ייטב לב בראשית רה

כמוהו יחויב שמחה עצמיות וע"כ נא' אח"כ לאהרן יין ושכר אל תשת וגו' וז"ש כי שרית עם אלקים ( (היודע מחשבות הלב) ועם אנשים ותוכל שגם אנשים מכירים שברכתך בלב האמת בלי סבה המעורר והבן, ועפי"ז יתורץ מה שהקשו בה' חנוכה דסעודה שקובעי' בהן הוא רשות ומדוע לא קבעו ימי חנוכה למשתה ושמחה כמו בפורים ולמ"ש א"ש דבפורים שאני שעיקר החטא הי' שנהנו מסעודתו של אותו רשע ומלאו כריסם כו' והי' החטא ע"י מאכל ומשתה וזה הי' כח המעורר להחטא וכ"כ עיקר הנס מה שהי' הרפואה קודם למכה שנהרגה ושתי הי' ע"י כח המעורר וכדכתי' כטוב לב המלך ביין ועי' מ"ש ע"ז היע"ד על אומרם שבת הי' ר"ל שמזלו שבתאי והי' עצב ולבו דוי והוצרך ליין המשמח עיי"ש ולכן לזכר הדבר תקנו להודות ולהלל ע"י כח המעורר משתה ושמחה יין המשמח אבל בחנוכה צריך להודות ולהלל בשמחה עצמיות בלא כח המעורר וע"כ לא תקנו בהו משתה והבן: ה ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכול לו וגו' ויאמר שלחני כי עלה השחר פרש"י וצריך אני לומר שירה ויש לפרש ע"ד שאמר דוד עורה כבודי וגו' אעירה שחר אמר דוד אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי עי' ט"ז או"ח סי' א' וע"ד הפשוט י"ל עפ"י מאמרם מרגליות טובה היתה תלוי' בצוארו של אברהם וכו' וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה ופי' המפו' כי אברהם הודיע אלקותו ית' בעולם וכל חולי נפש נתרפא ע"י וכשנפטר תלאה בגלגל המה ע"ד כי אראה שמיך וגו' וע"ד השמים מספרים כבוד אל שמגדולת העבד נכר גדולת רבו כידוע ואמנם דוד לא הוצרך להתעוררות מזולתו כלל, וז"ש ואין השחר מעיר אותי כי הוא אמר אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי וכ"כ הצדיקים וכ"כ המלאכים אשר בגבהי מרומים יומם ולילה לא יחשו מלהזכיר גדולת השי"ת ואמנם בבא המלאך לזה העולם הוא מתלבש בלבוש אנושי שלכן קראן אברהם אנשים שלשה אנשים נצבים עליו ואז נתגשמו קצת ונפלו ממדרגתם לבחי' אנושי במקצת והנה יעקב אבינו הי' בבחי' שהי' תמיד מפאר ומרומם אותו ית"ש ביום ובלילה זכרו ית' לא מש מפיו ואמנם אותו המלאך בבואו לזה העולם ונתלבש בלבוש אנושי נפל ממדרגתו עד שהוצרך להתעוררות שיהא השחר מעורר אותו לומר שירה ומזה עצמו הכיר ערכו וערך יעקב כמה כחו גדול בזה העולם וז"ש ויאבק אי"ש (דייקא בהתלבשו בלבוש אנושי) עמו עד עלות השחר (ואז) וירא כי לא יכול לו (וממה ראה לזה אמר מזה עצמו) ויאמר שלחני כי עלה השחר וצריך אני לומר שירה כלומר שהשחר מעיר אותי לומר שירה ואתה א"צ להתעוררות ע"כ איני יכול לך כי אתה גדול ממני ונכון: ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלקים פנים אל פנים כי הנה לפי פשוטו של הפרשה הי' יעקב משתחוה ומכניע לפני עשו וחס לי' לאבינו יעקב עשות כדבר הזה אבל האמת כי השתחוה אל מול פני השכינה כדכתי' והוא עבר לפניהם פי' השכינה כדאי' בזוהר ובמד' ועשו הי' סובר כי השתחוה אליו וכ"כ בפיו הי' מכניע א"ע לפני עשו אבל בקרב לבבו פנה אל ה' ובו בטח לבו ועי' מ"ש בס' ישמח משה עה"פ וישלח יעקב מלאכים לפניו שהשליחות הי' רק לפניו היינו חוץ ממנו אבל לא בתכניות הלב עיי"ש ולכאורה זה ענין שקר ורמאות וכתי' תתן אמת ליעקב (הן אמת כי בזוהר פ' וירא עה"ש ואמרתם כה לחי מבואר דאין זה רמאות עיי"ש) אך לדרכנו נאמר כי דרשו חז"ל כי אמר יעקב לרחל כי אחי אבי' הוא אחיו אני ברמאות והקשו ומי שרי לצדיקים לסגויי ברמאות ומשני אין דכתיב ועם עקש תתפל ע"כ גם אנו נאמר כי ידוע כי עשי הנה הוא רמאי ונקרא חזיר היער כ"ש שפושט טלפיו מבחוץ מפריס פרסה סימן טהרה ותוכו טמא טמא יקרא ואין תוכו כברו וידוע כי הענף דומה לשורשו ע"כ גם השר שלו בודאי הוא כך לכן זלע"ז עשה יעקב למולו לבלי היות בגשתו לפניו רק בהכנעה חיצונית ולא בתוכו וכן מבואר להדי' בזוהר פ' תולדות דף קל"ח ודף קמ"ג עיי"ש ולזה קרא שם המקום פניאל כלו' ששם פניו אל אל ולא השתחוה והכניע אל מול פני עשו ושמא תאמר א"כ זה רמאות עז"א כי ראיתי אלקים השר שלי יש לו פנים אל פנים כלו' שאין תוכו כברו ופניו הפנימי אינו כמו החיצוני ועם עקש תתפל לעשות הפכו הפנימי טוב והבן: וז"ש לו כי ע"כ ראיתי פניך בהכנעה חיצוני' כראות פני אלקים השר שלך שאין תוכו כברו כ"כ תוכי בוטח בה' ע"כ ותרצני והבן: א"י ויאבק איש עמו כי לפי פשוטו הי' האיש שרו של עשו ואמנם במד' אי' שהי' מיכאל וי"א גבריאל ועי' בנזה"ק באורך ושודאי או"א דברי א"ת ושלשתן אמת וז"ש כי ראיתי אלקים שיש בזה פנים אל פנים היינו כמה