ייטב לב בראשית רלו

חנינא דנפיש זכותיה, והענין דקא מהדרא למישקל עפרא מתותי' כרע דייקא מובן מהא דכתיב גבי נחש ואתה תשופנו עקב וטעם לזה בשביל עבירות קלות שאדם דש בעקביו דוגמא לדבר שא' חז"ל ג' דברים שאין אדם ניצול מהן בכ"י א' מהן לשה"ר וזה אי אפשר בלתי ע"י ריצת הרגלים להרע המעלה אבק ברגליו וכמו שפרש"י לא תלך רכיל שכל מספרי לשה"ר הולכים בבתי רעיהם לרגל, ובזה נותן כח לנחש לשלוט בעקב חלילה לא כן ר"ח דנפיש זכותיה לא נמצא בו שמץ דופי מראשו ועד רגלו ע"כ לא שלטה בו. ובזה נבין כי יעקב הי' חש איך ילך ארץ קדמה מקום לבן הארמי מקור מעוננים ומכשפים כנודע ולזה הקדים א"ע וישא יעקב את רגליו פרש"י נשא לבו את רגליו שנטלם וינשאם למעלה להקדישם לשמים (כענין הרימותי ידי אל ה' שפי' המד' עשאן תרומה וקידשן לשמים) אח"ז וילך ארצה בני קדם כי בטח לבו ששוב לא ישלוט בו שום כישוף: ובזה נבין ענין השבטים עם יוסף כי הם הבינו מחלומו שעתיד למלוך אלא שלפי חלום הראשון סברו שגדולתו ומלכותו מכת המזל והטבע המורה ע"ז והציצו בסיבוב המזלות שיצמח מלכותו בארץ מצרים והם ידעו כי כשפים מכחישים פמליא של מעלה ופי' הרשב"א ז"ל בח"א דהיינו עניני טבעי' ומזלות שברא השי"ת לכן עלה בדעתם כי לא תקום מלכותו ולא תעלה בידו כי המצרים בלטיהם וכשפיהם ישביתו ויבטלו עול מלכותו במעשה כישוף שידם שולטת בו לפי דעתם שדנו אותו למוציא דבה ואץ ברגליו לדבר לשה"ר על כן ויאמרו לו אחיו המלך תמלך וגו' ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו כלו' ששנאו אותו על חלמתיו (כי בטח לבם שלא יתקיימו מכח כישוף מצרי') ועל דבריו שהוציא דבה ובזה נתן יד לשלוט בו אמנם האמת כי יוסף לא חטא בזה כמבואר בספה"ק במה שהי' יוסף מחולק עם השבטים אמנם אפי' לפי דעתם שחטא ברגליו שהלך לדבר לשה"ר הלא אז"ל אם ראית ת"ח שעבר כו' ודאי עשה תשובה וצדיקים באותו דבר שחוטאים בו מתרצים, והרי כבר נרצה לו ליוסף לכפר עליו במה שהלך לשכם לקיים מצו' כיבוד אב במס"נ הגם שידע שאחיו שונאי' אותו כפרש"י וא"כ הרי קידש ידיו ורגליו ושוב אין מקום לדבריו הראשונים והיינו דכתיב ועתה לכו ונהרגהו וגו' ורוה"ק אומר ונראה מה יהי' חלמתיו כלו' שעתה בטל חטא דבריו שהוציא דבה לדעתם ויתקיימו חלמתיו והבן: א"י מעין זה בד"א עפ"י שפירשתי במקו"א מאמרם אין עוד מלבדו אפי' כשפים דעיקר כישוף בא מדבר הבא בתערובות עשבים וכחות טבעים שונות זמ"ז שדרכן להרע או להטיב ולא ישלטו אלא לחי שעבודתו בתערובות להנאת עצמו לקב"פ או להתפאר בפני בני אדם אבל מי שמקיים וידעת היום וגו' אין עוד מלבדו היינו שיודע שהוא ואין בלתו להרע לו או להטיב וכמאמר חוה"ל מה יועילני שבח בני אדם או מה יגרע ממני ע"י גנותם כי הכל ברצונו ית' ולכן עבודתו זכה וצלולה ודבוק בה' באמת ובתמים לאיש כזה אין כשפים שולטי' בו ועמ"ש בזה בפ' בלק וקרוב לזה כתב הרשב"א ז"ל בח"א עיי"ש, ובכן נבוא אל הענין שלפנינו כי כתי' ויבא יוסף את דבתם וגו' פרש"י שאמר שהיו בני לאה מזלזלים בבני השפחות לקרותן עבדים ותמה הרא"ם וגו"א הא קיי"ל הקורא לחבירו עבד חייב נידוי ועיי"ש תירוצם ולהליץ בעדם נראה לומר כי יש עובד מאהבה בחי' בן לאביו ויש עובד להנאתו או להתפאר בחי' עבד לשני אדונים ובני לאה חשדו לבני השפחות שעבודתן בבחי' עבד וזה שקראו אותם עבדים ויוסף שהי' נער את בני בלהה וגו' ומקרבן חשדו אותו ני כמוהם כמוהו עובד בבחי' עבד ואין זה נחשב אצלו לחסרון לכן הביא דבתם וגו' אמנם האמת לא כך הי' אלא שיוסף הי' עובד ה' בבחי בן מאהבה והי' מכור את בני בלהה שכמוהו כמוהם עובדים מאהבה בחי' בן ולכן הרע בעיניו על שבני לאה זלזלו לקרותן עבדים, וז"ש ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו שבטותים הי' שלא תעלה מלכותו בידו כי כישוף מצרים יבטלוהו ושמא תאמר שלא ישלטו בו לזה אמר ועל דבריו שהוציא דבה שמזה שפטו ודנוהו שגם הוא עובד בבחי' עבד להנאתו ולהתפאר וא"כ יד כישוף שולטת בו ושוב לא יתקיימו חלומותיו ורוה"ק אומר ונראה מה יהי' חלומותיו כי הי' עובד מאהבה ובאמת וידים מוכיחות לזה ממה שהלך בשליחות אביו במסירת נפש ממש: ובזה יתבאר המד' הנ"ל זש"ה אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים וגו' פירוש שלא פנה בתפלתו ובמעש"ט אל הגאים ושטי כזב היינו שעובדי' עבודתם בשביל להתפאר ולהנאתם, ועז"א זה יוסף שלא פנה וגו' כי הי' עבודתו מאהבה בלתי לה' לבדו כי הוא היודע הנאמר אח"ז רבות עשית אתה י"א וגו' כלו' שאין ביד זולתו להועיל או להזיק בשבת או בגנות ולכן לפי