ייטב לב בראשית רז

בי' איסו' גיד לית בי' נמי מוקדשי' וה"ק אין איסו' מוקדשין מבלעדי גיד נוהג בו וכמו דמוקי במבכרת פרש"י דקמ"ל יש מוקדשין שנוהג בו וכ"כ לפי אוקומתא שמוקדשין אינו נוהג בגיד ה"פ יש שמוקדשי' אינו נוהג בו היינו במקום דליכא איסור ג"ה אבל באוכל גיד של מוקדשין כזית בב"א הו"א חייב שתים כס' הרמב"ם משום אחשבי' קמ"ל ג"ה לבדו נוהג במוקדשי' ולא איסור אחר לומר אעפ"י שחייב משום גיד באוכל כזית בב"א אפי"ה אין בו איסור מוקדשין וכס' הרשב"א כך י"ל לשיטת הרשב"א ותוס': והשתא דאתינא להכא ליכא מכאן קושי' על הרמב"ם די"ל דלעולם דא' אחשבי' וחייב שתים משום כולל והא דקא' אלא קסבר אין בגידין בנ"ט ובגיד איסור מוקדשין ליכא היינו דמתניתין סובר אאחע"א אפי' בכולל ומוסיף אלא דתחל' למ"ד יש בגידין בנ"ט ליכא למימר הכי דא"כ תקשי אין מוקדשין נוהג בגיד מיבעי' לי' כמ"ש ולזה קא' אלא קסבר אין בגידין בנו"ט דלמ"ד איסור חע"א יש חילוק דבאוכל כזית בב"א חייב שתים משום אחשבי' אבל בחלקו מבחוץ לכ"ע פטור דבכה"ג דאינו חייב משום גיד ליכא אחשבי' ופטור משום מוקדשין וא"כ תו לא מצי למיתני אין מוקדשין נוהג בגיד דהו"א דהיינו בחלקו מבחוץ דפטור משום גיד אבל באוכל כזית בב"א דחייב משום גיד חייב נתתי אמוקדשין דכה"ג א' אחשבי' ונימא איסור חע"א לזה קמ"ל מתני' דג"ה לבדו נוהג ולא איסור אחר דהגם דא' אחשבי' אפ"ה פטור משום מוקדשין משום דמתני' סובר אין אחע"א אפי' בכולל אבל רבינו דפסק אחע"א בכולל שפיר פסק בג"ה ש"נ ועולה חייב שתים: עוד י"ל דאהא דקא' וכ"ת יש בגידין בנ"ט ואתי איסו' מוקדשין וחייל כו' כ' תוס' אע"ג דתנן לקמן ואינו נוהג בטמאה דאין איסור גיד חייל על איסור טומאה איסור מוקדשין דחמור דאית בי' כרת כו' חייל טפי ומפרש הראש יוסף הא דלא תירצו דהתם גיד אטמאה לא הוי כולל משא"כ מוקדשין דהו"ל כולל משום דהשתא ס"ד דאיסור גיד משעה שנוצרה הבהמה א"כ הו"ל גיד וטמאה איסור ב"א וכיון דל"ל ב"א כ"ש דל"ל כולל ולזה תירצו דשאני קדשים דהוא איסור כרת חייל (ושוב הקשה דהו"מל דקדשים איסו' חמור דאסו' בהנא' ויש לתרץ דהא דא' למ"ד יש בגידין בנו"ט גיד הנשה מותר בהנא' מטעם כשהותרה נבילה כו' היינו למאי דקי"ל איסור תע"א בכולל אפי' באינו חמור אבל לפום סברא דהשתא דאיסור כולל אפי' חמור אינו חל אין הגיד בכלל נבילה ותו לא הוי בכלל היתר הנאה וכמ"ש הוא עצמו סברא זו בשם גיסו לקמן דף ק"א וממילא בענין הנאה שוה הוא למוקדשין מיהו בפלתי וצל"ח מבואר דלא כוותי' אלא אפי' אי אמרי' אין אחע"א מ"מ נבילה היא למ"ד יש בגידין בנו"ט וכשהותרה היא וגידה הותרה עיי"ש), ולפ"ז י"ל דע"כ לא הוי מוקדשין איסור חמור דאי' בי' כרת אלא למ"ד יש בגידין בנ"ט דאז איסור מוקדשין הוא איסור בפ"ע מבלעדי איסור גיד שהרי גם בשאר גידין יש בהן איסור מוקדשין וכיון דעל גיד ליכא כרת ועל מוקדשין חייב כרת אי אכלו בטומאה תו הו"ל איסור חמור וחל בכולל אבל למ"ד אין בגידין בנו"ט ובשאר גידין ליכא איסור מוקדשין רק בג"ה מכח אחשבי' לענין גיד אחשבי' נמי לענין מוקדשין ובמקום דאינו מחייב משום גיד כגון בחלקי מבחוץ לית בי' איסור מוקדשין א"כ תו חשוב איסו' מוקדשין בגיד מכח אחשבי' איסור קל נגד איסור גיד דגיד הוא איסור בעצמותו אפי' במקום דליכא איסור מוקדשין ואיסור מוקדשין דגיד אינו מצד עצמו אלא מכח דאחשבי' אכילה לגבי גיד וא"כ נהי דאיסור מוקדשין אית בי' כרת מ"מ גיד אית בי' מעל ותא שהוא איסור בפ"ע משא"כ מוקדשין החל על גיד א"כ תו הו"ל שניהן שקולין ודוגמא לזה מ"ש תוס' ביבמות ד' ל"ג אהא דאמר רבא בחולין דף ק"כ וזבחים ד' ע' אמרה תורה יבא איסור נבילה וטריפה ויחול על איסור חלב הא הוי קל על חמור דחלב הוא בכרת ואין איסור כולל חל בקל על חמיר ותירצו דחלב קל דהותר מכללו כי' ועוד דיש חומרא בנבילה שכן מטמאה ואע"ג דיש חומרא בחלב שאינו בנבילה אין לחוש בכך כו' ונראה שהוצרכו לתי' הב' למ"ד דחלב לא מקרי הותר מכללו כמבואר בפסחים פ' כ"ש ובחולין דף ק"ך בתוס' שם עיי"ש ובדבריהם הללו מתורץ היטב מה שהקשו שם בזבחים תימה למאן דאית לי' איסור מוסיף ל"ל קרא וכ"ת מהכא יליף ש"ה דאיסור חלב הותר מכללו ולכך נבילה חייל עלי' והניחו בקושי' ולמ"ש ביבמות ניחא דלזה עצמו הוצרך קרא לאשמעי' דסד"א משום דחלב בכרת ונבילה אינו אלא לאו הו"ל קל על חמור ואינו חל בכולל קמ"ל דנגד זה חלב קיל מכח דהותר מכללו ולמ"ד דחלב לא מקרי הותר מכללו יש חומרא בנבילה שמטמאה וא"כ שניהן שקולין וחל בכלל וא"כ לפום סברא דהשתא דתנא דידן לית לי' איסור ב"א ולא כולל בשניהן שקולין א"כ למ"ד אין בגידין