ייטב לב בראשית כ

לפעולות המעיקים לו אבל הקב"ה אינו כן כי הוא לא יפעול פעולה מנגדת לפעולותיהם ולא יעבירם ממועצותיהם רק יתן בלבבם עצה נבערה שיעשו אשר יחפצו ויבצעו מזימתם והוא עצמה תהיה להם למוקש ולהורידם לבאר שחת ולהציל את עמו ישראל מידם וזהו באפו ובחרונו יבהלמו וז"ש משה באז חטאתי לפניך באז אני מקלסך כי מתחילה הכבדת עול פרעה הי' זר בעיניו ועכשיו דאה כי המכה ההיא בעצמה הי' הרפואה כי קושי השעבוד השלים הזמן וז"ש המד' למד מן הקב"ה שנא' וממכתך ארפאך ממכות שאני מכה אני מרפא וכן הי' הענין של פרעה שרדף אחרי ב"י והוא בעצמו הי' סיבת מיתתו שנטבע בים וז"ש מה נורא מעשיך גו' כי פחדו ואימתו תפול על האומות שיראים וחרדים לעשות שום מעשה ופעולה בראותם כי אין חכמה ותבונה נגד ה' וכל פעולה שהוא עושה להרע לזולתו הוא עצמו יפול בשחת יפעל וכ"כ הי' ענין המן בענין העץ שעשה תחילה לתלות את מרדכי ולבסוף נתלה הוא בעצמו עליו וז"ש המד' ליהודים היתה אירה זש"ה אמרו לאלקים מה נורא מעשיך עכ"ד עיי"ש בארוכה וז"ש המד' בו"ד מדליק נר מתוך נר ר"ל מוכרת לעשות פעולה מן פעולות הפכיות אבל הקב"ה מדליק נר מתוך החשך היינו מן אותו החשך עצמו והמכה נעשה רפואה ואור וז"ש פה והארץ היתה תהו ובהו וחשך רומז לענין חשכות הגלות כמבואר במד' ויאמר אלקים יהי אור יהי החשך עצמו אור ובזה אני מוסיף נופך לדברי המד' במג"א אהא דכתיב ליהודים היתה אורה דייקא בחי' אור מתוך החשך שאותו עץ הכין המן לו לעצמו כמבואר במא' חז"ל ועז"א מה נורא מעשיך שמפני זה הם יראים לעשות שום מעשה להרע שלא ישוב לרע להם לעצמם: וזה ענין הסמיכות שא' ולא קם נביא גו' ולכל האותות והמופתים אשר שלחו גו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כ"י שראו בעיניהם המורא הגדול אשר עשה משה לאו"ה כדכתיב תפול עליהם אימתה ופחד וגו' וראו בעיניהם המורא הגדול שהיה נפל על או"ה לעשות שום מעשה להרע לישראל פן ואולי אותו מעשה עצמו הוא להרע להם והרי לעיני כ"י בראשית ברא וגו' ר"ל מתחלת בריאת עולם מבואר ענין זה כי והארץ היתה תהו ובהו ויא' אלקים יהי (החשך עצמו) אור כדברי המד' ועפי"ז אני מפרש הא דכתיב יראו תה' כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל לעשות שים פעולה להרע לישראל כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד פעולתם ועכ"ז ה' הפיר עצת גוים ע"ד שהיה בפרעה שנעשתה מחשבתו ורדף אחרי ב"י ועכ"ז הופר עצתו וזה עצמו היה סיבת מפלתו וז"ש דוד כח מעשיו הגיד לעמו וגו' מעשה ידיו אמת ומשפט רומז למ"ש בע"ז פ"ק תורה דכתיב בי' אמת אינו עושה לפני' משוה"ד משפט דלא כתיב בי' אחת הקב"ה עושה לפנים משוה"ד נמצינו למידין דאמת הוא עומק הדין ומשפט יש בו לפנים משורת הדין וז"ש תעשה ידיו אמת אם שהוא נראה שהוא עומק הדין חלילה עכ"ז יש בו משפט לפנים משוה"ד לישראל וזהו עשוים באמת וישר היינו לפנים משוה"ד ר"ל שהרי מן הדין עצמו נעשה תשועה לישראל כמו שהיה במצרים שהקושי השעבוד הי' לטובת ישראל להשלים הזמן וכמו שפי' המפ' פ' וארא וידבר אלקים אל משה מדה"ד ויאמר אליו אני בעצמי ה' הוא מקור הרחמים ואותו שעבוד וקושי היה סיבת מכלתן של מצרים ופדותן של ישראל וז"ש פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו שכך הנהגתו י"ת תמיד להאיר מתוך החשך ולכן קדוש ונורא שמו דייקא, שהם יראים וחרדים לעשות שום פעולה כאמור וז"ש רש"י מ"ט פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו שרצה להודיע הנהגתו י"ת שמתוך החשך מאיר לישראל כמו כן יאיר לנו ויחיש לגאלנו ב"ב: א"י המד' הנ"ל, הקב"ה מתוך החשך מוציא אור ובזה יובן ג"כ הא דכתיב ויבדל וגו' בין האור ובין החשך דמה רבותא והרי רש"י כ' עה"פ להבדיל בין הבהמה הטהורה לטמאה אצ"ל בין חמור לפרש שהרי הן מובדלים וגו' ה"ה כאן קשה מה צ"ל הבדלה בין זל"ז במה שהוא ב' הפכים אבל ענינו עפ"מ דכתיב משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים ופירשו הקדמוני' שיש השגחה בנסים נגלי' והיא נקראת ומכונה בשם משגיח מן החלונות ויש ג"כ השגחה מסותרת כמו עתה כי אותותינו לא ראינו ועכ"ז ידענו באמונה שלימה כי הכל מאת ה' לטובה ובו נסים נסתרים וזה נקרא מציץ מן החרכים וז"ש פה והארץ היתה תהו ובהו וחשך ועכ"ז ויאמר אלקים יהי אור בזה החשך וז"ש המד' הקב"ה מוציא אור מתוך החשך היינו שגם בהחשך יש בו השגחה מסותרת המאיר בטובו בנסים מסותרים ועז"א ויבדל בין האור ובין החשך בין האור היינו נסים נגלים ובין החשך שיש בו אור היינו נסתרים שזה צריך הבדלה ויקרא לאור יום היינו בזמן הגאולה ולחשך קרא לילה זמן הגלות ויהי ערב היינו זמן הגלות ויהי בקר היינו זמן הגאולה (כמו דאי' פ"ק דפסחי') יום א' כלו' ששניהם בבחי' יום אחד יחד כא'