ייטב לב בראשית כב

יראת הרוממות אז ולחם עצלות לא תאכל וידוע כי אית יראה תתאה ויראה עילאה ויראה מכונה בשם בת כידוע ז"ש רבות בנות עשו חיל כי גם יראת העונש טוב הוא שמאמין בשכר ועונש וכמבואר בהקדמת סמ"ג ומי יתן והי' כל עם ה' עכ"פ יראים מכת עונש ומתוך שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ליראת הרוממות אבל ואת ר"ל יראת הרוממות עלית על כולנה וז"ש שקר החן והבל היופי היינו מי שעושה שלא לשמה להתפאר אשה יראת ה' דייקא היא תתהלל ועז"א תני לה מפרי ידי' בעוה"ז והללוה בשערים מעשי' בעוה"ב כי בעושי' לשמה מעל השמים חסדך והבן: בתקוני זוהר הביאו ילקוט ראובני ויאמר אלקים יהי אור דא פסח אור לארבעה עשר כו' והנ"ל עפ"מ דאי' במס' סוכה דף נ"ב לעת"ל כו' הללו בוכי' והללו בוכי' כי איך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה והקב"ה אומר גם בעיני יפלא כו' וצ"ל בכי' הצדיקים אדרבה יש להם לשמות ופי' הרי"ף בח"א כי נודע מה ששלח הקב"ה הנשמה לעוה"ז היינו משים שלא יהי' נהמא דכסופא דמאן דאכיל דלאו דלי' בהית לאסתכולי' באפי' וכיון שרואין שהוא הר גבוה יודעין האמת שלא בכחם ועוצם ידם עשו החיל הזה לכבוש אותו כ"א מאת ה' היתה זאת וכמשאחז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו כו' א"כ אכתי הוא נהמא דכסופא וצדיק מה פעל אלא הקב"ה חס על בריותיו ולכן הוא אומר גם בעיני יפלא כאלו הם לבדם נצחוהו וכבשי היצה"ר בלי עזרתו י"ת והיינו דכתי' והללתם את שם ה' אשר עשה עמכם להפליא כלי' לומר גם בעיני יפלא ועי"ז לא יבושו עמי לעולם שלא יהא נהמא דכסופא עכ"ד ז"ל (ועפי"ז פי' אאזמ"ו הפ' אחת דבר אלהים ר"ל כי בכל דבר יש ראש תוך וסוף והראש של השי"ת דכתי' מי הקדימני ואשלם וכן הסוף כמ"ש אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול כו' אך התוך של האדם ואינו אלא כמסייע שאין בו ממש כדקיי"ל לענין שכר שדכנות וכל דברות התורה אינם אך על חלק א' הוא התוך וז"ש על חלק התוך א' דבר אלקים כי שתים ר"ל בחי' הראש והסוף הקב"ה מחשבו לו לצדקה כאלו הוא עשהו עכ"ד) ועפי"ז פירשתי גדול כבודו בישועתך דייקא מחמת שהקב"ה עוזרו כמאחז"ל עכ"ז הוד והדר תשוה עליו דייקא כאלו האדם עשהו ע"כ כי תשיתהו ברכות לעד ר"ל בעולם הבא תחדהו בשמחה את פניך דייקא ואינו נהמא דכסופא ולא בהית לאסתכולי באנפו, היוצא מזה אפילו אותן הב' חלקים הראשית והסוף שהם של הקב"ה ולא של האדם אעפ"כ הקב"ה מחשבן כאלו הן של האדם לבדו בלי עזרתו י"ת והנה כיוצא בזה מצינו לענין חמץ בפסח דאינו ברשותו של האדם ועשאו הכ' כאלו הוא ברשותו לעבור עליו בב"י וב"י והדבר ק"ו מה לענין עבירות ב"י כך הוא כ"ש לענין מצות ומעש"ט אם כי באמת אינן שלו כ"א של הקב"ה אפי"ה עשאן כאלו הם שלו דמדה טובה מרובה כו' ודבר זה למדנו מתורתו של הנומ"ג פ' צו בסופו שכ"כ לענין צדקה וה"ה לכל המצות לפי מה שביארנו והבן: וז"ש בראשית ברא וגו' ואז"ל בשביל ישראל כו' למען יסגלו בעוה"ז מצות ומעש"ט עז"א והארץ היתה תהו ובהו כפרש"י שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה ר"ל כי יושבי האר' וכל הדרים עליה משתוממים על הריקות שבה איך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, וע"כ הוא בעזר אלקים וצדיק מה פעל ואכתי הוא נהמ' דכסופ' או ע"ד שכ' הרמב"ן בהו כאלו א' בו היא ולדרכינו יאמר שהארץ משתומם על בו הוא ר"ל על מה שהמצו' ומעש"ט נתלו בו כאלו הצדיק מעצמו עשה והלא הן של הקב"ה ושמא תאמר לי יהא כן מה נפקותא בדבר לז"א דא"כ וחשך ע"פ תהום ר"ל דהוא נהמא דכסופא ועולם חשך בעדו ועכ"ז ורוח אלקים כלו' הנשמה ממעל מרחפת בעוה"ז שהוא מיוסד ע"פ המים כדכתי' לה' הארץ וגי' כי הוא על ימים יסדה וגו' ולתרץ זה א' ויאמר אלהים יהי אור דא פסח אור לי"ד שבודקין החמץ ופרש"י שלא יעבור בב"י וב"י ואע"ג דאינו שלו עשאו הכ' כאלו הוא ברשותו ה"ה כל המצו' ומעש"ט הגם דאינן שלו וברשותו עשאן השם כאלו הן ברשותי של אדם ולכך יהי אור ר"ל באור פנים של השם יהלכון ולא יבושו ואינו נהמא דכסיפא והוא היפך ממה שנא' שעולם חשך בעדו כ"א ליהודים היתה אורה זו תורה והבן (אם כי כוונת הזוהר כמשמעו עכ"ז ניתן להאמר בקרא): יקוו המים מתחת השמים אל מקום א' ותראה היבשה וגו' נ"ל ע"ד רמז מוסר ובזה נבין ענין מים שעל השמים מהו ענינו עד"ז והוא בהקדם להבין מאחז"ל עה"פ הוי כל צמא לכו למים אין מים אלא תורה וצריך ביאור הלא גם מבלעדי תורה יש מים כפשוטו ועיימ"ש אאזמ"ו זצוק"ל בס' י"מ פ' ויצא ביאור אמרם אין עמידה אלא תפלה עיי"ש אמרי נועם ולפי דרכו נאמר גם כאן כי שם מים עיקרו הונח על התור' כי מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה רומז לחכמה לתורה שבע"פ המתחיל מאימתי במ"ם פתוחה ומסיימת בשלום מ"ם סתומה וכבר אמרו דורשי