ייטב לב בראשית רלח

שהי' מושגת בבחי' הוי' נסים נגלים הוא א"צ שום תחבולה וז"ש אשרי הגבר אשר שם הוי' מבטחו זה יוסף כי בטחונו הי' תמיד בבחי' הוי' המהוה יש מאין וגם עתה לא פנה אל רהבים רק עשאן סבה ותחבולה בדרכי אנושי רק ע"י שא' לשר המשקים כ"א זכרתני והזכרתני נתוסף לו ב' שנים כי היא לפי הנהגת השי"ת אתו בנסים נגלים בחי' הוי' יש מאין לא הי' צריך לשום תחבולה ועשות סבה והבן ועפי"ז פירשתי הא דכתיב שלח לך פרש"י לדעתך והוא עפ"י המבואר שם בס' אפיקי יהודא שזה הי' ענין חטא משה שמי מריבה כי השי"ת א' ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו ר"ל שיתן מים שלו הנתונים בי בטבע ולא ישאר בו שום טיפה ואחר העזיבה ונתינת מימיו והוצאת להם מים מחדש מן הסלע בחי' יש מאין אבל משה רבינו לא רצה להטריח את קונו בבריאה חדשה יש מאין וחפץ הי' שיהי' דבר מה שתחיל עליו הברכה ע"כ לא גירש המים המועטים הטבעים מתוך הסלע ואז לא הי' בריאה יש מאין וע"כ ויך את הסלע הכניס בו פעולת הגידול והצמיחה ויצאו מים רבים מן המועטים עכ"ד נמצינו למידין כי משה לא הי' רוצה להטריח את קונו בבחי' בריאה יש מאין רק שיהי' דבר מה שתחול עליו הברכה והיינו שיהי' נס בבחי' אתכסי' ולכך רצה לשלוח מרגלים היינו עשות סבה ותחבולה שע"ז יחול מעשה השי"ת ונסיו בבחי' מכוסה בטבע וז"ש וידבר הוי' אל משה לאמר שלח לך לדעתך דייקא שאתה חפץ שיהי' נס באתכסי' דבר מה כמו שראיתי בענין הסלע ועד"ז שלח מרגלים סבה ותחבולה לחול עליו ברכתו אבל באמת לדידי א"צ כי הלא ויתורו את ארץ כנען אשר אני הייני בחי' הוי' האמור נותן בבחי' יש מאין וא"צ מרגלים והבן זה: עוד שם במד' ד"א ויהי מקץ ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש זה יוסף עם הילד השני אלו ב' שנים שנתוספו לו למה נתוסף לו ב' שנים כדי שיחלום פרעה ויתגדל והוא תמוה איך מרומז כי החיים המהלכים תחת השמש זה יוסף גם מה ענין לזה הב' שנים שנתוספו לו וגם מה שא' שנתוספו לו ב' שנים כדי שיתגדל ע"י חלום הוא היפך ממ"ש לעיל שהי' עונש ע"ז שא' כ"א זכרתני וכבר עמדו ע"ז המפו' והנ"ל בזה עפי"מ שפירשתי הפ' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות גם הפ' אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת עפמ"ש ז"ל צדיקים מהפכים מדה"ד למדה"ר ענינו עפ"ימ שאמרו חייב אדם לברך כו' כשם שמברך על הטובה ופירשו המפו' כש"ם דייקא ר"ל כאותו שם של רחמים שמברך על הטובה כי צריך לידע כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ועי"ז שמאמין שהכל לטוב' בזה עצמו מהפך מדה"ד לרחמים ונעשה ממנו רחמים וטובה וכדמצינו בנחום איש גם זו אם כי מלאוהו להארגז עפר ממש ואין לך רע מזה עכ"ז מחמת שא' גם זו לטובה נעשה ממנו טוב עפרו של אברהם אבינו כדאי' בש"ס מס' תענית וז"ש אשרי שומרי משפט היינו בחי' דין מלבוא ע"י שעושים ממנו צדקה ר"ל שאמר שהוא בחי' צדקה מדת רחמים בכ"ע כי יש עתי' לטובה ועתי' כו' וע"י שמאמינים שהכל לטובה עושים ממנו צדקה וחסד כאמור, וז"ש שמרו משפט ועשו (ממנו) צדקה (וחסד ע"י אמונה שהכל לטובה) כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי (היינו החסד שבו) להגלות היינו מה שהי' תחלה באתכסי' כדאי' במד' ואומר חלותי היא מה שנראה שנות ימין עליון כי לאדם חולה כל מיני מטעמים נדמה לו לרע חלילה כי הכל לפי ערך מזג המקבל וכמו שא שמצינו שהשמש פעמים מלבין פשתן וכדומה ופעמים משחיר א' פעמים מיבש ופעמים ימוס והוא לפי מזג המקבל אבל השמש כח פעולתה שוה רק לפי מזג זה תעשה פעולה הפכית, ובזה פירשו וידעת היום היינו השמש (ע"ד חירגא דיומא שימשא) והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים כי מדה"ד הוא עצמו רחמים רק שהענין לפי ערך המקבל מי שמקבל הדבר לדין ועונש הוא כן ומי שמקבל הדבר ואומר שהוא לטובה נעשה ממנו טובה ונתהפך לרחמים כאמור וז"ש כי שמש ומגן ה' צבאות והבן (ועמ"ש בזה בעז"ה פ' מצורע) וזה הי' ענין יוסף שמתחלה נגזר עליו ב' שנים ויש מקום לומר שזה בתורת עונש ע"מ שא' כ"א זכרתני והזכרתני אמנם הוא לא הי' תולה הדבר בעונש אלא א' גם זו לטובה ועי"ז נתהפך לטוב שעי"ז נתגדל ע"י חלום והן דברי המד' ע"י שא' כ"א זכרתני והזכרתני נתסוף לו ב' שנים כו' אח"כ א' ד"א ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש כלו' שהם מהלכים בבחי' שמש שיש בו פעולות הפכיות ע"י מזג המקבל אם מקבלו לטוב כאמור זה יוסף עם הילד השני אלו ב' שנים שנתוספו לו לא הי' תולה שזה עונש רק אמר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד עי"ז נעשה באמת טוב וחסד והוא מה שא' למה נתוספו לו ב' שנים כדי שיתגדל ע"י חלום והבן: עוד יתבאר המד' מקץ שנתים ימים הה"ד אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף גם המד' להלן וירא