ייטב לב בראשית רלא

פרעה וכ"ז הי' מאת ה' אך לפי ראות עיני בשר שאמר פרעה אני פרעה ובלעדיך כו' לכך נקרא רק מושל, ואמנם המלך שלמעלה מהמזל כמו מלכי בית דוד שרק בכח מעשים הטובים זכה למלוכה מאת ה' לכן נקרא מלך והיינו דכתיב כי לה' (לבדו) המלוכה ומושל בגוים ר"ל שגם מלך הגוים הנקרא מושל שמושפע מהמזל הוא לה' וברשותו וכדכתיב לב מלכים ושרים ביד ה' והנה מי שהוא מלך מאת ה' לבדו לא מפאת המזל יתכן שימלוך על ישראל וכדמצינו במלכות בית דוד אבל מי שמלכותו רק מכח שהמזל מורה ע"ז אינו נקרא רק שם מושל וגם אין מלוכה שלו בעצם על ישראל כי כבר אמרו אין מזל לישראל והנם למעלה ממזל רק שהוא מושל ביניהם ולא עליהם והבן: וז"ש לו המלך תמלך עלינ"ו (דייקא בחי' מלך מאת ה' שהמלוכה עלינו או) אם משול תמשל (בחי' מושל מצד המזל) בנ"ו דייקא בינינו ולא עלינו כי ישראל הם למעלה מהמזל ולא יוכל המזל להשתרר עלינו רק בינינו אח"כ ויחלם עוד חלום אחר וגו' והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (וזה מורה שהמזלות הנה הנם נכנעים אליו ומשתחוים למולו מכלל שמלכותו למעלה ממזל רק מכח מעשים טובים זכה לבחי' מלך מאת ה' ות' ע"כ כאשר) ויספר אל אביו ואל אחיו וגו' (אז) ויקנאו ב"ו דייקא במעשיו הטובים שהי' בו ע"כ ואביו שמר את הדבר לבל יתקלקל כאמור וזש"ה להלן ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח (שע"כ הצלחתו הי' מכח מה שה' אתו כי) ויהי בבית אדוניו המצרי וגו' (והי' מזל מצרים מורה כי שם אין עבד משתרר ומצינו בו) ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו ע"כ זה מאת ה' ית' ולא מכח המזל והבן וכן כתב האלשיך והיינו דכתיב להלן ותשא אשת אדוניו את עיני' אל יוסף ופרש"י כי ראתה באיצטגנינות שעתידה העמיד בנים ממנו ומבואר ביער"ד שם שזה שא' יוסף לעשות צרכיו נכנס אין זה מרוע לב חלילה רק מחמת שראו שניהם עפ"י המזלות שמאתם יצא זרע עיי"ש שחשב שמוכרח על כך וכמעט קט חזר מדעתו זאת וימאן ויאמר אל אשת אדוניו הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי א"כ אין זה מצד המזל כי מכח מזל מצרים אין עבד משת רר ע"כ מאת ה' היתה זאת א"כ הרי עיניך רואות שאני למעלה מהמזל ואיני צריך להשגיח על מה שמורה המזל כי ביד ה' לשדד מערכת השמים עבורי א"כ איך אעשה הרעה הגדולה הזאת מכח שהמזל מורה ע"ז וחטאתי לאלקים דייקא המורה על שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכחות כמ"ש באו"ח סי' ה"א א"כ מה שהי' הי' מיראתו של הקב"ה ולא כמשמעות רישא דקרא מיראת האדון והבן, ועפי"ז יתבאר המד' פ' נשא עה"פ ביום השביעי נשיא לבני אפרים הה"ד ויבא מלך הכבוד זה הקב"ה שחלק מכבודו ליראיו זה יוסף שנתן כבוד להקב"ה ולא נגע בה מפני יראתו א' הקב"ה חייך לבן בנך אני פורע שאתן לו רשות להקריב ביום קדוש שלי ולא יהי' ניזוק עכ"ל והוא תמו' דמה מדה כנגד מדה הוא זה להקריב קרבנו בשבת בשביל שלא נגע יוסף בה כו' ולמ"ש ניחא בהקדם מ"ש טוב טעם אהא דקרבן צבור דוחה שבת ולא של יחיד עפמ"ש ז' המהרש"א בפ' מי שהחשיך בטעם איסור מלאכה בשבת מפני שכוכב שבתאי משמש בתחלת יום שבת והוא ממונה על ביטול והשבתת כל דבר וז"ש מאן דבשבתאי יהי גבר תחשבתי' בטלין והיינו מעשה בחסיד אחד שחשב בשבת לגדור שדהו ונמלך ולא גדרה לעולם עכ"ד, עוד מבואר שם במהרש"א דאפילו למ"ד יש מזל לישראל היינו ביחיד אבל ברבים ודאי זכות רבים אינו תולה במזל כלל עיי"ש ולפי"ז ה"ט דק"צ דוחה שבת דכיון דהוא מצוה דרבים זכית זה אהני להו להוציאם ממערכת מזל שבתאי משא"כ יחיד דהיא תחת המזל אסור לעשות מלאכה עבורו בהקרבת הקרבן והבן, ובזה מובן המד' דבשביל שיוסף חלק כבוד להקב"ה להאמין כי בידו לשדד המזל עבורו וכמ"ש וינס ויצא החוצה חוץ מאיצטגנינות שלו ע"כ מדה כנגד מדה אמר הקב"ה אני פורע לב"ב ואתן לו רשות לעשות מלאכה ולהקריב קרבן בשבת היפך הוראת המזל והבן (ועי' מ"ש בזה אי"ה פ' ויקהל). ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך וגו' ולכאורה אומרו נא הוא לשון בקשה אבל תרגומו כען משמע לשון תיכף ומה בעי בזה הלא מסתמא ילך תיכף לקיים מצות אביו כי בודאי הי' מזריזין מקדימין למצות ולהלן נאמר ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם וגו' וזה שפת יתר דהוי די לומר ויראו אותו מרחוק ויתנכלו אותו להמיתו ותו מה שהקשה לרש"י דויתנכלו הוא לשון התפעל ולא שייך לומר אחריו אותו דהוא מורה על פעול שהוא נפעל לכך נלחץ רש"י לפרש כמו אתו עמו כלו' אליו עי' מזרחי וג"א ותו יש לדקדק ויאמרו וגו' הנה בעל החלמות הלזה בא שהי' להם לומר הזה מה הכוונה באמרם הלזה ובודאי לא דבר ריק הוא, והנ"ל