ייטב לב בראשית רח

בנו"ט דאיסור מוקדשין בא על הגיד רק מכת איסור גיד תו הי"ל שניתן שקולין ולא אתי איסור מוקדשין וחל עוד י"ל דלמ"ד אין בגידין בנו"ט חייב שתים ללקית מטעם אחשבי' כמו דליקה על גיד אבל לא לענין לחייב כרת אם אכלו בטומאה דלא מצינו דאחשבי' רחמנא לאכילת גיד לענין כרת אלא למלקות דוגמא לדבר הא דאר"ש כל שהוא למכות ופי' הריטב"א בשם הרמ"ה דהוא מטעם ולא א' כזית אלא לקרבן הרי לענין כרת לא אמרי' ס' אחשבי' ומש"ש הריטב"א דבשוגג ליכא אחשבי' הוא דוחק דנהי דסבור שהוא מותר מ"מ כיין דלי' בי' אלא כ"ש ואכלו הרי אחשבי' אכילה ומהראוי לחייב קרבן אע"כ משום אחשבי' לא חייבי' רחמנא כרת ושפיר איני חייב על שגגתו קרבן וכ"כ י"ל לענין גיד דהא דהתורה חייבי' היינו משום דכיון שהוא אכלי הרי הוא אחשבי' אכילה והיינו חידושי' שהתורה חייבי' בגיד מכח אחשבי' מה דלא מצינו כן לדידן בשאר איסורין וכיון דליכא כרת באוכל גיד של עולה בטומאה ל"ח איסור חמור ואינו חל על גיד ושפיר קאמר איסור מוקדשין ליכא יל"ק ליתני אין מוקדשין נוהג מטעם שכ' לעיל ולזה קתני גיד לבדו נוהג ולא איסור אחר וכ"ז למאי, דסובר בשקולין לא א' כולל אבל למאי דפסק רבינו בשניהן שקולין א' כולל שפיר פסק בג"ה של עולה ונבילה חייב שתים ודו"ק וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה וגו' יישא את עינ"י יירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלקים וגו' יבואר עפ"מ דאי' במד' פ' ויצא פ' ע"ד ופ' זו לב חכם לימינו זה יעקב ויקח יעקב את בניו אח"כ את נשיו ולב כסיל לשמאלו זה עשו ויקח עשו את נשיו אח"כ את בניו ביאורו כפשוטו כי ביעקב הי' בניו העיקר כי לא נתכוון בנשיו אלא להעמיד תולדות וכמו שפירש"י איזה חכם הרואה את הנולד דייקא עי' בצמח עה"פ והכני אם על בנים ועשו לא נתכוון אלא למלא תאותו ולכן הי' הנשים אצלו עיקר יותר מהבנים והבן, ועי' במה"ק פי' כי האנשים הם מבחי' ימין שהוא חסד ורחמים ונשים מבחי' נוקבא בחי' שמאל וגבורה ולזה עשה יעקב בניו עיקר להגביר כח ימין על שמאל ועשו להיפך עיי"ש והנה רש"י פי' וישם את השפחות כי' ואת רחל ואת יוסף אחרוני' אחרון אחרון חביב נמצא דבכל האמהות הקדים את נשיו להילדים משום שהילדים הי' חביבין בעיניו יותר והם העיקר בעיניו וזה הי' דבר פלא בעיני עשו כי מנהגו לחבב הנשים יותר ולעשותן עיקר ולכן שאל את יעקב מי אלה לך ר"ל מי הם העיקר בעיניך שאתה מקדים הנשים מזה נראה שהבנים חביבין לך יותר היפך הנהוג אצלי והשיב לו יעקב האמת הילדים ר"ל שהם אצלו עיקר בעיניו והטעם אשר חנן אלקים את עבדך ר"ל כי כן ראוי ונכון להתכלל שמאל בימין ובחי' אלקים מדה"ד נעשה רחמים וחנינה וז"ש חנן אלקים והבן: ויאמר מי לך וגו' ויא' עשו יש לי רב אחי וגו' יש להבין ועמו מפני מה תתל' לא רצה ליקח וא' יש לי רב ואח"כ ויפצר בו ויקח גם מה שא' יעקב ולקחת מנחתי מיד"י דהאי מיד"י שפת יתר לכאו' גם להבין אומרו כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלקים ומהר"י אברבנאל פירש דר"ל אף שלא קבלת אותה מיד השלוחים קח איתה אתה מי"די כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלקים כלו' שאין מנחתי אלא בערך האדם המקריב קרבן לגבו' שהוא לתועלתו ולא לצורך האל ב"ה עיי"ש ובדרכו אלך להבין הא גופי' מ"מ לא רצה לקבלה מהשלוחים כ"א מידו וגם זה לא בתחל' כ"א אחר שהפציר בו ויקח: והנ"ל בזה בהקדם פרפרת נאה שאמרתי בחידושי לגיטין פ"ג ד' כ"ט ע"א ורמינהי האומר לב' תנו או לג' כתבו ותנו הרי אלי יכתבו ויתנו אבל שליח לא א' אביי התם טעמא מאי משום בזיון דבעל פרש"י שעליו לכתוב את הגט ואינו רוצה שידעו רבים שא"י לכתבו הכא (פרש"י גבי הילכה) בעל לא קפיד והקשו תוס' והא קא' יתנו ותירצו אגב יכתבו נקט יתנו אי נמי כו' ושני התירוצים דחוקים ותו קשי' לפי התי' הב' אהא דרבא אמר משים מילי כו' אכתי האיך ניחא לי' הא דיתנו ולא שליח וכבר עמד ע"ז ז' מהרש"א ז"ל עיי"ש, והנ"ל בזה לתרץ ב' קושי' אלו בחדא מחתא גם להבין במאי פליגי הנך ב' תירוצי' שבגמ' והוא עפ"י המבואר בתשו' מהרי"ק שירש קע"א העתיקו הרמ"א בא"הע בסי' מ"ה דבשלח לה סבלונו' ליכ' למיחש לפרש"י דהן עצמן קדושין כיון דלא נתן לה בעצמו אלא ע"י שליח דאם איתא דהי' נתכוון לקדשה הי' מקדשא בעצמו דמצוה בו יותר מבשלוחו והב"ש תמה ע"ז איך מיישב הסוגי' דבשלח סבלונות חוששין לקדושין לפרש"י ואמנם האחרונים הטיבו לראות במהרי"ק בסוף ומבואר בדברי' להדי' דהסוגי' איירי כשאינו בעיר א' דודאי אי אינו רוצה לטרוח ללכת שם הדרך לשלוח שליח אבל כשהם בעיר א' הדרך שיתן לה בעצמו משום מצו' בו כו'