ייטב לב בראשית ריט

לק"ש אותיו' שק"ל גימ' ת"ל חמשה פעמים אלקים שנמתקו בשורשן ועי"ז בית עשו לק"ש ואפשר שמה שאמרה תמר ליהודה חותמך ופתילך ומטך וגו' רומז לשלשה יחודים הנ"ל חותמך היינו יחוד הא' ופתילך הב' ומטך יחוד הג' שהוא למטה בנה"י וז"ש המד' משל ל"מ"פ"ח ר"ת "מטה "פתיל "חותם ג' יחודים הנ"ל מתתא לעילא והבן: עוד שם במד' והחוסה בי ינחל ארץ וישב יעקב וכו' נסו ואין רודף רשע זה עשו וצדיקים ככפיר יבטח וישב יעקב נ"ל דמצינו לעיל פ' וישלח דעת רש"י שבא יעקב בכח הב' הבטחות כמשמעות הקרא עיי"ש ובמזרחי ואמנם במד' אמר הקב"ה שוב וגו' וירא יעקב מכאן שאין הבטחה לצדיק בעוה"ז ופי' הנזה"ק שבא יעקב בתפלה לבקש מאוצר מתנת חנם ולא בתורת חיוב ע"י ההבטחה כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולא הזכיר הבטחה רק לסעד בעלמא עיי"ש באורך וידוע כי חסיה היא מה שאדם חוסה בלי הבטחה ובטחון היינו שהבטיח לו ובזה פירשו המפו' טוב לחסות בה' אפי' בלא הבטחה מבטיח באדם וז"ש בתחל' והחוסה בי ינחל ארץ זה יעקב דסובר שבא יעקב בתורת חסי' בלא בטחון ואח"כ אמר וצדיקי' ככפיר יבטח זה יעקב כפרש"י שבא בתורת בטחון: אלה תלדות יעקב יוסף וגו' וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו יתבאר בהקדם לפרש הנאמר להלן ותשא אשת אדניו את עיני' אל יוסף אי' במדרש וברש"י שראתה באיצטגנינות שעתידה להעמיד ממנו בני' וכו' וימאן ויאמר וגו' הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי איננו גדול בבית הזה ממני וגו' ואיך אעשה וגו' וחטאתי לאלקי', ויש לדקדק פתח בכד וסיים בחביות שפתח הן אדני וגו' משמע יראת אדוניו וסיים וחטאתי לאלקי' אבל במדרש מפרש כלו ביראת ה' שאמר הן אדני מתיירא אני מה' א"ל איננו א"ל גדול ה' ומהולל מאוד וגו', אבל יש לדקדק שהי' לו לומר הן אד' אינו יודע בלשון הוה ומה זה שא' לא ידע לשון עבר וגם מה שאמרה איננו הלא גם במצרי' ידעו כי יש אלקי' שופטי' בארץ וכמ"ש פרעה אחרי הודיע אלקי' אותך וגו' גם להבין תשובתו: ונ"ל להבין הויכוח שביניהם בדרך מושכל והוא למאי דאי' בשבת פ' כ"ד שמפלפל שם אי מזל יום אי מזל שעה גורם ומאן דאתיליד בכוכב נוגה יהי' עתיר וזנאי ובמאדים אשיד דמא וכו', ושם אתמר רח"א מזל מחכי' מזל מעשיר ויש מזל לישראל ורי"א אין מזל לישראל וכו' שנא' ויוצא אותו החוצה שא"ל צא מאיצטגנינו' שלך והכי קיי"ל ואומר אני אפי' למ"ד יש מזל לישראל אף שהמזל מורה על מה שיהי' האדם לפי טבע המזל אכתי ביד האדם לשנות טבעו דהרי אמרו חכמים הכל צפוי והרשות נתונה ופי' הרמב"ם הכל גלוי לפניו גם מה שאדם עתיד לעשות ועכ"ז הרשות נתונה לאדם עשות כרצונו טוב או רע ואין הידיעה מכריח ואם תאמר איך אפשר התירוץ ע"ז כמו שאין בידינו לדעת אמיתת מציאותו ית' כמו שנא' החקר אלוק' תמצא כך אין בידינו להשיג ולמצוא דעתו ועי' בפ"ה מהל' תשובה, נמצא כל עיקר בריאת אדם בעוה"ז רק בשביל שהוא בעל בחירה ואי נימא שהמזל מכריח האדם לטוב או לרע א"כ הלא קודם שנוצר האדם הי' הכל גלוי לפניו ית' עת לידתו באיזה שעה ואיזה מזל המכריחו לטוב או לרע ואינו בעל בחיר' א"כ לשוא נברא כי אינו בעל שכר ועונש כלל שהרי הוא מוכרח במעשיו מכח המזל א"ו לכ"ע אין המזל מכריח וביד אדם להטות לבבו מחקי המזל כרצונו וז"ב: עוד נקדים הא דכתי' ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ וגו' בידכם נתנו וכן כתיב בתהלי' מה אנוש כי תזכרנו וגו' ותחסרהו מעט מאלקי' וגו' כל שתה תחת רגליו וגו' וכ"ז בשביל כי כל חית הארץ ועוף השמי' ודגי הים אינם בעלי בחירה והאדם בעל בחירה ותשבר כת הטבע ועובד ה' ע"כ ניתן הכל בידו וזה הויכוח שבינה לבין יוסף הצדיק היא סברה שמכח שראת' באיצטגנינות שעתידה להעמיד בני' ממנו זה המזל מכריחו לעשות רצונה והוא אמר כי אין המזל מכריח לאדם ועודנו בבחירתו להטות ממנו וזש"ה וימאן ויאמר וגו' הן אד' לא ידע אתי מה בבית כלו' תימה הכי אדני ה' ית' לא ידע כבר אתי מה בבית כלו' קאי עלי' שהיא אתו בבית ותסיתנו לדבר הזה ועכ"ז בראני מזה מוכח שאיני מוכרח מהמזל ועוד ראי' וכל אשר יש לו (בעולם) נתן בידי ע"כ מפני שאני בעל בחירה ולא מוכרח, וע"ז אמרה לו איננו כלו' שודאי ידעה מציאותו יתעלה אלא שאמרה איננו כלו' שאיננו יודע העתיד כי הוקשה בעיני' אם יודע מקודם העתיד א"כ איך אפשר שיהא האדם בבחירתו שזה שני הפכי' שא"א שהידיעה לא תכריח ואם לא ידע יכול להיות שהמזל מכריח ע"ז אמר לה כתי' הרמב"ם גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר כלו' וכ"כ לידיעתו כי הוא וגדולתו ודעתו אחד וא"כ הידיעה