ייטב לב בראשית רו

פירושים ופנים לתורה הפן הא' שהי' מיכאל וגבריאל והפן הב' שרו של עשי והכל אמת ומכולם ותנצל נפשי: ויזרח לו השמש וגו' פרש"י לרפאות את צלעתו כד"א שמש צדקה ומרפא כי' יש לרמז עפ"מ שפי' הזוהר יירא כי לא יכיל לו לאורייתא ויגע בכף ירכו באלין תמכין דמאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך לי' ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסי' לאתתקפא ע"ד חליש חילי' דאורייתא עיי"ש והכוונה שנגע בעשירים המחזיקי' לומדי תורה כ"א העשירים בעצמם מזונותם מצומצמים ואין להם שפע א"כ איך יחזיקו ידי ת"ת זולתם אמנם כבר אחז"ל אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה הגם שע"י שנתמעט השפע לעצמו יש לו מניעות ועיכובים מתת צדקה עכ"ז צריך לשבור כל המניעות והעיכובים ות הבורא ב"ה ולעשות רצונו בלב שלם ודבר זה למדני מזריחת השמש שיש לה מונע מנגד למהלכה שמכריחה להיפך ועכ"ז אינה מניחה את שלה ועושת רצון קונה ועפי"ז פי' מוזלה"ה פ' יירא ובהפטרת צו מאמרם ז"ל מרגליות טובה הי' תלוי' בצוארו של א"א כל חולה ר"ל חולי נפש שרצה לעבוד הבורא ב"ה אלא שיש לו מניעות הרואה אותו המרגליות היינו בחי' אברהם אבינו ששיבר כל המניעות לעבודתו ית' מיד נתרפא וכשמת תלאה הקב"ה בגלגל חמה ללמוד ענין זה מהילוך החמה וזש"ה וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כלו' שהשמש זורח לכם לעשות צדקה ומרפא בכנפי' כי חולי הנפש מכח הצימצום ומניעות נתרפא מכח השמש שמשבר המניעות עיי"ש ותבין וז"ש הגם כי נגע בכף ירכו באינון תמכין העשירי' שפרנסתן מצומצמת עכ"ז ויזרח לו השמש לרפאות את צלעתו היינו לשבר כל המניעות ולתמוך ולהחזיק לומדי תורה כמד"א שמש צדקה ומרפא בכנפי' ליקח ממנה רפואה ותעלה וכדאמרן: א"י ויזרח לו השמש וגו' עפימ"ש דתורה קרוי' שמש כמה דכתי' מה יתרון לאדם כו' שיעמול תחת השמש פרש"י התורה ואי' באבות פת במלח תאכל וחיי צער כו' ובתורה אתה עמל וז"ש על ת"ח ויזרח לו השמש עסק בתורה הגם והוא צולע על ירכו כי לית מאן דסמיך לי' עכ"ז זורח לו התורה ועוסק בה ונהירין לי' שמעתתא: ע"כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה הרמב"ם פסק פ"ח ממ"א ה"ו האוכל ג"ה של נבלה וטרפה או של עולה חייב שתים מתוך שנכלל באיסור שאר גופה כו' והקשה הרשב"א מהא דאמרי' בריש ג"ה אלא קסבר אין בגידין בנ"ט ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא הרי דלמ"ד אין בגידין בנ"ט וכוותי' פסק רבינו אין בי איסור מוקדשין ולא נבילה ואיך תזכה שטרא לבי תרי: ונ"ל בהקדם קושי' תוס' אהא דקאמר אי יש בגידין בנ"ט מוקדשין נוהג בגיד מיבעי' לי' לשני דסובר אין אחע"א ואי דא"כ תקשה אין מוקדשין נוהג מיבעי' לי' א"כ למאי דמשני דסבר אין בגידין בנו"ט ליפרך אין מוקדשין נוהג בגיד מיבעי' לי' ונ"ל לתרץ עפימ"ש הרשב"א והאחרוני' בדעת הרמב"ם דפסק בג"ה ש"נ ועולה חייב שתים ובבהמה טמאה פטור לגמרי משום דבנבילה ועולה מגו דאחשבי' רחמנא לחייבי' משום גיד אחשבי' נמי גבי נבילה אבל בטמאה דפטור משום גיד משום דבשרו אסיר ולא אחשבי' אכילה לענין גיד ממילא פטור משום טמאה ולפי"ז נראה ברור דהא דחייב בג"ה משום נבילה וטריפה ועולה היינו באוכל כזית בבת אחת דחייב משום גיד בחלקו לגיד מבחוץ ואכלו רק בכדי א"פ, דכה"ג פטור משום גיד דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דומי' דאבמ"ה דחלקו מבחוץ פטור וכמבואר בפרמ"ג יו"ד סי' ס"ה ממילא בכה"ג פטור נמי משום נבילה ועולה דהיכי דלא אחשבי' רחמנא לחייבי' משום גיד תו אינו חייב משום איסור אחר וזה ברור ולפי"ז י"ל קושי' תוס' לדעת הרשב"א ותוס' בשמעתין ד"ה איסור גיד איכא דמאן דמחייב שתים סובר יש בגידין בנו"ט אבל למ"ד אין בגידין בנו"ט פטור משום איסור אחר והיינו אפי' באוכל כזית בב"א ולפי"ז ניחא דאי סובר יש בגידין בנו"ט ממילא חייב בג"ה אפי' בחלקו מבחוץ ואכלו בכדי א"ש כמו בשאר איסורין וא"כ לא מצי לשנוי דסובר אין אחע"א דא"כ אין מוקדשין נוהג בגיד מיבעי' לי' אע"כ סובר איסור חע"א וא"כ מוקדשין נוהג בגיד מיבעי' לי' ולזה משני לעולם דסבר איסור חע"א אלא דסובר אין בגידין בנ"ט לכך ליכא איסור מוקדשין משום דלא א' אחשבי' אע"ג דחייב משום גיד מ"מ ליכא איסור מוקדשין וה"ק גיד לבדו נוהג במוקדשין ולא איסור מוקדשין משו"ה לא מצי למיתני אין מוקדשין נוהג בגיד דאז הוי אמינא דהיינו דוקא היכי דליכא איסור גיד כגון בחלקו בחוץ וקמ"ל אע"ג דאי אוכל מבשר מוקדשין חייב בכדי א"פ אפי"ה במוקדשין של גיד בחלקו מבחוץ פטור כיון דבכה"ג לית