ייטב לב בראשית ריב

עובר על הדרך אבל רתב"ד הי' בחי' הולכי דרכים יהוא בודאי צריך שלא יהי' בצער בדרך הלוכו ע"כ פסקו הגשמים והבן עכ"ד ובזה פירשתי אשרי תמימי דרך (ר"ל שמתמם הדרך ומי הם לזה אמר) ההולכים (דייקא) בתורת ה' וז"ש אם בחקותי תלכו שתהי' הולכי דרכים ועוסקים בתורה אז ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבתות בשעה שאין הולכי דרכים אבל לענין עובדי דרכים יועיל תפלת כה"ג ויכול להיות גשם אפי' בחול והבן וז"ש ע"ז יתפלל וגו' לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וגו' אשכילך ואורך בדרך זו תל"ך דייקא וזש"ה לעיל סוף פ' ויצא ויעקב הל"ך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים הם הנה"ק שבכ"מ מהלכו ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה והנה עשו אמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ע"ז השיב יעקב יעב"ר נא אדני לפני עבדו פי' כי אדוני יעבור בחי' עוברי דרך עד מהרה ירוץ כי עיקר כוונתו למחוז חפצו ואני אתנהלה לאטי ר"ל בחי' הולכי דרכים לאט לאט לרגל המלאכה אשר לפני ללקט נה"ק עד אשר אבוא אל אדוני שעירה כפרש"י וכן אמר בפ' ויגש וישלח את אחיו וילכ"ו (דייקא) ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך מלשון ותרגז ארץ ממקומה וז"ש רש"י אל תפסיעו פסיעה גסה אלא שילכו לאט למען לתקן הדרך כאמור, "ואני "אתנהלה "לאטי "לרגל ר"ת אלול ויבואר בס' ייט"פ באבני זכרון דרוש כ"א: ויבא יעקב שלם עיר שכם וגו' ויחן את פני העיר במ"ד נכנס בע"ש עם דמדומי חמה מבעו"י ששמר יעקב את השבת ופי' בנזה"ק דדריש ויחן לשון מנוחה את פני העיר כמשמעו לפני העיר וקבע שם תחומין עיי"ש, ואני בעניי בעת בשרתי צדק בקהל רב בש"ש בין כסא לעשור לעורר לבב אנשי העיר לתקן עירובי חצרות להציל העם ממכשלה היוצאת מתח"י באיסור היציאה בשבת בשוגג אמרתי בזה הפסוק רמז מוסר לענין זה עפ"מ דק"ל ביו"ט של ר"ה שחל בשבת אין תוקעין בגבולין ומסיק דהטעם משום שמא יטלנו ויעבירנו ד' אמית בר"ה וה"ט דלולב וה"ט דמגילה דאין דוחה שבת ועתה נחזי אנן אם באלו ג' מצות שופר לולב ומגילה החביבות שאינן אלא פעם א' בשנה וחובה עלינו מן התורה שגם מקרא מגילה מצאו חכמים סמך מן התורה מדכתי' כתוב זאת זכרון בספר ובה"ג מונה אותה בין המצו' ועכ"ז בטלום חכמים מאת כל ישראל לבלי לקיים מצו' אלו כשחל זמנן בשבת משום שתא יטרד וישכח ויעבירנו ד"א ברה"ר או מרה"י לרה"ר כמבואר ברמב"ם ה' שופר וכ"ז למען לעשות תיקון וגדר ומשמרת לבלי עבור על איסור הוצאה של שבת ממנו נקח ונלמוד איך חובה עלינו לעשות תיקון עירובין למען לא יכשלו באיסור הוצאה בשבת בשוגג ועפי"ז אני אומר שיעקב תיקן להם עירובי חצרות לבלי יכשלו בענין הוצאה ויצא לו זה מכח מה שתקנו חכמים לבטל מצי' שופר מגילה מה"ט וזש"ה ויבא יעקב "ש"ל"ם ר"ת "שופר "לולב "מגילה שבא לשום לב על מה שתקנו לבטל בשבת אלו הג' מצו' החביבות והבין הטעם משום שמא ישכח ויעבירנו כו' (כי הם השיגו וידעו כל מצו' דרבנן) לכך ויתן את פני העיר שתיקן עירובי חצירות בקצה העיר דהיינו פני העיר (ואח"ז יצא לאור ס' אגרא דכלה ומצאתי שם רמז זה אבל בד"א): ויבא יעקב שלם עיר שכם במד' רבות רעות זה עשו ואלופיו צדיק זה יעקב ומכלם יצילנו ה' ויבא יעקב שלם ה' ישמר צאתך ויצא יעקב ובואך ויבא יעקב שלם רחב"א פתת אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך היית אין כתיב כאן כו' ולפי שכ' ויעקב איש תם יושב אוהלים לפיכך ויבא יעקב שלם ועי' במפו' ומנזה"ק מה שפירשו בו ולי נראה דתחל' מפרש המד' הפסוק כדרכו ואח"כ במ"ש ולפי שכ' ויעקב איש תם וגו' לפיכך ויבא יעקב שלם זהו פי' אחר אהך קרא שהביא וביאור הדבר עפמ"ש בזוהר בשלח והברית התיכון וגו' דא קב"ה רי"א דא יעקב למלכא דאיהו שלים מכלא אנפוי נהירין כשמשא ומאן דאיהו חכימא אע"ג דחמי אנפוי נהירין אמר דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסיא וע"ד בעי לאסתמרא כו' וזה שא' בזוהר יתרו ד' ע"ט עה"פ הגדול הגבור והנורא מה והנורא כד"א ויעקב איש תם כתרגומו גבר שלים בכלא היינו שיעקב הי' שלם בשני המדות באהבה וביראה כידוע וכבר פי' בס' עבודת ישראל פ' בחקותי הוי מתפלל בשלומה של מלכות היינו בבחי' יראה הבא ממדת מלכות שבזה עבודתו שלימה שאלמלא מוראה כ"א בבחי' אהבה הי' איש זה הקב"ה את רעהו זה הצדיק חיים בלעו בכלות הנפש התשתוקק' מרוב אהבה וצמאה אל ה' ולזה צריך יראה להגביל ולצמצ' עבודתי בבחי' רצוא ושוב עכ"ד הקדושים וז"ש יעקב שהי' איש תם יושב אוהלים שלם בב' אהלים יראה ואהבה אם יהי' אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה וגו' מלבן ועשו ששרשם בלעם ועמלק שהם נגד אהבה וירא' דקדושה ועליהן נאמר ה' ישמרך מכל רע מעשו ולבן