ייטב לב בראשית רמח

ולא יוציאנו למקום הדשן דתיוך הנס שנעשה אז וכאמור אמנם לפי מה שתירץ הב"י שחלק השמן על ח' חלקים או מיד כששפכו מהפך ביום א' נתמלא שוב הפך עי"ש א"כ גם אז הי' מדשנן ומטיבן ומדליקן בכ"י ולא היה מדליקין בשמן הנותר א"כ טפי מסתבר דאסור להדליק נ"ח בשמן הנותר דנ"ח דומיא דמנורה אם כן נתבאר יפה ספיקו של המדרש אם תותר להדליק בשני בשמן הנותר ביום א' דזה תליא אם כתי' הב"י או כתי' הט"ז ומסיק דשרי וכתי' הט"ז וכמ"ש. ולפ"ז יובן קישור דברי המדרש והוא דבס' אפ"י סותר דברי הט"ז דדברי הזוהר אמורים רק בנס הנעשה ע"י צדיקים אבל במה שנעשה ע"י השי"ת בעצמו הוא יכול לברוא בריה חדשה יש מאין וא"צ דבר מה שתחול עליו ברכה עי"ש, ואני המלצתי לעיל בעד הט"ז כי אם אמנם האמת כדבריו כי הקב"ה יכול לברא יש מאין עכ"ז כבר אמרו לא עביד קב"ה ניסא למגנא ואם יש באפשרי לחול הנס על דבר מה א"צ לברא יש מאין שזה נס יותר גדול ועצום אם כן מסתבר למעוטי בנס וליתר שלא נשרף כל השמן ביום א' למען יחול עליו הברכה בשאר הימים מלומר שנשרף כל השמן ביום א' והי' נס בבחינת בריאת יש מאין כמבואר בדברינו למעלה בפרשת וישב ע"ש: ועתה אביא ראיה לדברי מדברי הזוהר זה לשונו כתיב ויברך אלקים את יום השביעי כו' אלא הכי תאנא כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין כו' ובכגון כך מאן דאיהו בדרגא דמהתנותא בעי לסדרא פתורא ולאתקנא סעודתא בלילא דשבתא בגין דיתברך פתורא כל שיתא יומין דבההוא זמנא אזדמן ברכה לאתברכא אכל שיתא יומין דשבתא וברכתא לא אשתכח בפתורא רקניא ע"כ בעי לסדרא פתוריה בלילא דשבתא בנהמא ומזוני רי"א אפי' ביומא דשבתא נמי ע"כ לשונו לעניננו הרי דשם כתיב ויברך אלקים את יום השביעי והיא ברכת השי"ת בעצמו ועכ"ז בעי לסדרא פתוריה למען יחול עליו הברכה אכל ששת ימי המעשה אם כי ביכולתו יתברך לברא יש מאין ולשלוח ברכה מבלי דבר תה עכ"ז כתב הזוהר וברכתא לא אשתכח בפתורא רקני' היינו מה"ט דלא עביד קב"ה ניסא למגנא לחול הברכה מבלי דבר מה ע"כ עד לאתקנא סעודתא כו' לחול עליו הברכה ונמצינו למידין מזה דהעיקר כתירוץ הט"ז, ובזה מובן סמיכות המד' דקאי אלמעלה שהביא המקרא וטבת טבת והכן ופריך והרי אין דרך המלכים להכין מיום לחבירו אר"י שבת הי' שנאמר והיה ביום הששי והכינו והוא מטעם לאתקנא סעודתא בשבת כדי שיחול עליו הברכה אכל ששת ימי המעשה ומסיק המד' לכולא מלתא אמר הקדוש ב"ה אתה שמרת שבת חייך כו' אח"כ קאמר ילמדנו רבינו נ"ח שהותיר שמן ביום א' אי מותר להדליק בשני אי כתי' הב"י ואסור או כתי' הט"ז ושרי וכמש"ל ומסיק דשרי כתי' הט"ז דברכתא דלעילא לא אשתכח על אתר רקניא דלא עביד קב"ה ניסא למגנא כדמוכח מסעודת שבת דבעי לאתקנא סעודתא בגין דיתברך פתוריה כל שיתא יומין וכדאמרן: ועפ"י דברי תנחומא הנ"ל שעל דבריהם אני מסכים תדע לך בשעה שבירך יעקב מנשה ואפרים וישם את אפרים לפני מנשה והקב"ה הי' מקיים גזירתו בקרבנו' הנשיאים בזה אמרתי טעם הגון ע"מ שקורין יום השמיני של חנוכה זאת חנוכה, והוא דמצינו בגמ' לענין נ"ח המדליק מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו והיכן צונו מלא תסור ואומר אני כי הפסוק עצמו מרמז לדברי המד' וז"ש לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך מטעם שגם אני מסכים ע"י וראי' לזה ימין ושמאל היינו ימין ושמאל של יעקב שנא' וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים וגו' ואת שמאלו על ראש מנשה וגו' וישם את אפרים לפני מנשה והקב"ה הסכים על ידו שנא' ביום השביעי נשיא לבני אפרים ביום השמיני נשיא לבני מנשה (ועי' בס' בני יששכר מ"ש בזה ומה שכתבתי הוא נכון) וכיון שביום החי"ת של חנוכה אנו קורין ביום השמיני נשיא לבני מנשה שמזה אנו למידין לשמוע לדברי חכמים שתקנו מצו' חנוכה ולברך עליו וצונו ע"כ נקרא אותו יום זאת חנוכה כי ממנו נובע לקיים מצו' חנוכה וכאמור וזה נכון ונחמד: ובזה מובן כוונת המד' דאסמיך להאי ענינא לכאן משום דבעי למימר הנותר ביום השמיני עושה לו מדורה בפ"ע דייקא ושורפו ר"ל לא להוסיף עליו שמן לבטלו דגם איסור דרבנן אין לבטלו וכדאי' בש"ע או"ח סי' תרע"ז עיי"ש וע"ז אמר לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינו מה"ת ר"ל בשביל זה יהא מותר לבטלו ע"ז אמר שעל דבריהם אני מסכים וא"כ דינו כדאורייתא ממש וזה יוצא לנו מהא דיום השביעי לבני אפרים וביום השמיני לבני מנשה והבן: