ייטב לב בראשית כא

זה בנגלה וזה בבחי' הסתרה והבן ועפי"ז יבואר הסמיכות שהתורה א' ולא קם נביא וגו' ולכל יד החזקה וגו' אשר עשה משה לעיני כ"י לעיני דייקא ר"ל נסים נגלים ולהבין מה רבותא הלא בכ"י ובכל עת הקב"ה עושה נסים בבחי' הסתרה עז"א הבט וראה ההבדל בראשית ברא וגו' והארץ הית תהו ובהו וחשך ויאמר אלהים יהי אור מתוך החשך היינו נסים נסתרים ויהי אור מתוך החשך ועכ"ז ויבדל אלהים בין האור היינו נסים נגלי' ובין החשך היינו נסים נסתרים וזהו כחו של משה שע"י הי' נסים נגלי' לעיני כ"י והבן: עוד יובן המד' לא הי' צריך להתחיל אלא מהחדש הזה כו' ומ"ט גילה לישראל מה ביום ראשון ומה ביום שני בשביל שאמרו נעשה ונשמע והנ"ל עפ"מ דאי' בש"ס כתי' עד שמים חסדך וכתי' מעל השמים חסדך ל"ק כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה כו' ונ"ל לבאר הענין כי עיקר שכר הוא שאז"ל צדיקים יושבי' כו' ונהנין מזיו השכינה ופירש הרמב"ם סנהדרין פ' חלק דר"ל שאותן הנשמות מתענגות במה שמשיגות ויודעות מאמיתית הבורא י"ת כמו שמתענגות חיות הקדש והמלאכים במה שהם משיגים ויודעים ממציאותו עיי"ש. והנה אז"ל עולמך תראה בחייך ר"ל כי גם בעוה"ז ימצא מי שמתענג במה שמשיג מגדולות הבוב"ה והנה יש שני דרכים לזה א' כשיתבונן בברואיו ומעשיו הנפלאים ע"ד כי אראה שמיך וגו' וע"ד שפי' העקידה תלאה בגלגל חמה עיי"ש, ב' מדרגה למעלה מזו ע"ד הנביאים שראו בנבואה עין בעין מה שלמעלה משמי' שא"א בחוש הראות לראות וע"ד שמצינו בגמ' סנהדרין נהירין לי' שבילין דרקיע כשבילי דנהרדעי כמו רשב"י וחברוהו ותאדן הר"י הקדוש והדומה להם ומכח זה הם משיגים גדולת הקב"ה והנה בחי' ראשונה יכונה השגה שתשיגי' הבורא י"ת ונהנין מזיו השכינה מכח מה שהוא מתחת השמים השמש והירח והארץ וכהנה והשגה ב' נקרא ראי' שמשיגים הבורא י"ת מכח מה שרואי' מה שהוא מעל השמים שא"א לעין הגשמי לראות כלל וז"ש חז"ל בעושים שלא לשמה שכרם להשיג גדולת הבורא מתחת השמים וזהו עד השמים חסדך דייקא עד השמים אבל בעושים לשמה מעל השמים חסדך והבן. והנה ביום א' מבואר מה שנברא מעל השמים עיי' ברמב"ן ובזוה"ק כי בראשית היינו חכמה ברא אלהים היינו בינה את השמים ואת הארץ זעיר ונוקבי' וגם האור שנברא ביום א' גנזו לעוה"ב כי אינו כדאי להשתמש בו בעוה"ז וכ"ז הוא מעל השמים ובשני ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע והיינו מעל השמים וגם כי בשני נבראו המלאכים ובשלישי יקוו המים מתחת השמים דייקא וברביעי יהי מאורות להאיר על הארץ בה' ישרצו המים בוא"ו נעשה אדם וכ"ז מתחת השמים הגם כי גם כל זה רומז לאורות עליונים רוחני' כמבואר בספה"ק, עכ"פ אין מקרא יוצא מידי פשוטו אבל ביום א' וב' גם לפי פשוטו מדבר, במה שעל השמים וכמש"א אמה שא' את השמים היינו כל צבא מעלה שנבראו בכח יום א' ויצאו לפועל ביום ב' וכ"ד ביומו וז"ש המד' לא הי' צריך להתחיל רק מהחדש כו' וא"ת כקושי' הרמב"ן כי זה יסוד ועיקר האמונה לדעת כי השי"ת ברא כל הנמצאי' שבעולם לזה אתר אכתי הי' די במה שגילה מה שתחת השמים אבל מ"ט גילה להם מה ביום א' ומה ביום ב' דהיינו מעל השתים וע"ז משני משום שא' נעשה ונשמע יובן עפ"י המבואר בס' ישמח משה שמה שהקדימו נעשה לנשמע זה מופת חותך שכוונתם הי' זכה בלתי לה' לבדו ולא בשביל שכר ועונש דאל"כ הי' להם לשמוע מקודם כי אולי יצוה להן לעשות דבר אשר יאמרו לא הן ולא שכרן ח"ו א"ו שכוונתם הי' לשמה א"כ שכרן מעל השמים ע"כ גילה להם מה ביום א' ומה ביום שני והבן: א"י בראשית וגו' ובתר"י בחוכמא ברא ה' וגו' ועיין ברמב"ן עד והמלה מוכתרת בכתר בית, וביאור הדברים ע"ד העבודה כי האלהים עשה שיראו מלפניו ר"ל יראת רוממותו ולא מכח שכר ועונש דהיינו עובד א"ע ח"ו ועל יראת רוממותו נאמר ראשית חכמה יראת ה' דייקא וז"ש בראשית בשביל יראה עילאה הנקרא ראשית חכמה ברא אלקים ועיין באוה"ח אות זיי"ן מ"ש בראשית היינו ב' ראשית וכו' ומי שעובד ה' מחמת יראה זה נקרא חסיד וכמ"ש בתקו"ז לפ' איזה חסיד המתחסד עם קונו דייקא לייחדא קבה"ו ולא להנאת עצמו כלל ועפי"ז יש לפרש פיה פתחה (התורה) בחכמה ר"ל שפתחה בבראשית הרומז לחכמה הטעם ותורת חסד על לשונה להורות נתן שתהי' העבודה בבחי' חסד לגמול חסד עם קונו והראי' לזה צופי' הליכות ביתה ר"ל ההילוך של המלה מוכתר בכתר בית הרומז לחכמה וכשעובד ביראה זו אז ולחם עצלות לא תאכל כי עובד בזריזות וחשקות ע"ד וגילו ברעדה וע"ד שפי' העקידה שע"י שמרגיש שמזג נפשו בשלימות הבריאות שהרי הוא ירא את ה' עי"ז בא ממילא לידי שמחה משא"כ כשאינו עובד רק מכח יראת עונש וע"כ העבדות אינו רק מכת דבר המכריחו הוא עובד אז בעצלות אבל כאשר עובד מכח