ייטב לב בראשית רמז

התפלה עד עת צרה כי אז נראה תפלתו לצורך עצמו ואז יכול מי משרי מעלה להשטין ולקטרג האם הוא ראוי שיקובל תפלתו אלא גם בעת הרוחה יתפלל למען להטיב לזולתו הכלל כדי להשלים רצונו וכבר כתיב הדבק במדותיו וכשם שהוא יתברך מוריד גשמים וטללים וכו' לא למענו כ"א להחיות את הבריות כ"כ צריך אדם לבקש רחמים לא למען עצמו כ"א למענו יתב' להשלים רצונו הטוב ומטיב לכל ואז נסתם פי השטן מלהשטין כי אפי' אם הוא אינו כדאי לפי מעשיו שתקובל תפלתו הלא לא למענו מבקש כ"א למענו יתב' להשלים רצונו ומי יפתח פה נגד רצון ה'. וז"ש המשנה אם אין אני לי ר"ל אם אין אני מתפלל לי כלומר למעני מי לי מי יכול לעמוד אתי להשטין נגדי אבל כשאני לעצמי מתפלל בשביל עצמי מה אני ואיני כדאי לאפושי ברחמים. (וז"ש יעקב קטנתי מכל החסדים וגו' ואיני כדאי לבקש עבור עצמי רק ואתה אמרת היטב אטיב עמך ע"כ אני מבקש למען להשלים רצונך) ע"כ ואם לא עכשיו כלומר תיכף בעת הרוחה אימתי, כי אם אמתין עד עת צרה שוב יכול להתעורר צורר ומשטין חלילה וז"ש חכמים לעולם יקדים אדם תפלה לצרה דכתיב היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח שאז כל פמליא של מעלה מאמצין כחו כיון שלא בא להתפלל למענו וכאמור: וז"ש יעקב ואל שדי יתן לכם רחמים לכם דייקא כוונתו לא לצורך עצמו, וז"ש לפני האיש זה הקב"ה כלומר שכוונתו לפניו ולמענו יתב' להשלים רצונו ושלח לכם וגו' אבל ואני כאשר שכלתי שכלתי ואין כוונתו לעצמי כלל רק למעניכם ולהשלים רצונו ית' וע"ז אמר התנחומא היערוך שועך לא בצר שלא יהא בוסר בשעת הרוחה שלא להתפלל א' הקב"ה כשם שאני זקוק להוריד גשמים וטללים וכו' להחיות הבריות דייקא (לא למעני) כן תהא זקוק להתפלל לפניי דייקא ר"ל למעני ולברך אותי מעין מעשי ע"ד שמצינו בגמ' ישמעאל בני ברכני וא' יה"ר שיכבשו רחמיך וכו' ע"כ עד שלא תבא לך צרה הוי מקדים ומתפלל שמזה נראה בעליל שהכוונה על הכלל כלו להשלים רצונו כי וכל מאמצי כח שהצדיקים בתפלתן מאמצים כח הגבורה של מעלה תדע שהרי יעקב עדיין היה בנימין אצלו וגם קודם הגלות והקדים להתפלל מפני שהיה כוונתו רק עבור זולתו ולמענו יתב' וז"ש יתן לכם רחמים לפני האיש דיוקא זה הקב"ה שהוא איש משפיע ורוצה בזה והבן: ושני המדרשים צדקו יחדו: וטבח טבח והכן במדרש תנחומא פרשת נשא זה לשונו אין והכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו וגו' א"ל הקב"ה אתה שמרת שבת עד שלא ניתנה חייך שבן בנך יהי' מקריב בשבת שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים ביום השמיני נשיא לבני מנשה ילמדנו רבינו נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום הראשון מהו להדליק בה בשני כך שנו רבותינו נ"ח שהותיר בה שמן ביום א' מוסיף עליו כ"ש ומדליקו בשני וכן בשאר ימים אבל הנותר ביום השמיני עושה לו מדורה בפ"ע ושורפו לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואיני מה"ת אמר הקב"ה כל מה שגוזרים עליכם תקיימו כו' שעל דבריהם אני מסכים תדע לך יעקב בשעה שבירך מנשה ואפרים כתיב וישם את אפרים לפני מנשה וקיים הקדוש ב"ה גזירתו בקרבנות הנשיאים שהקריב אפרים תחלה עד כאן והנה מה דהביא המדרש האי ענינא לכאן מובן משום דבעי לאסוקי אמר הקב"ה כל מה שגוזרים עליכם תקיימו כמו שקיים הקב"ה דברי יעקב בקרבנות הנשיאים אלא דאכתי קשיא תחלת דברי המדרש נ"ח שהותיר ביום א' מהו להדליק בשני האי ספקא מאי שייכים לכאן והוה ליה להתחיל מיד הנותר ביום השמיני כו' דשייך להכא כדמסיק תו קשיא מאי מספקא ליה שמן הנותר ביום א' אם מותר להדליק בשני מה"ת לאסור ונ"ל דהי' מקום לומר דאסור להדליק בשמן הנותר עפ"י מ"ש הר"ן הא דאסור בנ"ח להשתמש לאורה אפי' תשמישי מצוה משום דע"י הנס שנעשה במנורה תיקנוה דומיא דמנורה בעינן שאין משתמשין בה כלל עכ"ל, ולפ"ז מהראוי לאסור להדליק בשמן הנותר דומיא דמנורה שהשמן הנותר יוצא למקום הדשן ואינו ראוי להדליק בו כמבואר ברמב"ם ה' תו"מ ספ"י ובתשובת רשב"א סימן מ"ט שאפילו אם מצא הנרות דולקין מדשנן ומדליקן בכ"י עי"ש. ואמנם מה דמסיק דשרי נ"ל הטעם עפ"מ שהקשה ב"י למה תקנו ח' ימים הלא היה בו להדליק יום אחד ותירץ הט"ז דלמפרע אנו רואים שנעשה נס גם ביום א' עפ"מ שכ', הזוהר דברכתא דלעילא לא אשתכח על אתר רקני' א"כ ע"כ לא נשרף כל השמן ביום א' למען יחול עליו הברכה בשאר הימים וממילא נעשה נס גם ביום א' עכ"ד, ועי' מ"ש עליו בהגהות הגאון מהו' ברוך פרענקל ז"ל מדברי הרמב"ם ז"ל עכ"פ לפי דברי הט"ז נעשה הנס ביום שני מכח שחל הברכה על השמן הנותר ביום ראשון ולא הי' מוציאו אז למקום הדשן אלא בו הי' מדליק מחדש וכיון שנ"ח נתקן על הנס שנעשה במנורה באותן הימים מסתבר כי השמן הנותר ביום א' מוסיף עליו ומדליקו