ייטב לב בראשית רלד

לפרש הכתוב ע"ד המדרש עפמ"ש בס' תומר דבורה פ"א לפרש מי אל כמוך כי הקב"ה נק' מלך נעלב כי הרי אין דבר נסתר מהשגחתו ואין רגע שלא יהי' אדם ניזון ומתקיים מכח עליון השופע עליו והאדם חוטא בכח ההוא והקב"ה לא מנעו ממנו אלא סובל עלבון כזה להשפיע בו כח ותנועות אברים והוא מוציא אותו כח בחטא ועון כו' וז"ש בדק את עצתו היינו כח עצמו ולא מצא בו כי אם כח אלקי הנשפע וזה לא מצא עצמו איש היינו שאין כח באיש זולת חלק אלקי ואיך יקח כח אלקי לחטוא בו להמרות עיני כבודו אבל היה בגדר אנושי ובכח בחירתו אך בשכלו שפט להתגבר על יצרו מכח שאין בו זולת כח אלקי כאמור ובגמ' סוטה א' לעשות צרכיו נכנס אלא שנראה לו דמות דיוקנו של אביו בחלון ופי' התוס' מדכתיב ואין איש מאנשי הבית מכלל כי איש אחר היה שם וזה יעקב ותימה קצת מנלן דנראת לו בחלון ושמא מדכתיב בבית לא אבל בחלון היה ועל זה פירוש במהרש"א ח"א דע"כ האי דיוקא לא קאי אאנשי בית דאינהו בחלון נמי לא הוה עי"ש וכ"ז דחוק, ועל הכל קשה א"כ מאי נסיון הוא זה כיון שהוא נכנס לעשות צרכיו רק שנעשה לו נס שראה דיוקנו של אביו ומכח זה נרתע לאחוריו והרי מצינו שבזכות זה הי' קי"ס שנא' הים ראה וינס ואיתא במדרש ארונו של יוסף ראה דכתיב ביה וינס ויצא החוצה ומה זכות הוא כיון דמשמים עכבוהו וחס לי' ליוסף הצדיק לומר עליו הכי, והנ"ל בזה עפמ"ש רש"י עה"פ כי בן זקנים הוא לו שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו ד"א שהי' זיו איקונין דומה לי ועי' בספר ישמח משה ששני הפירושים עולים כאחד שלכך מסר לו מפני שהי' לו השרטוטין שהי' ליעקב הראוי למסור לו רזי תורה עי"ש, ואני אמלא את דברי מוזלה"ה ביתר ביאור כי אי' בזה"ק שאין מגלין רזי תורה אלא לשומרי ברית כדכתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם ובזה פירשו בור סו"ד שאין מאבד טפה לבטלה כנ"ל ולכך יוסף שהי' שומר ברית בחי' יסוד צדיק לכך מה שלמד משם ועבר מסר לו, וז"ש שהי' זיו איקונין דומה לו כי גוף וברית כחדא חשבינן וברית הוא סיומא דגופא נמצינו למידין שהי' ליוסף דיוקנו של אביו ת"ת כידוע ועמ"ש בפ' ויחי בפסוק ראה פניך לא פללתי: והנה איתא בגמרא כל הנביאים התנבאו בכה והיו מסתכלים באספקלריא שאינה מאירה נוסף עליהם משה שהי' מסתכל באספקלריא המאירה לכך הי' מתנבא בזה הדבר, ושמעתי פירושו עפ"י מה שפירשו המפו' אנכי (מי שהוא בחי' אנכי חשוב בעיניו ליש זה) עומד (מסך המבדיל) בין ה' וביניכם לכך כל הנביאים שהיו בעיניהם בחינת יש וראו א"ע דוגמת המסתכל באספקלריא שאינה מאירה (שקורין שפיגל) שהרואה בו צורה זו צורת עצמו כ"כ ראו הם א"ע וצורתם לכך התנבאו רק בבחי' כה אבל האיש משה ענו מאד וגו' לא ראה א"ע כלל כי הי' בעיניו בטל במציאות בחינת ונחנו מה וזה דוגמת המסתכל בחלון שהרואה בו צורה איננו צורת עצתו כ"א של זולתו לכך התנבא בזה הדבר עכ"ד ז"ל, וז"ש כאן ביוסף שביקש לעשות צרכיו אלא שדיוקנו של אביו נראת לו בחלון אין זה ענין נס כמשמעו אלא הוא על דרך המליצה כלו' ששפט בדעתו הרי הוא יש לו דמות דיוקנו של אביו בתי' יסוד הדומה לת"ת ואם חלילה יחטא ויגע בה יאבד צורתו ודמותו הדומה לאביו ושוב לא יהי' צורתו ודמותו עליו כ"א על זולתו השומר ברית והי' בעיניו כאלו רואה דמותו ודיוקנו של אביו בחלון שאין זה צורתו והבן והן הן הדברים הנאמרים בפסוק וימאן וגו' הן אדני (היינו השי"ת אדוני האדונים) לא ידע (כאומר אם ח"ו ה' לא ידע ומשגיח עלי ברגע זו) אתי מה בבית (כאומר אין בעצמי שום כח זולת כח אלקים השופע עלי בהשגחתו וידיעתו אותי ז"ז אין אתי מאומה וזאת שנית) וכ"ל אשר יש לו (היינו בחי' יסוד התכונה כ"ל) נתן בידי (וא"כ) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת (להמרות כבודו לעיני השגחתו וידיעתו בכחו השופע עלי ולהחליף דמות דיוקני בחינת יסוד) וחטאתי לאלקים כאומר אהי' נחסר מלהיות מרכבה לשכינה המכונה אלקים והבן וז"ש המדרש הן אדני וגו' מתיירא אני מה' וכדאמרן: ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, שמעתי אומרים משמיה דאבא מארי הג' הצדיק מהו' אלעזר ניסן זלה"ה שדקדק בזה וכי רעה קטנה מזאת הי' עושה חלילה גם הי' לו לומר ואחטא לאלקים ואומרו וחטאתי משמע לשעבר שכבר חטאתי כדמצינו בכ"מ שהוא"ו המהפך להבא משמעו גם לשעבר וכלל זה נמצא בעשרה מאמרות בכ"מ: ע"כ אמר שאפשר שהיא ידעה שזה חטא אלא שאמרה אעפ"כ יחטא כדי לקיים מצות תשובה (ולא ידעה מאמרם ז"ל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו כו' ועי' ברמב"ם ה' תשובה פ"ד ובלח"מ) ולכן פיו פתח