו כד"א ולקחים עמים רבים והביאום אל מקומם ר"ל אחר פיתה אותו כד"א קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ויניחהו נתן לו מצות שבת כמד"א וינח ביום השביעי, לעבדה ששת ימים תעבוד, ולשמרה שמור את יום השבת לקדשו, וצריך ביאור: ונ"ל עפ"י מ"ש חז"ל בראשית ברא אלקים בתחלה עלה במחשבה לברא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדה"ר ושיתפה למדה"ד דכתיב ביום עשות ה' אלקים, ויש לי לפרש ע"פ דאיתא במגלה דף י"ג ב' אחר הדברים וגו' אחר שברא הרפואה דאר"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ ברא להם הרפואה שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עין כו' אבל אוה"ע אינן כן אלא מכה אותם ואח"ז בורא רפואה שנאמר נגוף את מצרים נגוף ורפיא, ופי' המהרש"א עניני כי כתיב כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט, דהיינו דהיסורים לישראל אינן לכלותן רק למרק החטא והיינו רפואתן מוכן קודם למכה דודאי ירפאו משא"כ אוה"ע אפשר יכלו אך אם יעשו תשובה אפשר יבאו לידי רפואה כמ"ש נגוף ורפוא ושבו עכ"ד: ולדעתי זה מרומז בתורה שאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך, ידוע הקושיא אם לא ישים ל"ל רפואה אלא ה"פ כל המחלה שמתי במצרים מכה קודם לא אשים עליך כי (בלשון אלא) אני ה' רפאך כלומר בלתי אם אני מכין הרפואה תחלה לרפאותך: והנה כאן כתוב אחר ויקח י"א וגו' ויצו וגו' והנחש היה ערום וגו' ותתן גם לאישה ויאכל וגו' ויאמר לו איכה שזה היה מראה על העתיד להיות שנאמר איכה ישבה וגו' וכדאיתא במדרש והתה כאדם מה אדם עבר וכו' ודנתי בגירושין וקוננתי עליו איכה אף בניו כו', וידוע כי הנחש הוא יצה"ר וכתיב אשר הרעותי ואמרו שכביכול אמר הקב"ה אני גרמתי שבראתי יצה"ר וזה המכה שהכשיל לאדם ולאשתו לחטוא עד שגרם לו ולבניו גירושין וגלות לזה הקדים הרפואה, וז"ש ויקח ה' אלקים כד"א ולקחום עמים רבים והביאום אל מקומם הרי שישיבו מן הגלות, וידוע מאמרם כי ענין הגאולה תליא רק בתשובה וז"ש המדרש פיתה אותו כד"א קחו עמכם דברים ושובו אל ה', וידוע מאמרם סוף יומא שיש עונות חמורות שאין תשובה מועיל כי אם יסורים או מיתה ממרקים, וז"ש ויניחהו נתן לו מצות שבת שעי"ז ימחול לו לגמרי תיכף כמ"ש חז"ל השומר שבת אפילו עבד ע"ז כו' מוחלין לו פי' מיד, והיינו כששב בתשובה וא"צ למירוק יותר כפי' הט"ז ריש ה' שבת: וז"ש המדרש ויצא קין פגע בו אדה"ר א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי (כלו' בדרך פשרה למחצה כי התשובה לפי שעה אבל שבעתים יוקם קין פרש"י אחר שבעה דורות) עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת פי' שקיבל עליו שמירת שבת עי' או"ח סימן רס"ג ס"י כי שמירת שבת עם תשובה מכפר מיד בלי שום מירוק ומש"ה אמר אח"ז טוב להודות לה' שפי' המד' שוח"ט טוב להתוודות, ולדרכנו קאי למעלה טוב לשמור