ייטב לב בראשית רלב

בכ"ז כי בודאי הי' יוסף עומד ומצפה ויודע שיתקיימו חלומותיו שהוא עתיד למלוך ולמשול בם ותכלית הדבר לשום להם שארית ולהחיותם לפליטה גדולה לכלכלם ולזונם כמ"ש להם להלן בפ' ויגש וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית וגו' וכן אמר להם הנאמר בסוף ויחי אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב וגו' אנכי אכלכל אתכם וגו' ומעת שלחם אליו מאז נתן אל לבו לדעת כי לא בשביל עצמו זכה לגדולה כ"א להעניק מטובו לזולתו ובפרט אל אחיו להטיב עמהם ככל אשר תשיג ידו לזונם ולכלכלם ולא להיות נוקם ונוטר שנאה חלילה ליוסף הצדיק מעשות כדבר הזה והוא שעמדה לו לבל יתגאה בעשרו ובגדולתו לכן המלוכה והממשלה נתקיים בידו משא"כ אם היה מתגאה ומשתרר עליהם לא הי' מתקיים בידו כמאמרם ע"הפ ומבמות הגיא כל המגביה עצמו הקב"ה משפילו וכן מצינו בהמן גאה בעשרו ונפל ברשעו אבל יוסף הצדיק עודו בקטנותו ושפלותו לכן עמד במעמדו ומצבו והוא שאמר והנה קמה אלמתי וגם נצבה כלו' ולא יפול ממנו: והנה אביו כששלח אותו עלה בלבו חשש אולי אחיו בשנאתם אותו יעשו עמו רעה אבל הי' לבו בטוח בה' כי ה' ישמור רגליו מלכד בידם ובודאי אך טוב וחסד ירדפוהו ויקוים בו מקרא שכתוב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ובודאי אחיו ישלימו אתו כדכתיב למעלה ואביו שמר את הדבר ופי' רש"י ממתין ומצפה כו' וז"ש לו לך נא תיכף ראה את שלום אחיך כלי' שתראה בעיניך תיכף העתיד להיות שישלימו אתך ולא יחרה אפך בהם על של עתה כי אלקים חשבה לטובה העתיד לבא להשלים אתך כפי החלום ויוסף הצדיק שמע לקול אביו ועל אופן זה הלך בשליחותו של אביי שאפי' אם יעשו עמו רעה חלילה לבסוף כשיתהפך לטובה כפי אשר לבו הי' בטוח ע"י החלום יקרב אליהם ויקרב אותם כמו שנאמר להלן ויכר יוסף את אחיו לרחם עליהם אפי' בעת והם לא הכירוהו וזהו שעמדה לו להנצל מידם כ"א חלילה הי' נותן לבו לנקום בהם בעת ימשל בם ויפלו תח"י לא הי' ניצול כי לא ינוח ה' שבט המושל על גורל הצדיקים הם השבטים לעשות עמהם רעה כי בודאי גם הם כוונתם הי' לש"ש כמבואר במד' ובנזה"ק שדנוהו למורד במלכות בית דוד, והנה לא ידעו כי תרין משיחין יש בן יוסף ובן דוד עיי"ש וכבר כתבתי לעיל שכל קיום החלומות והמלוכה הוא בשביל שגמר בלבו לבלי לנקום כ"א להטיב עמהם ואמנם הם לא ידעו מדרגתו ומדת טובו וחשבו כמו שהם שונאים אותו ורוצים להרע לו כמוהם כמוהו ובודאי כיון שהם מתנכלים עליו להפילו ולאבדו כ"כ הוא מתנכל עליהם להפילם ולאבדם אם תשיג ידו וכדכתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (וכמו שפי' המפו' מה שאמרה רבקה ברח לך וגו' ושבת עמו וגו' עד אשר תשוב חמת אחיך ושמא תאמר מהיכן אדע אם שב אפו וחמתו עז"א עד שוב אף אחיך ממך ומלבך אז תדע כי שב אפו ממך עכ"ד) ואם כה הי' עולה בלבו של יוסף לעשות עמהם רעה כמו שעושים עמו זה עצמו הי' סבה להמיתו וכמש"ל וז"ש ויראו אותו מרחוק (יאמר כמו שהם היו רחוקים בלבם ממנו כ"כ ראו אותו מרחוק כלומר שהוא מרחוק מהם) ובטרם יקרב אליהם (כלומר וקודם שהוא עתיד שהוא יקרב עצמו אליהם לקרבם בעת הממשלה) ויתנכלו אותו (כלומר שנתמלאו נכלים ובזה מלאו אותו נכלים עליהם היינו לפי מה שסברו שעי"ז גם הוא נתמלא נכלים בלבו עליהם כמים הפנים וגו' והיינו ויתנכלו אותו שגם הוא נתפעל ויתנכל וזה שפרש"י אתו עמו ששני הצדדים נתמלאו נכלים הם אליו והוא אליהם וזה סבה) להמיתו שעי"ז לא ינצל מידם וזה ויאמרו וגו' הנה בעל החלמות הלז"ה (דייקא) בא כלומר שהוא בא לזה שאנו רוצים לעשות לו כמו כן הוא רוצה לעשות לנו באם תשיג ידו ועתה לכו וגו' אבל האמת כי לא כך היה בלבו של יוסף כי אם להטיב עמהם לכן בזכות זה ניצול מידם וזה פירוש נכון ונחמד: ויוסף הורד מצרימה במד' כתיב בחבלי אדם אמשכם זה יוסף שנאמר וימשכו וגו' בעבותות אהבה שנאמר וישראל אהב את יוסף ואהי' להם כמרימי עול שרוממתי צריו עליו זו אשת פוטיפרע על לחיהם בשביל ויבא יוסף את דבתם וגו' ואט אליו אוכיל אכילות הרבה וצריך ביאור. ונ"ל עפ"י המבואר בפרי ע"ח בשער חג המצות ובשער ספירת העומר כי שם מ"ה במילוי אלפין הוא בזעיר וסוד א' האמצעית שבאות וא"ו הוא סוד אקי"ק שברבוע עולה דם והוא דם של א"ד"ם הוא ז"א ובמצרים נסתלק אות א' של אקי"ק ונשאר ד"ם וכדכתיב מתבוססת בדמיך כי פגמו בשם אקי"ק ונגד זה הי' רד"ו שנים בגלות מספר י' פעמים אקי"ק ועתה בגאולה נתפשטו בו החסדים ונבלע בו דמו זה תורף הדברים בקיצור וזה סוד נח"ל ר"ת "להדליק "נר