ייטב לב בראשית רטו

ויחר להם וגו' כי נבלה עשה וגו' ולפי"ז לכאורה מה זה שא' ב"י לא נוכל וגו' כי חרפה הוא לנו טפי הי' להם לומר דבעוד שהוא ערל אין כאן קידושין ולא שם אישות דביאתו כבהמה וכי יעלה על הדעת לתת אותה למי שביאתו כבהמה, אמנם הם עשו בחכמה שלא רצו לומר כך לאנשי שכם כי בודאי בעיני עצמם חשובים אנשים גם בעוד שהם ערלים וביאתם ביאת איש ואם יאמרו להם כי בעוד שהם ערלים ביאתם כבהמה יחרה אפם בם ולא ישמעו אליהם להמול וז"ש ויענו ב"י במרמה בחכמה וידברו אשר טמא וגו' לומר שהוא איש וטמא אותה כי ביאתו ביאת איש ועכ"ז לא נוכל לתת וגו' לאי"ש אשר לו ערלה עם היותו איש וביאתו ביאה מטעם כי חרפה הוא לנו וגי' ואז וייטבו דבריהם וגו': ויחר להם מאד וגו' וכן לא יעשה עי' רש"י ומהראוי הי' לומר וכן לא נעשה ומה זה שא' יעשה לשון עתיד והנ"ל עפמ"ש בס' אהל יעקב פ' ויחי עה"פ בסודם כו' כי יעקב אבינו חקר בכוונת שמעון ולוי אם הי' הכוונה לקנא קנאת ה' או להרגיע רצונם לעשות נקמה והדבר המסור ללב הנה הוא סוד וז"ש בסודם אל תבא נפשי כי בנשאו עון של מעשה זמרי נשיא בית אב לשמעוני הי' מכריע על סוד מצפון לבם כי א' ז"ל מצו' שמסרו נפשם עלי' עדיין מוחזקת בידם וא' עוד בשביל שרה שגדרה א"ע מערוה עמדו וגדרו נשי ישראל וכן בשביל יוסף האנשים וכ"ש כאן אם הי' מעשה שמעון באמת לשם ה' ית' הי' ממש כמעשה פנחס הי' מהראוי להגן זכות זה על זרעו אחריו שלא יקרה כזה במשפחתו וז"ש בן סלוא שהסליא את משפחתו ר"ל שהכריע שהי' הכוונה לחוב וז"ש בסודם זה מעשה זמרי אל תבא נפשי (כו מזה מופת) וברצונם (לעשות רצון יצרם) עקרו שור שורן של גרים אנשי שכם עכ"ד עיי"ש ואני אומר הם מלהזכיר ובודאי שמעון ולוי הי' כוונתם בלתי לשם לבדו ומה שלא עמד לשמעון זכות זה במעשה זמרי היינו משום שהתם בנות מואב הם שהכשילו אותם והרבו לפתותם כמבואר שם במד' פ' בלק וברש"י עיי"ש וכבר כתב בזוהר ובאלשיך פ' וישב עה"פ למען הציל אותו מידם דייקא שהם בעלי בחירה להשיבו אל אביו שלענין מה שהשליכו את יוסף הבורה הי' בטוח שינצל בזכות אביו משא"כ לענין בעלי בחירה אינו מועיל זכות אבות וה"ה והכא בנות מואב הרבו לפשוע ולהכשיל אותם לזה לא והי' מועיל זכות אבות ואין זה דומה כלל למעשה דדינה ולא ראי זה כראי זה שכאן שכם הוא שכב אותה ויענ' ושם הי' להיפך הבנות מואב הם הכשילו לב"י וראי' ברורה לזה דא"כ הרי שרה גדרה עצמה מן הערוה ומדוע לא עמד זכות זה לדינה להנצל משכם א"ו כיון שהי' מחמתו שהוא הכשילה ובעל בחירה שאני דלענין זה לבטל הבחירה אינו מועיל זכות אבות א"כ מה"ט גופא לא עמד זכות שמעון לזרעו ולעולם כוונתם הי' בלתי לה' לבדו וכאמור וזש"ה כאן ויחר להם מאוד לקנא קנאת ה' כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב זרע קדש מצבתה ולא מסטרא דידה הי' אלא מסטרא דידי' של שכם וש"ת מדוע לא עמד זכות זה לזרעו עז"א וכן לא יעשה לעתיד במעשה זמרי כי שם הי' מסטרא דבנות מואב והיינו דכתיב בפ' פנחס ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית הוא טפל אלי' ועל ידה הוכה הוא כי מידה היתה זאת להכשילו ולא מודו כי הוא הי' נשיא בית אב לשמעוני שקנא ע"ז והבן: קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל וגו' וכה"א להלן ואעשה שם מזבח לאל וגו' ירמוז למ"ש האריז"ל בתפלת ר"ה לדור ודור המליכו לאל כי משם הוי' ס"ג יוצא אל ייא"י שהיוד"ין קודמין ע"כ הוא ל"א ומשם אהי' קס"א יוצא א"ל שהא' קודם ע"כ הוא א"ל והא' שבאמצע לא"ל מצטרף לכאן ולכאן והיינו המליכו ל"א א"ל עכ"ד וז"ש קום עלה בית אל פי' בי"ת שמות א"ל ועשה שם מזבח לא"ל היינו ל"א א"ל הנראה אליך וגו' וכן ואעשה שם מזבח לא"ל העונה אותי וגו' בב' שמות הללו וז"ש בפרשת האזינו כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם הם קנאוני בל"א א"ל כעסוני בהבליהם להיות אל זועם בב' שמות הללי, וז"ש רוממות א"ל בגרונם וחרב פיפיות (של שתי פיות) בידם (הם ל"א א"ל ישר והפוך) "לעשות "נקמה "בגוום וגו' ר"ת גב"ל שעליהן אמר דוד אמר נבל בלבו אין אלקים וגו' כלו ס"ג יחדיו וגו' שם פחדו פחד ל"א הי' פחד דלכאורה סותר מני' ובי' אבל לדרכנו יאמר משם ס"ג יוצא א"ל הנקרא ל"א הוא הי' פחד לאו"ה והבן שנמדד להם כמדתם הם אמרו אי"ן כו' ע"כ שם ל"א יפול עליהם אימה ופחד ובזה נבין תורת המסורה רוממות א"ל בגרונם לא יהגו בגרונם קבר פתוחי גרונם הכוונה רוממות א"ל בגרונם (שם) ל"א יהגו בגרונם קבר פתוח (לאו"ה) גרונם של ישראל : הסרו את אלקי הנכר וגו' "והטהרו והחליפו שמלותיכם כי עיקר עבודת בלב וכבר כתיב והצנע לכת