ייטב לב בראשית רכט

ותרגומו ב"ר חכ"ים מלשון בר וזך אבל והנה תס"בינה אלמתיכם כמו עיגול הסובב עולה למעלה ויורד למטה כי עבודתכם אינה זכה ונקי' ולכן ותשתחוינה לאלמתי: והנה תסובינה אלמתיכם וגו' להבין אומרו תסבינה יתבאר עפמ"ש בס"ת בזוהר חדש פרשה זו וז"ל על מכרם בכסף צדיק א' הקב"ה אנא גזרנא שיהא עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה ויהא ההוא צדיק שליט על הארץ הה"ד בן פורת יוסף בן פורת עלי עין כמה דהאי עין קיומא דגלגלא דלא יכלא לאתקיימא אלא בבת עין הכי נמי יוסף איהו כעין לכל אינון שיתא דסחרין ליה מימינא תלתא ומשמאלא תלתא איהו מקיים לון והכי לכל עלמא דהא כל עלמא לא קיימא אלא על אינון שיתא ושביעאה דעלייהו יקרא קוב"ה לצדיק ברזא דשבת כו' מאן יום השבת דא צדיק אמר הקב"ה אתון חללתון להאי שבת אנא גזרנא דיהא מלך על כל שאר יומין ואתון חללתון יתי' ועבדיתון יתי' עבד עובדין אף אתון תסבלון האי עבודה קשי' עכ"ל, נמצא שיוסף הוא בחינת שבת מרכז העיגול וימי החול מסבבין אותו ד"ה"ו קמי' שבתא א"ב"ג לבתר שבתא ומני' מתזנין כל ימי החול וכל ברכאן ביומא שביעאה תליין כ"כ יוסף מרכז העיגול בחי' בת עין ואחיו מסבבים אותו וז"ש תסבינ"ה אלמתיכם ולכך ותשתחוין לאלמתי וז"ש להלן לא נכנו נפש דהול"ל לא נכה נפש ורש"י נלחץ לומר מכת נפש עיי"ש ועוד הי' ראוי לומר לא נכנו בחול"ם אבל אומרם במלאפי"ם משמע לכאורה על עצמם ע"ד שמצינו בגמ' לענין מרגלים א"ת ממנו במלאפו"ם כ"א ממנו בחול"ם ועי' תשו' מאיר נתיבים סי' נ"ה לענין גט ע"י שליח איך יאמר ממנו ולפי דבריו ניחא ולדרכנו נאמר כי שבת בחי' נפש של כל ימי המעשה כדכתי' שבת וינפש ופירשו שהוא בחי' נפש עיי"ש באלשי"ך ובאוה"ח כ"כ יוסף הי' בחי' נפש והם בחי' גוף לנגדו וז"ש לא נכנו (כלו' את עצמנו כי הוא בחי') נפש והבן: ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו הוא כפל ענין במלות שונות ויתר דקדוקי' עי' ברמ"א, והנ"ל בזה דמלך הוא בב' בחי' (א') הנבחר מדעת ורצון העם כי הם נתנו עיניהם בו לתתו לראש ומלך וע"ז לא שייך קנאה לקנא אותו כי הלא מידם היתה זאת המלוכה לו והם המליכוהו בעצתם ורצונם ומלך זה הנו כמעט תח"י (ב') המולך מעצמו בכחו ועוצם ידו במלחמה או כמו מלכי ישראל המשוחי' עפ"י נביא ומאת השי"ת נהי' להסב אליו המלוכה ולא מידי בשר ודם וז"ש המלך תמלך בחי' מולך מעצמו (שהוא מלך) עלינו אם משול אמשל בנ"ו בחי' מלך הנעשה על ידינו ברצוננו וזה בנ"ו כלו' בדעתינו וכאו' לא תבעי' שלא תמלוך עלינו מעצמך אלא אפי' לא תהי' בחי' מושל בנו על ידינו כי לא נמליכך אח"כ ויחלם עוד חלום נוסף על הראשון ביתר שאת והוא כי השמש והירח והכוכבים משתחוים לו להורות כי ידוע כי הירח מקבלת אור מהשמש והיא גשם עכור ומקבל' אור מאור שלמעלה ממנה וכמ"ש המחקרים ולזה הם משתחוים להורות כי הם מקבלים אור מזולתם והוא מולך מעצמו מיד ה' ואיננו מקבל אור המלוכה מידי בשר ודם זולתו ויספר אותו לאחיו אז הבינו כי סופו למלוך מעצמו אז ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר להתקיים ובל יקולקל בסבת קנאתם והבן. ועפי"ז יש לפרש בפ' ויחי בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וגו' בהקדים מ"ש המחקרים כי העין אין לו אור מעצמו אלא מקבל אור מאור השמש וירח ואור הנר והוא רק כמו כלי מלוטש אם תעמידהו נגד השמש יבריק ויזהיר עי' באלשיך דניאל ע"הפ ונהורא עתי' שרי ובס' יסוד האמונה ח"ב הנקרא עמוד העבודה אות קי"ג עיי"ש ונראה דמה"ט נקראו חכמי ישראל ומנהיגיהם עיני העדה כי הנה הם מקבלים חכמתם מכת זולתם וכמ"ש ומתלמידי יותר מכולם ועמש"ל פ' חיי ע"הפ וה' ברך את אברהם בכל בשם הפנים יפות דהיינו דכתיב למקטנם ועד גדולם שהידיעה נשפע מכח הקטנים להגדולים א"כ החכמים כלי מוכן לקבל אור חכמתם מזולתם והם דוגמת עין שמקבל אורו מזולתו וכמו שנא' במשה כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל ובמ"ם שנה במדבר לא נתיחד אליו הדיבור וז"ש וזאת התורה אשר שם משה לעיני כל ישראל שכ"ז הי' בשביל ישראל והוא בחי' עינים המקבלי' אורם מזולתם וז"ש וצויתה אתו לעיניהם שיהי' בחי' עיניהם אמנם יוסף הי' מלך ולא קיבל המלוכה מזולתו כי הלא אחיו מכרוהו לעבד ומאת ה' היתה זאת להסב אליו המלוכה ולא מידי בשר ודם וז"ש בן פורת עלי עין לכי הוא נתגדל ביתר שאת מבחי' עין המקבל אור רק מזולתו וגמר אומר לפרש הענין כי) וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים וגו' (הם אחיו עכ"ז) ויפזו זרעי ידיו (ע"כ) מידי אביר יעקב היתה לו המלוכה א"כ הוא גדול מבחי' עין וכאמור ועם זה יש לפרש לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל (אותיות יש"ר א"ל פי' ששררות שלו מאל ית') כי שרית