ייטב לב בראשית רטז

להסתיר מעשיו ותוכן לבו למען תהי' תפלתו זכה בלתי לה' לבדו וכבר אמרו לענין ושט חיצון אדום ופנימי לבן אי חליף טריפה וז"ש הסרו וגו' אשר בתוככם בפנימיותיכם והחליפו שמלותיכם להיות פנימי לבן יותר מחיצון והנה כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו וכל דרך אש ישר בעיניו ואין אדם תבין על עצמו כ"א חבירו העומד נכחו ונגדו מבין עליו וז"ש שלמה הסר ממך עקשות פה (של חברך) עיניך לנוכח יביטו כלו' עיניך יביטו בך מה שנוכתך יביטו בך ועפעפיך יישירו (כמו) נגדך והבן: וישב וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען הוא כפל ענין במלות שונות ונ"ל עפמ"ש בפרי ע"ח שער ר"ח עה"פ וזרח השמש ובא השמש שדרשו חז"ל עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה זרחה שמשו של צדיק זה וז"ש ואל תקימו שואף כי הצדיק במקום שנפטר משם הוא זורת לצדיק שנשאר במקומו זורח הוא שם וז"ש וישב יעקב בארץ מגורי אביו שדר שם אביו בארץ כנען ר"ל בעוד היות' ארץ כנען עוד לא מטוהרה כד"א והכנעני אז בארץ עכ"ז ישב שם יעקב מחמת שדר שם אביו וזרחה לו שם קדושת מקום אביו כאמור: א"י וישב יעקב בארץ מגורי אביו בבחי' יראתו של אביו (וכפי' הזוהר מגורי לשון יראה כמו מגור מסביב) תלה הדבר בשביל היות' ארן כנען ארץ מקודש' קדושת המקום גרמה לו להתלבש בבחי' פחד יצחק אביו ולא אמר כחי ועוצם ידי עשה לי זה: א"י וישב יעקב וגו' ע"ד המוסר עפמ"ש לעיל פ' וישלח עה"פ ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך וגו' ותורף הדברים כי יעקב הי' מחשבתו דבוק בה' תמיד אפי' בהיותו עוסק במילי דעלמא לא סר מלפניו ית' עיי"ש בארוכה וז"ש וישב יעקב בארץ מגורי אביו בבחי' יראת אביו אפי' בארץ כנען בהיותו עוסק בארץ המסחר כנען לשון תגר (וכפי' התרגום על בת איש כנעני) וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף שמה שהי' ליעקב בחי' זו הו' ליוסף שהי' מלך ומנהיג ועוסק במילי דעלמא עכ"ז הי' מחשבתו קודש לה' ולא סר מלפניו ית' וכמ"ש ויהי ה' את יוסף הגם ויהי בבית אדניו המצרי ונאמר וירא אדניו כי ה' אתו כלו' שראה היותו דבוק בה' ע"כ וכל אשר הוא עוש' ה' מצליח בידו כי ההשגחה הוא שבח הדביקות בה' כמבואר בתורה הובא למעלה וז"ש וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו פרש"י כתרגומו ארי בר חכים הוא לי' כלו' שלזה צריך להיות איש חכם ובעל שכל להיות ידיו עסקניות ומחשבותיו חכמניות כדכתי' בס' יהושע והגית בו יומם ולילה כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל וכדפי' לעיל וזה שפרש"י שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו יובן עפמ"ש לעיל ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון ושמעתי פירושו מפי דודי הגאון הקדוש מה' ארי' ליבוש ז"ל אבד"ק ווישניצא ששם הוא מלכי צדק הוציא ענין זה לחם ויין ר"ל אפי' בהיותו עוסק במאכל ומשתה בלחם ויין והוא עצמו באותו שעה כהן עובד לאל עליון עכ"ד וענין זה למד יעקב משם ועבר ומסרו ליוסף להיות עובד ה' אפי' בהיותו עוסק במאכל ומשתה ומו"מ והוא קבלו ארי בר חכים הוא כדפי' והבן: וישב יעקב בארץ מגורי אביו במד' כתי' בזעקך יצילך קבוציך כנוסו וכנוס בניו הצילו מיד עשו ואלופיו כו' עי' נזה"ק והנ"ל בזה בהקדם לפרש מה שאומרים בשבת מי שברך כו' ומי שמייחדו' בתי כנסיות לתפלה ומי שבאים בתוכם להתפלל נ"ל הכוונה בזה עפמ"ש בס' א"י פ' זו לפרש המד' פ' שמיני זה הדבר אשר צוה ה' תעשו אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם שתהי' כלכם בעצה א' לשרת לפני המקום כי ידוע א"ד יחיד העושה מצוה לרבים העושים כדמצינו בג' אומר נברך, בעשרה נברך אלקינו במאה אומר כו' באלף כו' הרי לפי מרבית אסיפת' וגדל יקרת קדושים והענין בי כתו' עדת חנף גלמוד כי ידענו גם בעסקי עוה"ז הדבר המוסכם בעצת רבים יותר מקובל ומקוים מהמוסכם מאדם פרטי אבל זה אינו רק באם הנאספים החוקרים על הדבר אין כוונתם אל הזולת רק להעמיק בתכלית הענין משא"כ באם המה