ייטב לב בראשית רלז

דרכו בקודש ע"י שאמר כ"א זכרתני והזכרתני נתוסף לו ב"ש כי נחשב לו עון שמזה נראה שסובר שהצלחתו תלוי' במעשה אדם ודיבורו ומזה יבא להיות פונה בתפלתו ובמעש"ט להתפאר בפני בני אדם למען יהי' לו לעזר ולהועיל וכדומה ומזה עצתו ניכר מעלתו ומדרגתו של יוסף איך שהקב"ה הי' מדקדק עמו כחוט השערה: מקץ ויהי מקץ שנתים ימים במד' אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים וגו' ע"י שאמר לשר המשקים כ"א זכרתני והזכרתני נתוסף לו ב' שנים כו' הובא ברש"י פ' וישב ותמה היפ"ת מה חטא בזה וכי אינו ראוי לאדם להשתדל בדרך טבע בדרכי אנושי והלא א' יכול והא יושב ובטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה ועי' בנזה"ק והנ"ל עפי"מ דהקשה הב"י למה קבעו ח' ימי חנוכה הלא הי' בו להדליק יום אחד ותירץ הט"ז ע"פי הזוהר ע"הפ מה יש לך בבית דברכתא דלעילא לא שרי' באתר רקני' כו' א"כ למפרע אנו רואים שנעשה נס ביום א' דאלו נדלק כל מה שהי' בלילה הא' לא הי' מקום לנס לחול על שום דבר עכ"ד, ובס' אפ"י דרוש מי מריבה דחה זה כי דברי הזוהר אמורים בענין הנעשה ע"י ברכת צדיקים כי לא אל הוא לברוא בריאה חדשה יש מאין לזה צריך דבר מה אז יכול איש צדיק להצמיח ע"י כת הצמיחה עדי יפרוץ לרוב אבל הנס הנעשה ע"י השי"ת לבדו אשר ברא יש מאין המוחלט לו הכח שיהי' נדלק השמן ביום הראשון לגמרי ועכ"ז הי' שמן בפך בריאה יש מאין ולא נודע אם הי' נס ביום הראשון עכ"ד ז"ל, ואני אומר הן אמת כדבריו כי השי"ת ודאי ביכולתו לעשות נס מבלעדי דבר מה ועכ"ז צדקו כאן דברי הט"ז והוא עפמ"ש הוא עצמו שם למעלה וז"ל ונאת' כי כמו שהחליטו חז"ל לא עביד קב"ה ניסא למגנ' כלו' אם אפשר שתמשך הפעולה המכוונת ממנהג העולם וטבעו א"צ נס עפ"י שידוד מערכה ה"ה והוא הטעם אם אפשר שתמשך איזה פעולה מכוונת ע"י טבע מיוחד אשר בסגולת אדם המיושר (והוא לחול הברכה על דבר מה) אז אין הנס המיוחד צריך לעורר ע"י בריאה חדשה כי גם בזה א' לא עביד קב"ה ניסא למגנא עכ"ל, ולפי"ז יותר מסתבר לומר שהי' נס ביום א' כי נשאר דבר מה וע"ז חל הברכה בשאר הימים מלומר שלא הי' נס כלל ביום א' וחל הברכה על יש מאין כי ל"ל להקב"ה לעשות נס כזה לברוא יש מאין בשאר הימים אם אפשר לעשות נס שאינו גדול כ"כ היינו שיהי' הנס גם ביום א' על בחי' יש שישאר דבר מה ועי"ז הי' ממילא הנס בשאר הימים כי זה הוא למעוטי בנס עדיף הגם כי לפ"ז הי' נס גם ביום א' עכ"ז גוף הנס קטן מאלו היה בבריאה מאין, ולא עביד קב"ה נס כזה למגנא א"ו כי האמת שנשתיר ביום א' והי' הנס ביום א' והבן ועכ"פ זה אמת כי ע"י השי"ת בעצמו א"צ דבר מה כי הוא בורא יש מאין וכמדומ' שכ"כ גם בס' יד יוסף ומפ' בזה הפסוק אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו (כלומר שלא הי' בידו שום דבר) באשר ה' (לבדו) אתו (ואם כי לא הי' בידו מאומה עכ"ז) ואשר הוא עשה ה' מצליח כי הוא בורא יש מאין, וכה"ג כ' בס' אמרי אש שזה פי' הכתוב מאי"ן (מאפס) יבוא עזרי כי עזרי מעם ה' וגו' ועמ"ש מוזלה"ה בס' ישמח משה פ' וישב לפרש ויהי ה' את יוסף וגו' כי נסים נסתרים באים מכח שם שד"י אבל נסים הבאים משם הוי' ב"ה הם נסים נגלים בלי מכסה הטבע וז"ש ויהי הוי' את יוסף ויהי איש מצליח וגו' (כלו' שהצלחתו הי' באתגלי' ולא מכוסה בטבע ע"כ) וירא אדניו הצלחה זו ומפרש) כי הוי' (דייקא) אתו שמזה בא נסים נגלים ע"כ ראה עיי"ש ומעתה אני אומר דמה שצריך לעשות איזה השתדלות ותחבולה בדרכי אנושי היינו כדי שיהי' מעשה השי"ת וברכתו עליו נס מכוסה בטבע והיינו מי שמושגת בכת שם שד"י אבל מי שמושגח בכח שם הוי' ב"ה נסים נגלים המהוה יש מאין א"צ שום דבר וא"צ לעשות שום תחבולה וסבה כ"א לבטוח בהוי' בלי שום סבה ותחבולה בעולם וע"כ אם אמנם הותר לאדם לעשות תחבולה זה לסתם בני אדם אבל יוסף הצדיק אשר עליו נאמר אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו וכפי' היד יוסף הנ"ל וכדברי מוזלה"ה