ייטב לב בראשית רנח

סמ"ך שהוא אות ט"ו באל"ף בי"ת שהיא סמיכה לנופלים ואמרתי הטעם למה אות זה הוא הסומך (מלבד הפשוט ששמו מורה ע"ז הוא עפ"י) המבואר במדרש שמות שכל השבטים שמם מרמז על הגאולה שהי' ממצרים ויוסף מרומז על גאולה העתידה שיהי' ע"י מדת יסוד צדיק כדכתיב אם יגאלך טו"ב רומז ליסוד הנקרא טוב וזה בחי' יוסף מדת יסוד וידוע כי הוא עולה ששה הויות וכל הוי' כלול מעשר ספירות וכל זה נרמז בשם יוס"ף בר"ת ו"פ יו"ד (עולה) סמ"ך והוא הסומך לאות נו"ן מנפילתה וז"ש גשו נ"א ר"ת "אות "נון אלי בחי' סמ"ך כנרמז בשמי יוסף ויגשו וז"ש ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נ"א כי ע"ע בזמן הגלות נחסר אות נ' מאשרי מפני שיש בה מפלת כו' ויוסף הוא הסומך לאות נו"ן וזה ויגש אליו דייקא ויאמר ידבר נ"א ר"ת "אות "נון ע"י סומך ה' לכל הנופלים ע"י בחי' יוסף כאמור וז"ש משה אעברה נ"א ר"ת "אות "נון ואז ואראה את הארץ ע"י אות סמ"ך הסומך והבן, וז"ש דוד אנא ה' הושיעה נ"א "אות נון: ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם וגו' כי למחיה וגו' וישלחני וגו' לשום לכם שארית בארץ, והוא לכאורה כפל הענין במלות שונות. והנ"ל כי יש להבין מפני מה תחלה לעבד נמכר יוסף בטרם נעשה מלך ומושל, אבל הענין עפ"י דכתיב רבבה כצמח השדה ופי' בו כמו גרעין תבואה לא נצמח בלתי אחר שנעשה כלה ואבד בקרקע ופושט צורה ולובש צורה כי צריך העדר קודם להוי' כ"כ היו ישראל במצרים בכור הברזל בקרב גוי כאלו ח"ו כלה ואבד, אח"כ לבשו צורה ונעשו לגוי קדוש לקבל התורה כ"כ הי' זה הענין בעצמו ביוסף טרם צמח גדולתו ומלכותו לעבד נמכר אח"כ נעשה מלך וכבר כתב הרמב"ן פרשת לך כי צריך פועל דמיוני על ענין העתיד לבא ולקיחת שרה לפרעה וכ"כ ואברם כבד מאד במקנה בכסף וכו' בצאתו ממצרים הי' פועל דמיוני על העתיד שעתידין ישראל להיות עבדים לפרעה ולצאת משם בכסף וזהב כ"כ הי' ענין יוסף פועל דמיוני על העתיד שכן עתידין ישראל לעבוד ולהמכר במצרים ולהיות לגוי גדול ולצאת משם, וז"ש יוסף ועתה אל תעצבו על של עתה כי מכרתם אותי הנה ואל יתר בעיניכם על ראות עיניכם העתיד היינו הגלות ועל של עתה אמר להם כי למחיה שלחני וגו' ועל העתיד אמר וישלחני אלקים לפניכם קודם לכם להיות פועל דמיוני לשום לכם שארית בארץ כגרעין הנשאר בארץ שעי"ז יתגדל ולובש צורה להיות לכם לפליטה גדולה ואולם עוד חש שמא יתעצבו אולי נתקלקל שם ונתערב ולמד ממעשיהם ח"ו ערות הארץ שטופי זמה ופגם ח"ו באות ברית קודש ולזה אמר להם גשו נא אלי שהראה להם שהוא מהול כפרש"י והכונה בזה ששמר אות ברית קודש כמו שפירשו המפו' והראיה לזה והנה עיניכם רואות וגו' כי פי המדבר אליכם יובן עפ"מ שפי' הק' מהרצ"ה זצוק"ל מזודיטשוב חכם איני מדבר פי' שאינו בגדר מדבר כלל רק בגדר חי בפני מי שגדול ממנו וז"ש כי עיניכם רואות וגו' ני פי המדבר פי' של גדר מדבר אליכם אם שאתם גדולים קדושים וטהורים ואם ח"ו פגמתו באות ב"ק לא הי' פי בגדר מדבר נגד הגדולים מסני והבן:. וז"ש ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף וגו' ולא יכלו אתיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, הדקדוקים רבו ויתבאר עפמש"ל שבא להורות להם שעודנו בצדקו אם שהיה במצרים ערות הארץ עכ"ז שמר אות ברית קודש והמופת לזה ממה שעוד צלם אלקים עליו וזיו איקונין שלו דומה ליעקב וכבר אמרו אין חיה רעה הידוע שולטת באדם (בלילה) אלא א"כ נדמה לה כבהמה ולא בצלם אלקים וז"ש ולא יכלו אחיו לענות אות"ו אודות אות ב"ק שלי כי נבהלו מפניו דייקא מפני צלם אלקים שבפניו ומזה ידעו כי עודנו בצדקתו. אח"כ רצה להודיעם הטעם שלמחיה שלחני אלקים והוא המכלכל ומשביר לכל עפ"מ שכתב הנוע"מ וימטר עליהם כעפר שאר כי א' שארה אלו מזונות כי המזונות לפי ערך ענוה שבו שנעשה כעפר לכל עכ"ד, ומזה נ"ל שלכך א' שארה אלו מזונות ע"ד לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשירים וז"ש שארה מי שהוא בחינת שאר שירים מזה נשפע לו מזונות והיינו דכתיב ויאמרו איש אל אחיו מן הוא הכנת מזון כי לא ידעו מה הוא שכולם לא ידעו איש א"ע מה הוא ע"כ יוסף שהי' קוטנן של שבטים ועניו זכה לכלכל כל בית אביו ואחיו ומה"ט גופי' הי' המן בזכות משה שהי' ענו מאד וגו' ומשה ויוסף כחדא אזלין. והנה דרך העני' מתייחס שהוא קרובו של עשיר כדאיתא במדרש על הפ' אשר לו אלקים קרובים אליו ולכך אמר יוסף אני יוסף אחיכם דייקא שאני מתייחס במה שאני אחיכם וקרוביכם אשר מכרתם אותי הנה כלומר שאני בשפלותי וקטנותי כמאז בעת מכרתם אותי הנה כ"כ עתה ולא גבה לבי כלל במה שרוח המושל עלה עלי ע"כ ועתה אל תעצבו