ייטב לב בראשית רלה

בחכמה אי משום הא אכתי ואיך אעשה הרעה הגדול"ה הזאת הלא לקיים מצות תשובה היה די בחטא קטן וקל מזה, ועוד וחטאתי לאלקים ר"ל שכבר חטאתי ויש בידי די השב עכ"ד ודפח"ח: ויהי ה' את יוסף וגו' ואת כל אשר עושים שם הוא הי' עושה וגו' יתבאר בדרך צחות עפמש"ל בפרשת וישלח כי מה שביקש יעקב את עשו לקחת המנחה למען היות פועל דמיוני על העתיד עת ממשלתו להורות מתרפס ברצי כסף וזה אומרו ולקחת מנתתי מידי כי ע"כ וכו' למען ותרצני לעתיד ואמנם אלה תולדות יעקב יוסף עשה חדשות לפעול ישועות בקרב הארץ ע"י נשיאות חן וחסד לא בכסף וזש"ה ויהי ה' את יוסף וגו' ויט אליו חסד ויתן חנו וגו' ויתן שר בית הסהר וגו' ואת כל אשר עושים שם (כלומר מה שדרך לעשות שם היינו להוציא אסורים לחפשי) הוא הי' עושה (ושמא תאמר ע"י שוחד ומתן דמים שבידו לזה גמר אומר) אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו (של יוסף שלא ראה בידו מתן דמים) באשר ה' אתו ואשר הוא (לבד) עושה ה' מצליח מבלעדי כסף והבן: והנה גפן לפני וגו' והיא כפורחת עלתה נצה אלו סנהדרין הבשילו אשכלותיה ענבים אלו צדיקים שבכל דור ודור כך הוא בתנחומא ובגמ' פ' גיד הנשה: יתבאר בהניח ד' הנחות, א') כי תנחומא שופטים ושוטרים תתן לך וגו' ושפטו את העם משפט צדק שיהי' מלמדין זכות על הדור ד"א בזמן שעוסקין בדין בצדק הן עושין צדקה עם הבריות ומצילין אותן מן הפרעניות ומיסורין כו' ב) מבואר בס' פע"ח בהגהת מהר"נ (שער הברכות) ושבילך במים רבים שהם ד' הויו"ת במילואם עולה רל"ב עם אותיות פלא עולה שבי"ל עה"כ כנודע וע"י שביל הנזכר שהוא רחמים רבים מתבטל כת הדין וז"ש ועקבותיך ב"פ עק"ב גימט' ד"פ אלקים לא נודעו שנמתקו ונהפכו כלם לרחמים עכ"ד, וז"ש כל העולם ניזון בשבי"ל חנינא בני כו' ג) איתא במס' סוטה מה אשכלות איש שהכל בו נ"ל ביאורי עפמ"ש האריז"ל בשער העמידה כי טוב הוא יסוד אבא הגנוז ביסוד זעיר והוא שם ע"ב ומנין הכ"ל מתפשט ויוצא לחוץ עי"ש וז"ש איש שהכ"ל מנין חסד המתפשט בו כלומר ע"י, ד') בלקו"ת להאר"י פ' תולדות על הפ' עקב אשר שמע אברהם וגו' עק"ב גימט' ע"נ"ב"י"ם ב' עינים הם כחות הדין ב' פעמים אלקים וחסד אברהם המתיקן ותיקן העקב עי"ש: וז"ש עלתה נצה אלו סנהדרין מלמדי זכות על הדור ומצילין מן הפרעניות הבשיל"ו אשכלתי"ה ענבי"ם אלו צדיקים שהם קרוים אשכלות שהכ"ל מתפשט ע"י בכח שבי"ל וע"כ הבשיל"ו אותיות שבי"ל ו"ה שהמשיכו שבי"ל לזו"ן ובזה המתיקו הענבי"ם ב"פ אלקי"ם במי"ם רבי"ם מדת הרחמים והבן: והנה דקדק ואמר צדיקים שבכל דור ודור ע"ד שאמרו הראה לו הקב"ה למשה דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו הקדים הדור לדורשיו ושופטיו, שמעתי פירושו כי פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה ובכל דור מתמעטים והולכים ואלו הראה הקב"ה למשה תחלה הדורשים והשופטים שבדורות הללו הי' כפלא בעיניו ע"כ הראה לו תחלה הדור ואח"כ דורשיו ושופטיו לומר כפי ערך הדור כך הם הדורשים והשופטים עכ"ד ועכ"ז כבר אמרו יפתח בדורו כשמואל בדורו לכלם יש יד לעורר רחמים על ישראל ולהמתיק הדינים כאשר שמעתי מפי מוזלה"ה שפירש אם רות המושל תעלה עליך (כלומר אפי' אם אינך כדאי להאי איצטלא להיות מושל ורות המושל עול"ה עליך עכ"ז) מקומך (הוא הקב"ה הנקרא מקום) אל תנח בידך כח והממשלה לומר לו כביכול איני מניחך עד שתרחם על בניך וז"ש אלו צדיקים שבכל דור ודור שאפי' הן צדיקים רק לפי דורן מ"מ הבשילו ענבים כאמור: תו איתא התם הבשילו אשכלתיה ענבים אלו נסכי"ם עולה ק"פ מנין ע"ב ס"ג מ"ה המשיכו לב"ן ע"ד המבואר בכוונת להדליק נר חנוכה: ולא זכר וגו' מדרש הביאו רש"י כאן אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר כי אם זכרתני והזכרתני נתוסף לו ב' שנים, ולכאורה זה סותר מניה וביה והנזה"ק נלחץ לומר זה ענין יוסף וחטאו שפנה אל רהבים עי"ש. ול"נ לפרש כמשמעו שלא פנה ממש והוא כי הנה כתיב ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו פרש"י שהוציא דבה ולפ"ז היל"ל איפכא על דבריו ועל חלומותיו אבל נ"ל לפרש בהקדם מה שפירשתי וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם דרישא דקרא וישא וגו' שפת יתר ועי' פרש"י והוא עפ"מ דאיתא בגמ' חולין פ"ק דף ז' ההיא איתתא דהוי קא מהדרא למישקל עפרא מתותיה כרעי' דר"ח א"ל שקולי אין עוד מלבדו כתיב והאר"י למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני ר'