ייטב לב בראשית רמו

תסד של אמת הרי תפס אומנתו של הקב"ה שברא עולמו בחסד של אמת כדכתיב עולם חסד יבנה שהרי אינו מצפה לתשלום גמול כ"א צדקת מה תתן לו ולכך בא ולבש לבושי ואברהם זקן היינו בחי' עתיק כדכתיב ועתיק יומין יתב היינו הרצון העליון לבושיה כתלג חור רומז בחי' חסד כמבואר שם בנזה"ק. והן דברי הזוהר פרשת תרומה שאלתלא דאשגח קב"ה בזכות אברהם כלהו אתאבידו בימא כו' כ"א מכח אברהם שגמל חסד בלי תשלום גמול נתעורר בחינת עתיק רצון להטיב בלי תשלום גמול, ובזה נסתמו פי כל המסטינים והמקטריגים והבן. וזה עצמו הטעם שהים נקרע בזכות יוסף ודא ודא אחת הוא ובקנה אחד עולים כי מחמת שגמל חסד עם אחיו שאמר אנכי אכלכל אתכם וגו' בלי תשלום גמול ואדרבה הם לא הכירוהו כשנמסר בידם וגמלו אתו רעה ועכ"ז הוא גמל עמהם טובות כי הי' ברצונו לגמול חסד בלי טעם ע"כ בזכותו נתעורר בחי' עתיק ורצון העליון בלי טעם לקרוע הים, וז"ש וישראל אהב את יוסף וגו' כי בן זקנים הוא לו כי צפה ברוה"ק שגם עליו ניתן להאמר הואיל ותפסת אומנתי בא ולבש לבושי בחינת עתיק וכן הוא בסודן של דברים כמו שכתב המקדש מלך בזוהר בשלח דף נ"ב שזה שא' ארונו של יוסף ראה הוא השפעת עתיקא ביסוד זעיר שנחשב אצל השפעת עתיקא כארון עי"ש וע"כ ועשה לו כתנת פסים פ"ם י"ם וז"ש כתיב לכו וראו מפעלות אלקים משמע בדין וכתיב בתרי' הפר ים ליבשה והא הממונה היה מקטרג והוה קשה קמיה למעבר על דינא ולזה תירץ למה וישנאו אותו היינו שעכ"ז הוא הכירם ורחם עליהם לגמול עמהם חסד של אמת שלא כגמולם ובלי תשלום גמול ועי"ז יקרע הים לפניהם בהתעורר זכות עתיקא רצון העליון ב"ה כאמור וז"ש כאן וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם כי הם לא הכירו בחינתו ומדרגתו ע"כ וידבר אתם קשות כלומר מה שהוא קשות היינו קי"ס ומזונותיו של אדם כי עי"ז הוכרחו לבא למצרים היינו אתם דייקא אבל לפי בחי' שנתעורר בחי' עתיק אינם קשות כי הים נקרע בזכותו וכ"כ הפרנסה ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו וכו' והיינו דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון דייקא היינו בהתעורר בחי' רצון בלי טעם בחי' עתיק כמו בקי"ם וז"ש ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ופרש"י שיצא בלא חתימת זקן הייני שבצאתו לא זכה להתלבש בלבוש עתיק בחי' זקן ובא בחתימת זקן היינו שזכה לבחי' עתיק שהוא למעלה מהשגה ע"כ לא הכירוהו ר"ל לא השיגוהו והטעם שזכה לזה ע"ז פרש"י ומ"א ויכר יוסף את אחיו כשנמסרו בידו הכיר וכו' ורחם עליהם הגם שהם לא הכירוהו הרי שגמל עמהם טובות חסד חנם בלי תשלום גמול ולא כגמולם לו הואיל ותפס אומנתו של הקב"ה זכה לבחינת זקן בחינת עתיק שהוא למעלה מהשגה טמיר ונעלם ועל כן לא הכירוהו והבן כי הענין נכון: ואל שדי יתן לכם רחמים מדרש פתח קריא בגלות יתן לכם רחמים כד"א ויתן אותם לרחמים לפני האיש זה הקב"ה שנא' ה' איש מלחמה וגו' והקשו ע"ז א"כ הוא הנותן רחמים והוא המקבל ועי' רמב"ן ע"ד הסוד ד"א לפני האיש זה השלטון ובתנחומא עה"פ ואל שדי יתן לכם רחמים זש"ה היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח אר"א לא תהא בוסר בשעת הרוחה שלא להתפלל אמר הקב"ה כשם שאני זקוק להוריד גשמים וטללים ולגדל צמחים להחיות את הבריות כך תהא זקוק להתפלל לפני ולברך אותי מעין מעשי ולא תאמר אני בריות ומה אני מתפלל וכשתגיע לך צרה תתפלל אלא עד שלא תבא לך צרה הוי מקדים ומתפלל מהו וכל מאמצי כח אר"י שכן הצדיקים מאמצים כח הגבורה תדע שהרי אבינו יעקב עדיין היה בנימין אצלו והקדים להתפלל עליו וכו' וצריך ביאור: והנ"ל בזה עפמש"ל פרשת חיי עה"פ ואברהם זקן וכו' על מה שתיקנו אנשי כנה"ג בשמ"ע התפלות בל' רבים ומסיימין בטעם כי טוב וסלח אתה כי גואל חזק אתה כי רופא נאמן אתה כי טוב ומטיב אתה וכו' הענין כי אם יצא אדם לפעלו ולעבודתו זו תפלה להתפלל כל היום עבור עצמו להשלים די מחסורו אין זה עבודה שלימה כי העבודה היא צורך גבוה ולא לצורך עצמו, ע"כ עיקר התפלה רק עבור זולתו הרבים לתת להם די מחסורם וגם זה לא עבורם כ"א למענו יתברך להשלים רצונו שהוא מקור הטוב ורוצה להטיב וז"ש חז"ל אל תעש תפלתך (היינו לצורך עצמך) קבע כ"א רחמים ותחנונים לפני המקום דייקא להשלים רצונו: וז"ש דוד רבים אומרים מי יראנ"ו טוב נסה עלינ"ו אור פניך ה' ר"ל מתפללים לצורך עצמם אבל נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותורושם (ר"ל של זולתו הרבים) רבו כי עיקר תפלתי לא בעבור עצמו כ"א על הכלל כלו יצאתי למלאות רצונך. וע"כ לא יאחר אדם