ייטב לב בראשית רט

ענ"ד מהרי"ק והביאו האחרונים ראי' לדבריו מהא דאי' בגיטין ד' ס"ד אם איתא דלגירושין יהבי' נהל' לדידה הוי יהיב לה נהלי' כו' עיי"ש בא"מ ובמקנה והנה יש פלוגתא בפוס' אי וכתב דגט אבעל קאי ובעי שליחות או אסופר פי' א"ע סי' ק"ך ומבואר בפ"י ד' ס"ו דאפי' לר"מ י"ל וכתב אבעל קאי ועליו לכותבו ע"ש: ולפ"ז י"ל דבזה מחולקים הנך ב' חירוצים דתי' הא' סובר דהאי וכתב ונתן אבעל קאי ובאומר לב' כתבו או לג' תנו איכא בזיון שידעו רבים שא"י לכתוב דאם יודע היה כותב בעצמו או שיאמרו שאינו רוצה לעשות המצוה שעליו בעצמו וממילא גם בנתינה איכא בזיון זה שיאמרו שאינו רוצה ליתן בעצמו ואנן קי"ל מצוה בו וכו' ותי' הב' סובר דוכתב אסופר קאי וליכא מצוה כלל שיכתוב הבעל ואין כאן בזיון אם יאמר לאחר לכתוב אבל בנתינה דודאי מצוה על הבעל שיתן בעצמו דכתיב ונתן ודאי איכא בזיון שידעו רבים שאינו רוצה לעשות המצוה בעצתו כ"א ע"י שלית כי קלה היא בעיניו וכ"ז באומר תנו דמשמע דאיירי שהן בעיר אחת אבל באתני' שאינם בעיר אחת (וזה שפרש"י הכא גבי הולכה לא קפיד) דבכה"ג ל"ש מציה בו כו' שא"י לצאת ולבא שמה בעצמו ע"כ הוא שולח ע"י שליח והשלית משלחי ע"י אחר: ומזה נ"ל לתת טוב טעם לחה דאמרו במקום שיכול לעשותה בעצמו מצוה בו יותר מבשלוחו ועי' בקדושין ריש פ"ב מה שפרש"י בזה והנ"ל עפמ"ש בפ"ב דשבת ושפך וכסה באה ששפך יכסה שלא יהיה מצות בזויות עליו ולכך אין מדליקין נד חנוכה מנר לנר ע"י קינסא ה"נ כשיכול לעשות המצוה בעצמו ואינו עושה כי אם ע"י שליח ה"ז בזיון למציה שאינה חשיבה בעיניו לטרוח בעצמי וק"ו הוא תהא דא' בגטין ס"ג ע"ב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה משום בזיון דבעל פרש"י כסבור קלותי בעיניה שאינה תקבלתה בעצמה ק"ו לגבי ממה"מ הקב"ה אבל כשא"י לעשותו בעצמו דהיינו כשאינם בעיר אחת אז ל"ש לומר כן וזה נון ומזה נ"ל במה דאיתא בפסחים ר"פ אלו דברים שא' טל הלל מימיו לא מעל אדם בעולתו אלא מביאה חולין בעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה פסח כו' הגם דקי"ל דמי שמחויב עולה וכ"ש קרבן פסת יכול להקדישו ע"י שליח כדאיתא בנדרים דף ל"ו ועי' בתשו' חת"ס יו"ד סימן שכ"א עכ"ז הי' מביאה בעצמו ומקדישה ושחטה מטעם מצוה בו יותר מבשלוחו כשאפשר לו לעשותה כאמור ומבואר בחו"מ סי' קכ"ה די"א תן כזכי וזכה לחברו שלא בפניו ואפי' בהולך דלאו כזכי אם היה המקבל עני נעשה נדר וא"י לחזור בו כיון שמסרו ליד השליח וזכה עבורו עי"ש ובסימן רמ"ג מבואר דכל זה בסתם אבל באימר המקבל שאינו רוצה דלא ניחא ליה במתנתו אינו זוכה לו עי"ש: ובזה נבוא אל הביאור דודאי עשו נתן עיניו באותו דורון ששלח לו יעקב אלא שלא רצה לקבל מיד המלאכים השלוחים כיון שא"ל והנה גם הוא אחרינו הרי יכול ליתן לו בעצמו ואינו נותן אלא ע"י השלית ה"ז בזיון בעיני עשו שאמר קלותי אני בעיניו ליתן לי בעצמי ולכן כאשר שאל מי לך וגו' ויאמר למצוא חן וגי' עדיין לא רצה בהם כ"א יקבלם תיכף נראה שרצה בהן וזכות הוא לו וזכו לו השלוחים שזכו עבורו ושוב איכא בזיון ולזה עשה בערמה ואמר יש לי רב אחי וכיון שאני עשיר א"כ יהי לך אשר לך כלו' הרי הוא שלך דלא ניחא לי במתנות ולא זכיתי בהן ולזה ויאמר יעקב אל נא י"ל נ"א מלשון עתה כלומר עתה אל תאמר שהוא ע"י שליח אבל אם נא מצאתי תן בעיניך ולקחת מנחתי מיד"ו דייקא כי ע"כ ראיתי פניך ליתן לך בעצמו כראות פני אלקים כמו בקרבן שדרך ליתנו בעצמו על כן ותרצני קח נא את ברכתי אשר הבאת לך בדרך הבאה לא בדרך זכיה ויפצר בו כלומר בדברים האלי ויקח והבן: אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת הרי בעיני כאלו כבר לקחת מנחתי ממני (ע"ד שאמר אברהם נתתי כסף השדה פרש"י הלואי נתתיה לך כבר) כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים כ"ף הזמני שראיתי פניך בזמן ועת שראיתי פני אלקים כמו שכ' והוא עבר לפניהם פי' הזוהר שקאי על השכינה שעברה לפניו וישתחו ארצה עד גשתו עד אחיו וכיון שבאותו זמן שרתה שכינה כנגדי מזה אני יודע כי ותרצני שבודאי תשלים אתי והבן זה: כי מ"כ ראיתו פניך וגו' יש לפרש עפ"מ שכתב הנועם אלימלך לפרש אומרו לאדני לעשו עם לבן גרתי פרש"י לא נעשיתי שר וחשוב ד"א ותרי"ג מצות שמרתי כי לפעמים צריך האדם להסתיר תפלתו בדיבורים שמדבר עם ב"א ואינו מתפלל תפלתו בפירוש לבל ישטינו עליו המשטינים וז"ש כה תאמרון לאדני לעשו ר"ל לאדון האדונים ולעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ולא נעשיתי שר וחשוב (וזה לעשו) ד"א ותרי"ג מצות שמרתי