ייטב לב בראשית רנב

דכתי' הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי היינו בעמדו במחשבתו בינו לבין קונו צריך להודות ולהתודות בקרב לבבו כזאת וכזאת עשיתי חטאתי ופשעתי וה' היודע מחשבות והוא מלך רחום וחנון סולח ומוחל אך להסיר תלונות המקטריגים והמסטינים לצאת זכאי בהשפטו עפ"י שורת הדין ע"ז יכול לתרץ ותנצל נפשו באיזה טענה ומענה לומר שאין החטא גדול כ"כ להקל מעליו עונותיו וזה צריך ענין חכמה אשר בינו לבין קונו ישא ויגדל חטאו ע"ד שא' משה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו' ונגד המקטריגים יכסה פשעיו באיזה תירוץ ותחבולה להקטין חטאו כמו שא' משה לא להם צוית כו' וז"ש לדוד משכול שזה ענין מושכל אשרי נשוי פשע שנושא ומגדיל הפשע (היינו בינו לבין קונו במחשבתו וגם) כסוי חטאה בפני המקטריגים אבל מי שהוא רק מכסה פשעיו ורוצה להצדיק נפשו לומר לא חטאתי אפי' בינו לבין קונו זה לא יצליח וסרה קושי' הגמ' וז"ש דוד בעמדו לפני המלך מלכו המלכים הרב כבפני מעוני וגו' כי פשעי אני הגורם להם לאפוקי ממה שא' אח"כ הן בעון חוללתי וגו' זה אדע וחטאתי נגדי (דייקא) תמיד לך לבדך (אני מודה כי) חטאתי והרע בעיניך (דייקא) עשיתי (אך) למען תצדק בדברך תזכה בשפטך נגד המסטינים לבל יקטרגוני ע"ז יש לי מענה כי הן בעון חוללתי ובחטא יחמתנו אמי ולא מידי יצאה המכשלה כי עי"כ הייתי עלול לחטא אבל הן אמת חפצתי בטוחות ובסתום חכמה תודיעני לדעת האמת שאני לבד הגורם במה שחטאתי ואינני אומר בטוחות ובקרב לבבי לא חטאתי ע"כ אני מבקש תחטאני באזוב ואטהר כו' וז"ש תורה והתודו את חטאתם אש"ר עש"ו דשפת יתר אומרו אשר עשו אלא בא לומר שלא יתלו חטאתם בשום ענין זולתם שלא וא' מעשה אביהם ואמם גרמו לזה כי אם יאמרו אשר עשו הם בעצמם והיינו והשיב את אשתו בראשו דייקא בראשו של עצמו ועד"ז אמר הכתוב ויגש אליו (ית') יהוד' היינו איש יהודי ויאמר בי אדוני היינו בי בעצמי העון והאשמה ואשר ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני למען תנצל נפשי באיזה מענה הוא רק למען ואל יחר אפך מלאך הנקרא אף בעבדך כי כמוך כפרעה מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא שהמלך בעצמו עושה לפנים משה"ד רק נגד השופטים צריך התנצלות ומענה והבן: א"י ויגש אליו יהוד' ויאמר בי אדוני וגו' ובמד' הגשה לתפלה כדכתי' ויגש אליהו הנביא וגו' והוא ע"ד שא' אין פגיעה אלא תפלה וכתבנו (בפ' ויצא) לפרש עפ"י שחקר הרמב"ם על ענין תפלה הכי האל ית' משתנה מלא רוצה אל רוצה אבל הענין שמקור הטוב דרכו להטיב למי שהוא כלי מוכן לקבל אלא שאין האדם מוכן לזה בלתי אם יתפלל שבזה מראה כח אמונתו באלקי עולם אשר בלעדו אין לנו מלך פודה ומציל ומושיע וכי תאמר אכתי מה צריך להוציא תפלתו בפה הלא ה' יודע מחשבות אדם שבתוך לבו התי' לזה כמו במלכותא דארעא יש מיימינים ומשמאילים כ"כ במלכותא דרקוע כביכול עומדים עלי' מימינו ומשמאלו ומלך במשפט יעמיד ארץ ולכן צריך האדם לבטא בשפתים למען ידעו מכח זה את אשר עם לבבו כי הוא שלם עם ה' ואמונתו וז"ס פגיעה והגשה על ענין תפלה שמזה נראה בעליל שהוא פוגע ונגש אליו ית' בהשגתו אותו לפי ערכו וכמו שפי' הרמב"ם קרוב ונגש בבחי' מדע והשגה עיי"ש וז"ש כאן ויגש אליו (ית') יהוד' איש יהודי בבחי' נגישת מדע ויאמר (בלבי) בי אדוני בי ממש בקרבי אדוני היודע מצפוני לבי טרם אקרא ואדבר ואעפ"כ ידבר נא עבדך דבר (בפה וקול וכדאי' בזוהר באדרא נשא דף קל"ג דיבור בעי לארמא קלא) באזני אדוני הם מלאכים הממונים לשמוע תפלה ואל יחר אפך בעבדך ול"ל זה הלא אתה יודע מחשבותי טרם אדבר לזה א' הטעם כי כמוך כפרעה מלכותא דרקיע כמלכותא דארעא ולכן צריך דיבור פה כאמור: ויגש אליו יהוד' במד' כתי' תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו מה אופן זה מראה פנים לכל צד כך הי' דבריו של יהוד' נראים לכל צד בשעה שדיבר עם יוסף נ"ל כי המד' מפרש הפסוק ע"ד שפי' בס' נועם אלימלך פ' וישלח לפרש כה תאמרון וגו' כי דרך הצדיק להלביש התפלה בדיבורים פשוטים למען לא יבינו המסטינים לעכב ולקטרג על התפלה, וזה כה תאמרון לאדוני ר"ל אדוני האדונים וגם לעשו שהמחשבה יהי' לאדוני האדונים והדברים פשוטים לעשו עיי"ש ועי' מ"ש בזה בארוכה פ' תולדות שזה שא' כל הקובע מקום לתפלתו היינו שקובע בדובוריו מקום להלבוש בו תפלתו אלקי אברהם בעזרו עיי"ש, וזה הי' ענין יהוד' שכפי הנראה הי' נגש אל יוסף לדבר אתו אבל בקרב לבבו שם פניו ולבו אל ה' לבקש מאתו וז"ש ויגש אליו יהוד' היינו אל יוסף וגם אליו פי' אל ה' ית' ויאמר בי אדוני היינו בי ממש בקרב לבי אדוני ירמוז על אדון הכל