ייטב לב בראשית רנ

וזה לא יחמוד כו' בעלותך לראות שאין אתה בן מינם, וזה והי' כאשר תריד ותצטער על הברכות אז תדע שעברו ישראל על התורה שאל"כ לא הי' לך חמדה ולא היית מצטער למה שאין בסוג ומין שלך אז ופרקת עולו עיי"ש ועפי"ז שמעתי לפרש אז ישיר פרש"י עלה בלבו שישיר א"כ ע"כ הם באותו סוג וראוי לכך. לכך ויאמרו לאמר והבן עכ"ד וזה שא' יהוד' ותנצל נפשו איך יש לי פתחון פה לדבר לפני מלך ע"כ פיו פתח בחכמה ויגש אליו ויאמר בי אדוני כלו' בי בקרבי ממש ידבר נא עבדך דבר וגו' ר"ל בקרבי לבי חמדה כי ידבר נא עבדך באזני אדוני א"כ ע"כ אני באותו סוג ומזה בטח לבי כי אל יחר אפך בעבדך אם שאני יודע כי כמוך כפרעה חשוב בעיני כמלך והיינו מפני שבאמת גם הוא מינו מלך כמוהו זה משית בן יוסף וזה בן דוד, וז"ש המד' והזוהר כאן הפסוק כי הנה המלכים נועדו וגו' ולדרכנו נאמר כי הנה המלכים זה יוסף ויהוד' נועדו מחמת שבאמת הי' שניהם מלכים ע"כ עברו יחדיו לדבר זע"ז באחוה וריעות כמו איש אל רעהו אבל המה (השבטים) שלא ידעו שיהוד' מלך וזה מלך ראו כן תמהו מה זה וע"מ זה עברו יחדיו הלא אינם בסוג אחד אבל באמת הי' בסוג א' כי שניהם היו מלכים אחי' ורעים: ע"י ויאמר בי אדוני וגו' בי כמשמעו כי הנה עינינו הרואות כאשר שני בני גדולים או שני מלכים מריבים זע"ז א"א לתוך השלים ביניהם כל עוד שכל או"א יאמר בלבו אני אמלוך ואשתרר על זולתי בלתי אם כל או"א מבטל א"ע ומקבל ע"ע את רעהו לאדון ומלך ע"ז נאמר כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם כלו' כמו שלב זה בטל בפני חבירו כ"כ מעורר לב חבירו להבטל בפניו ואז יאהבו זא"ז ויתאחדו וזה ענין הנאמר (שמואל א' ך') בדוד ויהונתן ויקרא יהונתן וגו' ודוד קם וגו' ויפול לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישתחוה לא נאמר אלא וישתחו משמע זא"ז ע"כ וישקו את רעהו ויבכו וגו' ולא הי' אפשר להם להפרד זמ"ז עד דוד הגדיל כלו' עד דוד הגדיל א"ע על יהונתן שהוא עתיד להיות מלך ומה לו עם יהונתן וממילא כ"כ הי' מעורר גדלות בלב יהונתן שהוא בן מלך ומה לו עם דוד שעדיין אינו מלך ולא בן מלך ואז נפרדו איש מעל רעהו וזה הי' הענין ביהוד' ויוסף ששניהם היו מלכים זה במצרים וזה בא"י כאשר יהי' לעתיד משיח בן יוסף ומשיח ב"ד וכל זמן שכל א' הי' בלבו גדול מחבירו לא הי' אפשר שיגשו זא"ז להתאחד כ"א בלתי אחר שכל או"א ביטל א"ע בלבו וקבל את חבירו לאדון אז נגשו זא"ז כאיש א' בלב א' וז"ש ויגש אליו יהוד' ויאמר בי אדוני כלו' אם שאני נוהג נשיאות ברמה אבל בי בקרב לבי אתה אדוני ע"כ ידבר נא וגו' ובזה הי' מעורר לב יוסף שיאמר כ"כ שיהוד' הוא אדונו שהוא מלכות ב"ד ובזה נעשה שלום ואחדות ביניהם וזה שרמז "ויגש "אליו "יהוד' ר"ת אי"ו "אליו "יהוד' "ויאמר ר"ת אי"ו להורות שנתבטל זה בפני זה עד שראוי לשאול איו יהוד' איו יוסף כי לא נמצאו בבחי' מלוכה והתנשאות זה מול זה וז"ש המד' ויגש אליו זש"ה בני אם ערבת לרעך וגו' לך התרפ' הדבק בעפר רגליו ורהב רעך תגדילו עליך וקבל מלכותו ואדנותו וזה כדברי וזה שא' המד' כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה ע"ז כלו' בתחלה כאשר בבחי' מלכים נועדו אז זה נתמלא עברה וכ"כ זה עד אחר שביטלו א"ע בלבם אז נעשה שלום ביניהם המה (השבטים) ראו כפי הנראה מבחוץ בבחי' מלכים כן תמהו על אשר נגשו זא"ז שנאמר ויתמהו האנשים וגו': א"י בי אדוני כי נשאלתי על מה שא' יהוד' להלן ועתה כבואי אל עבדך אבי וגו' והי' כראותו כי אין הנער מת וגו' הלא אמרו חכמים כל מקום שנא' והי' אינו אלא שמחה וכאן שמחה מה זו עושה ולמה נאמר והיה והוא דבר שראוי לעמוד עליו והשבתי כי הנה אהא שא' כראותו כי אין הנער ומת פרש"י אביו מצרתו ולכאו' טעמו שלא פי' ומת הנער כי באמת עודנו חי ואי משום הא י"ל ע"ד דאי' בנדרים אהא דכתיב כי מתו כל האנשים וגו' שירדו מנכסיהם וכן הוא בזוהר שמות מאן דנפל מדרגי' קרי בי' וימת וכ"כ יאמר כאן על בנימין שהי' שקט ושאנן אצל אביו וירד ממדרגתו להיות במשמר ומאסר קרי בי' ומת אבל אכתי קשי' ל"ל מה שכפל כי אין הנער וגם ומת בחדא סגי ועוד קשה איך חשד יהוד' את אביו להצטער כ"כ בזה הלא מסתמא יאמר נא ישראל כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ולכן הנראה לומר שזה ע"ד שאמרו כ"מ שנאמר אין לה הוי לה ותהי שרי עקרה אין לה ולד והוי לה ציון דורש אין לה והוי לה וכ"כ דרשו אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר וטעם הדבר מבואר בערוך כי תיבת אין משמעותו לאו והן ובלשון מקרא פירושו לאו ובגמ' פירושו הן ובעקרי מפרש כי דבר שהוא בכח ולא בפועל אלא שהוא מוכרח לצאת מכח אל פועל הגילוי נקרא אין וז"ש ומותר האדם