ייטב לב בראשית רמ

דש בתורה ואיש תוככים זה ששנה סדר או ב' סדרים נפגשו עמד רש וא"ל השניני פרק א' והשנהו מאיר עיני שניהם ה' ושם פירשתי עפ"י פי' העקרים אמה דכתיב אל יתהלל חכם בחכמתו דייקא במה שמחזיקו לעצמו כ"א בהשפיעו לזולתו וכן בגבור ועשיר עיי"ש אמנם לזה צריך הרב החכם להשפיל עצמו ולצמצם שכלו להסביר הדבר לתלמידו הקטן ממנו כי מכח צמצום שכלו להסביר היטב יבין וישכיל הוא בעצמו במה שלפניו ובל ישוטט למרחוק ויכשל במה שלפניו וז"ש מתלמידי יותר מכלם עי' בהקדמה לס' חוו"ד וכיון שהוא צריך לירד ממדרגתו לצמצם עצמו ולמולו ללמו' בפחו' ממה שרגיל ללמו' במה' וחפזון בפ"ע סדר או ב' כ"א לשנות פרק א' לתלמידו כפי בחינתו והתלמיד צריך להעלות א"ע לישא עיניו ואזניו ולבו מול פני הרב לקבל ממנו עדי אב"א יגשו עד"ת סלם מוצב ארצה וגו' זה למעלה בראש הסלם וזה למטה אם יטו זא"ז ויתוועדו יחדיו אל תוך הסלם אז ידברו זע"ז לכן נקרא הרב איש תוככים כתרגומו גבר' מציעא וז"ש וכי ימוך אחיך (בדעת) ומטה ידו עמך (שגם אתה תטה אותך למטה) והחזקת בו זש"ה רש בדעת ואיש תוככים ששנה סדר כו' וא"ל השניני פ"א שזה לחכם בחינת ירידה ממדרגתו אל התוך אז מאיר עיני שניהם ה' שגם הרב יאורו עיניו בגלל זה עד כי יבין וישכיל ביותר מאשר לומד בחפזון לעצמו וכ"כ הוא בענין להורות לעם ה' דרכי ה' להכניס מורא שמום בלבם ולהשיבם בתשובה שצריך לצמצם א"ע בבחי' יראת עונש וקבלת שכר וכדומה שזה בחי' ירידה ממדרגתו ירידה זו צורך עלי' להעלותן למעלה שמתוך שלא לשמה יבואו לשמה והוא מקבל שכרו משלם מאת ה' בתורה ויראת שמים להשפיע לכל הנלוים אליו לכל או"א לפי כחו: וז"ס הנאמר ביעקב בפ' ויצא יעקב וגו' וילך חרנה וגו' (וסוד הדבר שהוצרך ללכת שם להוציא נה"ק לגייר גרים והוא ראה או ידע כי לזה צריך שירד ממדרגתו להשפיל א"ע להעלות הנמוך ויפחד לבו ע"כ) ויחלם והנה סלם וגו' והנה מלאכי אלקים (הן הצדיקים כדכתיב ברכו ה' כל מלאכיו וגו' תחלה) עולים (למעלה עד ראשו (ואח"כ) ויורדים בו (אל תוך הסלם להעלות את זולתו הקטנים ממנו) והנה ה' נצב עליו (לשמרו) ויאמר אני ה' וגו' והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' והשיבותיך וגו' למדרגתך וזה ענין הנרמז במנורה שא' בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה (ואחז"ל זו נר האמצעי יאירו שבעת הנרות כו ענין העלאת הנרות ירמוז להעלו' נשמות ישראל הנקרא' נר כדכתי' נר ה' נשמת אדם עי' באלשיך שם וז"ש בהעלותך את הנרות אל מול פני המנור' שהפתילות שבנרות פונים אל מול האמצעי והאמצעי הוא מדליקן אז יאירו שבעת הנרות להורות שאם בא להשפיע חכמה וי"ש לישראל א"א כ"א ע"י היותו יורד ממעלתו לבחי' תוך ואמצעי והמקבל יפנה אל התוך והאמצעי ואז יקבלו זה מזה כאמור ועל זה אמר ויעש כן אהרן שירד ממדרגתו להעלות עמו נר ישראל כמ"ש חז"ל שהי' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, אמנם לאו כל מוחא סביל דא ולכן יש בחכמים וצדיקים שתי מדרגות יש מי שמחזיק הטובה לעצמו ואינו משפיע לזולתו כי זה אצלו ענין בזיון לירד להשפיע להנמוך ממנו או משום שאותו ירידה נחשב לו לאכחושי מצוה שעי"ז ימעט א"ע מדרכו ומדרגתו ופן לא יוכל לעלות ויש שעיקר בעיניו להשפיע מתורתו ויראתו להטיב לזולתו אפי' לפחותי ערך ואינו חש לא לבזיון "ולא משום אכחושי א"ע ממדרגתו וזה ענין פלוגתתן רב א' אין מדליקין מנר לנר מנשמת אדם לזולתו משום בזיון או משום אכחושי ושמואל א' מדליקין ופריך ממנורה ותרגמא ר"פ בפתולות ארוכות הרי דמדליקין מנר האמצעי לזולתו ולא חיישי' לאכחושי וכ"כ צריך אדם לירד ממדרגתו שלמעלה אל התוך והאמצעי להשפיע לזולתו וקא' קשי' ולא א' תיובתא ובס' שושנים לדוד הנדפס מחדש מתרץ קושי' הגמ' על רב דהתם כולן נרו' של מנורה הן אבל בהא דרב אי איירי בנ"ח של עצמו להדליק מנר לנר י"ל דעיקר מצו' בנר א' והשאר אינו למצוה כ"כ לכן קאמר אין מדליקין זה מזה כמבואר בש"ע ובהג"ה ואי איירי מנ"ח של עצמו ונ"ח של זולתו אין להכחיש נר עצמו בשביל נר זולתו עיי"ש והוא נאות גם לפי דרכנו דסובר רב דאין ללמוד משל מנורה דאין להכחיש נרו בשביל זולתו ומסיק אי הדלקה עושה מצוה מדליקין והוא אם עיקר מצו' תלי' בהדלקה שמדליק נר נשמח חבירו ואף אם אח"כ הוא נכבה שנופל חלילה ממדרגתו עכ"ז טוב עשה בהדליק אותו לפי שעה אז מדליקין מנר לנר אבל אי נימא הנחה עושה מצוה דאין מצוה בהדלקה את זולתו אם אח"כ נכבה נרו כ"א בהניח בלבבו רשפי אש שלהבת יה הנחה קיימת לבל תרפנו אבל אם אינו דבר המתקיים בלבו מה לנו בהדלקתו לפי שעה אז אין מדליקין דאיכא בירידתו ממדרגתו משום בזוי ואכחושי ללא צורך וקי"ל דמדליקין דהדלקה עושה מצוה כלו' אף