ייטב לב בראשית רלג

"חנוכה מ"ה ד"ם עולה נחל עה"כ עי' בכונות וידוע כי ירידת יוסף למצרים הי' סבת הגאולה וסבת הגלות כמבואר במדרש ובמפרשי התורה באורך והענין נ"ל למה דאיתא במדרש ויחי ותשב באיתן קשתו וגו' מידי אביר יעקב איקונין של אביו ראה ונצטנן דמו וחד אמר איקונין של אמו ראה ונצטנן דמו ובודאי או"א דברי אלקים חיים, ונ"ל פירושו כי כתיב להלן מאל אביך ויערך הענין כי שם אל במילואו עולה הק"ף והוא אור המקיף את האדם ומגין עליו לבל ישלטו בו חיצונים וזה השם הוא שעמד ליוסף להשמר ולהנצל מאותה חיה רעה אשת פוטיפרע וז"ש איקונין של אביו ראה היינו שם א"ל שהוא נהירו דחכמתא בחי' אבא כמבואר בזוהר פ' לך דף צ"ד עה"פ ומבשרי אחזה אלו"ק וח"א איקונין של אמו היא בינה שם הויה ס"ג שממנו יוצא ייי"א עולה א"ל וגם שם אקי"ק עם יו"ד אותיותיו במילואו עולה א"ל כמבואר בכוונת הספירה ורמז לזה "מאל "אביך "ויעזרך ר"ת אמו וזה וזה היה לו למגן וצנ"ה עד שנצטנן דמו עוד דברים בגו לפי שביסוד שהוא מדתו של יוסף גם בו שם מ"ה במלוי אלפין כידוע בכוונת הנענועים ודם שבו הוא משם אקי"ק ברבוע בתוך הוא"ו שבו כאמור למעלה בז"א כ"כ ביסוד וכשבא יוסף לעשות מלאכתו עלה בלבו שאם ימלא תאותו מכח רתיחת הדם שבו אז יפגום במדתו ויסתלק דם של אמו ע"כ נצטנן דמו והבן הדבר (ועמ"ש בזה בפ' ויחי על הפסוק ויקרא יעקב אל בניו קצת בד"א מזה ומ"ש כאן נ"ל יותר נכון) לכן נמדד לו כמדתו לאשר עמד בנסיון על כן החזיר הדם של אקי"ק ברבוע לשם מ"ה שבז"א ושביסוד ואז נקרא אדם וזה הי' סבת גאולתן של ישראל: וז"ש ויוסף הור"ד מצרימה זה הי' ראשית הגלות להיות שם רד"ו שנה שבתיבת הור"ד ומאז בגלות נסתלק הא' מאד"ם ונשאר ד"ם עז"א בחבלי אד"ם (דייקא) אמשכם (להמשיך הא' לקרא אדם) בעבותות אהבה שנאמר וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו שהי' זיו איקונין דומה לו זה אחיזתו בשם ת"ה וזה אחיזתו בשם מ"ה גוף וברית כחדא אזלין ועל ידי מי המשיך האל"ף על זה אמר ואהי"ה לה"ם (היינו לשם ת"ה שאמשיך אל הוא"ו שבתוכו שם אקי"ק שהוא דמו וחיותו של אדם בזכות) כמרימי עול שרוממתי צריו זו אשת פוטיפרע והוא עמד בנסיון ונצטנן דמו בזכות זה זכה להמשיך דם של אקי"ק לתוך מ"ה להיות אדם ועל ידי זה ששמר ברית קודש ואט אליו אוכיל אכילות הרבה בחי' צדיק יסוד עולם צנור המשפיע ומשביע כידוע וזה פי' יקר, עוד אפשר לומר כי בגלות מצרים כתיב מתבוססת בדמיך כי י"פ דם של אהיה עולה מ"ת בוססת בדמיך ביו"ד דמים ואחר כך המשיך מקור חיים סוד אקי"ק הוי' אקי"ק עולה חיי"ם וז"ש ואט אליו אוכי"ל עה"כ עולה חיי"ם: וימאן ויאמר וגו' וחטאתי לאלקים, נ"ל פירושו עפ"מ שפירשתי וזאת הברכה אשר ברך משה וגו' ע"פ מ"ש חז"ל שמשה נקרא איש האלקים מחצי' ולמטה איש מחצי' ולמעלה אלקים ופי' הסדש"ש ח"ב עפ"י מאמרם ז"ל בחגיגה ששה דברים בבני אדם ג' כמלאכי השרת וג' כבהמה אבל משה רבינו ע"ה אפילו בג' הדומה לבהמה היה הוא בבחי' איש הגובר את יצרו וממילא מחצי' ולמעלה נקרא אלקים ע"ש וז"ש אשר ברך משה (מה שהי') איש האלקים (זה יהיה) את (עם) בנ"י שהם גם כן יזכו לקרוא בשם זה והנה למעלה א' ואין איש מאנשי הבית ואיתא במדרש בדק את עצמו ולא מצא עצמו איש כלו' שהבין שאם יעשה זאת שוב איננו במדרגת איש אלא בחינת בהמה הדבוק באינו מינו וכן פירש היפ"ת. והנה כשגבר על יצרו שוב נעשה בחי' איש אפי' באותן הדברים שבבני אדם דומה לבהמה ולזה זכה לקרוא איש האלקים כמשה כי יוסף ומשה כחדא אזלין והיינו דכתיב להלן הנמצא כזה אי"ש (מחצי' ולמטה) אשר רוח אלהי"ם בו מחצי' ולמעלה שיש לו דעת כמלאכי השרת וז"ש ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת (שלא אהיה בבחי' איש מלמטה וממילא) וחטאתי (ל' חסרון) לאלקים שאהי' נחסר בחי' אלקים מחצי' ולמעלה ולא אהיה נקרא איש האלקים והבינהו: א"י וימאן ויאמר אל אשת אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וגו' יש לדקדק דכתיב הן אדני וגי' ואיך אעשה וגו' משמע לכאורה שפירש מיראת אדוניו וסיים חטאתי לאלקים הרי שמה שפירש הי' מיראת אלקים וכדאיתא להדיא במדרש פ' נשא שלא נגע בה מפני יראתו של הקב"ה ובמד"ר הן אדני א"ל מתיירא אני מה' א"ל איננו א"ל גדול ה' ומהולל וכו' הרי שפירש כל הפ' על השי"ת וצריך להבין איך יפורש הפסוק ועמש"ל פי' נכון. והנ"ל בהקדם לפרש ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית ואיתא במד' בדק א"ע ולא מצא עצמו איש הנה מפרש ואין איש על עצמו שהוא לא הי' איש ולפי זה קשה א"כ מאי זה נסיון כיון שלא הי' בגדר בחירה שלא הי' ביכולתו להפק רצונו והנ"ל