ייטב לב בראשית רכג

שמו היינו בחסדו ית' וכדכתי' וירא ישראל את היד הגדולה בחי' חסד אשר עשה ה' וגו' לזה מתרץ שמה שנהג ה' עמהם בחסדו ית' הגם שלא הי' כדאי לזה כי המרו על ים בי"ס עכ"ז זה דרכו ית' להתנהג במדה של איזה צדיק ומצינו ביוסף ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ופרש"י ויכר יוסף את אחיו כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו ורחם עליהם ויכלכל יוסף את אחיו כו' הגם והם לא הכירוהו כשנפל בידם עיי"ש הרי שהי' יוסף מעביר על מדותיו נגדם שהם שנאוהו ומכרוהו והוא נהג עמהם עכ"ז מדת אחוה א"כ יתר מרעהו צדיק כ"ש הבורא ית' הגם שהמרו על ים בי"ס עכ"ז נהג עמהם באחוה ורחם עליהם ויושיעם למען שמו ועפ"י מדתו של יוסף הי' בדין לקרע להם הי"ס ולהצילם וז"ש כתי' לכו וראו מפעלות אלקים משמע בדין וכתי' בתרי' הפך ים ליבשה א"כ קשי' הא זה לא הי' רק מכח חסדו ית' וכדכתי' וימרו כו' ויושיעם למען שמו ע"ז מתרץ למה וישנאו אותו כדי שהוא יעבור על מדותיו וירחם עליהם ובזכות זה יקרע הים לפניהם א"כ שפיר קאמר מפעלות אלקים: באופן אחר נאמר עפ"י דרך המפו' שנקרע בזכות יוסף שנאמר וינס ויצא החוצה ונקדים הא דאי' במד' הים נבקע בזכות יעקב דכתי' בי' ופרצת ימה וכן הירדן דכתיב במקלי עברתי את הירדן ופי' הנזה"ק פ' וישלח פ' ע"ו ע"פי הזוהר פ' בשלח ת"ח מסטרא דגבורה מתערי מי' בעלמא והשתא בעי קב"ה לנגבא מיא אמאי ונטה את ידך דאיהו שמאלא אלא הרם את מטך לנגבא מיא לישראל (מסטרא דחסד) ונטה את ידך לאתערא סטרא דגבורה לאתבא מיא על מצרים הרי שבקו"ס נתחברו ב' הפכים בנושא אחד חסד לישראל לעבור בתוכו ביבשה ודין וגבורה למצרים להשיב הים לאיתנו וזה הי' בזכות יעקב שהי' מדתו אמת קו האמצעי הכולל שניהם חסד וגבורה עכ"ד, והנה בפ' זו מבואר במד' כי הים נקרע בזכות יוסף עכצ"ל דדא ודא אחת הוא כי ברא כרעא דאבוה וגוף וברית כחדא חשבינן וז"ש שהי' זיו איקונין דומה לו וידוע כי נתעטר יוסף במדת יסוד צדיק אות ברית תמה שעמד בנסיון וינס החוצה א"כ המדרשים עולים בקנה אחד, והיינו דאי' לקמן במד' פ' צ"ג נתן רגליו של יעקב והעמידן על הים דכתי' בצאת ישראל ממצרים כו' הכוונה כי ברא כרעא דאבוה והים ראה ארונו של יוסף וז"ש נתן רגליו של יעקב היינו ארונו של יוסף והעמידן על הים וזש"ה גאלת בזרוע עמך בני י"ע"ק"ב וי"ו"ס"ף וגו' ראוך מים יחילו כי זכות שניהן יחד כאחד עמד להן וכדאמרן, והיינו דקשי' לי' למה דכתי' לכו וראו מפעלות אלקי"ם וכתיב בתרי' הפך ים ליבשה הא לנגבא מיא ולעשותו יבשה הוא מסטרא דחסד אבל הפסוק עצמו מתרץ לי' במ"ש לכו וראו מפעלות אלקי"ם נור"א עלילה על ב"א נור"א רומז למדת יעקב כד"א מה נורא המקום הזה כנודע כלומר שבזכותו הכולל ב' המדות ח"וג נעשה ב' הפכים והוא מ"ש אח"כ הפך ים ליבשה היינו מסטרא דחסד בנהר יעברו ברגל היינו שעברו בנהר שבו נטבעו המצרים בתוך הים מסטרא דגבורה, וש"ת הכי הי' שם יעקב ועז"א ברגל כלו' בשביל יוסף רגלו של יעקב שהי' שם ארונו וגוף וברית כחדא הוא וכאלו יעקב עצמו היה שם וכל זה היה על ידי ששנאוהו ומכרוהו למצרים ועמד בנסיון וזכה למדת יסוד צדיק וזה שמתרץ המד' ע"מ דק"ל וכמ"ש למה וישנאו אותו כדי שיקרע הים לפניהם א"כ הי' בבחי' ב' המדות חו"ג ולכך כתי' מפעלות אלקים כי מה שעברו ביבשה הי' גם מסטרא דגבורה כאמור: ועד השלישי אני בא לפרש המד' הנ"ל עפ"י המבואר בעקידה שער ט"ו ביאור מאמרם ז"ל תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל כי נמצא בעולם שני מיני טבעיות הראשון טבע המפורסם עולם כמנהגו נוהג כמ"ש וישב הים לאיתנו לתנאי הראשון שיהא נגר כבתחלה אמנם השני הוא טבע המעולה הפועל ברצון ובחי' שכלית בכל האנשים אשר תמצא השגחה אלקית עליהם לפי מעשיהם ומה שנעשה שינוי גדול ממנהג הטבעי קראו המונים נס לפי טבע המפורסם אבל אצל המשכילים המתבוננים במעשה ה' הנה הוא טבע גמור וז"ש תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל אר"י לא בלבד עם הים התנה כ"א עם כל מעשה בראשית כמו שמבאר שם המד' שהביא שם והענין הוא כי כל הנמצאים שבעולם הנה נמצא דוגמתן בנפש האדם ואצ"ל שצורת ארבע יסודות נכללו בו כי גם כל צורות החי הנם דוגמתן בו ע"כ קצת בני אדם נוטים אל טבע השור או ארי' וכדומה וז"ש הלל אם אני כאן הכל כאן, והנה כאשר תכבוש הנפש החלק המורכב מכל מיני הנמצאות והי' תהי' רשאה ושולטת על כל אלו הכחות הגופניות אז כל הנמצאות אשר תחתיהן ישאו ק"ו בעצמן וישתחוו לו איש ממקומו כי כן נגזר ורדו בדגת הים ובעוף השמים אמנם אם לא ישמור האדם צלמו ודמותו