ייטב לב בראשית רד

דכתובות אי' פלוגתא אי אזלינן בתר מעשה או בחר מחשבה ובזה נאבק יעקב עם המלאך וירא כי לא יכיל לו היינו משים דאזלינן בתר מעשה ולא בתר מחשבה דדברים שבלב ל"ה דברים נגד בני אדם ונקדים מ"ש המגיד משרים פ' שמיני שהקשה על הא דא' חז"ל דנדב ואביהוא בחובא דאבוהין מתו הא אחז"ל דאדרבא כוונת' הי' לש"ש משל לבן מלך כו' וגם אמאי אצטרך קרבנא לכפרה ותו האיך מהני קרבנא הא לאו בשגגה הוי אבל רזא דמלתא דאהרן אע"ג דהו"ל מחשבה טובה וכההוא דמשל כו' מ"מ עובדא גופי' הוי ביש והוי בי' חילול ה' (כי בני אדם לא ידעו מחשבותיו) אשתכח דדמי לשוגג מעשה בלא מחשבה עכ"ד עיי"ש ועפי"ז פירשתי הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי ר"ל ע"י קרובי רומז על אהרן אקדש שכוונתו הי' לשמים אך ע"פ כל העם שלפניהם אינו גלוי מחשבותיו אכבד חילול ה' אכבד כי וידום אהרן ולא גולה מצפוני לבו ומחשבתו הטובה ובזה פירשתי המסורה שם כמו שיבואר במקומו ברצ"ה עיי"ש וז"ש כאן דמכת שלא יכול לו נתברר לו דאזלינן בתר מעשה ולא בתר מחשבה לכך ויגע ביוצאי ירכו הם נדב ואביהו שנענשו על עובדא דאהרן הגם שמחשבתו לטובה היתה דבתר מעשה אזלינן ולא בתר מחשבה נגד בני אדם: ד' אופן הרביעי בהקדם להבין הא דאי' בפ' תולדות ולא הכירו כו' ויברכהו ויאמר אתה זה בני עשו כו' דלא א' במה ברכו וגם מה נתחדש לו לשאול אותו עוד הפעם אתה זה בני עשו הלא כבר אתר לו למעלה גשה נא ואמשך ותו יש להבין עפ"י פשוטו על מאמר יצחק ואברכהו גם ברוך יהי' ופרש"י שאז הסכים וברכו מדעתו וקשי' אמאי הלא נודע לו שרימה אותו ואיך מהני לרמאי ברמאותי' ומשאז"ל כי נכנס עמו ריח ג"ע זה דרך דרש אמת ויציב אבל מלבד זה צריך להבין הדבר עפ"י פשוט ג"כ והנ"ל בזה עפמ"ש בס' אהל יעקב פ' תולדות עה"פ ורבקה אמרה וגו' הנה שמעתי את אביך וגו' וגם על מה שהעמיס יצחק על עשו להביא לו ציד האם יבצר ממנו לברכו בלא זה עיי"ש ומבואר מדבריו כ"א שרצה לברכו כי הוא הבכור אבל לא נשאו לבו לתת מברכתו עליו כי אינו ראוי לזה ע"כ ביקש לו סבות מועילות הציד ומטעמים להעיר א"ע לברכו ומטעם זה מנע ה' שתיית יין מהכהנים המברכים למען אשר תהי' ברכתם בשמחה עצמית מאהבתם אותם ולא מכח יין המשמת עיי"ש ותבין והנה יש להבין אומרו ויברכהו ומדוע לא אמר וברכו (נחוץ לדרכנו יאמר כי ברכו בברכת עוה"ז הנברא בה"א ובעוה"ב הנברא ביו"ד לזה הוסיף אותיות י"ה) וכן יש לדקדק אקרא דכתי' בשבת ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו ולא א' וברך וקדש כמו דאי' בזמירות ברכו יקדשו במן וכן אקרא ויברך דוד וכהנה רבות אבל כלל הדבר עפמ"ש רש"י בפ' בשלח אז ישיר עלה בלבו שישיר וע"ש בג"א כי הי' הלב מעורר האברים ולא ההופך ע"ד שא' הקול מעורר הכוונ' והלב יתפעל מן תנועת אברים החיצונים אלא הלב הי' מעורר יתר האברים ויציבא מילתא כי יו"ד רמז למחשבה כנודע וע"כ בכ"מ שרוצה לומר שהי' בלתי התעוררות מזולת דבר כ"א מעומק רצין הלב אומר ויברך והבן, וכ"כ כאן כשבא יעקב נתעורר בלבו מיד לברכו אף גם טרם אכל מטעמותיו ושתה יינו וז"ש ויברכהו ר"ל עלה בלבו לברכו כי באמת יעקב הי' הברכות ראוין אליו מבלעדי סבה המעורר וזה הי' לפלא שוב בעיני יצחק הלא ידע עם לבבו שלא נשאו לבי לברך לעשו וע"כ הוצרך לפקדו להביא לו מטעמים וכאן נתעורר לבו לברכו מיד וע"כ חזר ושאל לו אתה זה בני עשו כו' וע"כ כפל ואמר עוד ואברכהו לומר הגם שאכל המטעמים אבל הברכה הי' מכח התעוררות לבבו מעצמו כי נשאו לבו לברכו ומזה עצמו הכיר כי הברכות ראוין לו ומאת ה' היתה לו וע"נ אמר ריח בני כו' אשר ברכו ה' דייקא בלי שום סבה המעורר וע"כ אמר ויתן לך וגו' מטל השמים שהוא בא באתערותא דלעילא בלא אתערותא דלתתא כנודע וע"כ טל לא מעצר ולא כגשם הבא באתערותא דלתתא ע"י תפלה כידוע וע"כ אמר מי אפוא וגו' ואברכהו ר"ל מעצמותי בלא סבה המעורר ע"כ גם ברוך יהי' הסכים מדעתו כי הכיר שראוי' הם לו מטעם שאליו לא הי' צריך לסבה המעורר, והנה כאן כשנאבק יעקב עם המלאך על הברכות וירא כי לא יכול לו והיינו שבאמת הם של יעקב שאליו נשאו לבו לברכו משא"כ לעשו הי' צריך כח המעורר ע"י מטעמים ויין שמזה ניכר שלא הי' דעתו שלימה לברכו ולכן א"ל לא יעקב וגו' כ"א ישראל כמו שפרש"י וע"כ כשראה המלאך שכן הוא ויגע בכף ירכו הם נדב ואביהוא שנענשו על שנכנסו לביהמ"ק שתויי יין והיינו הגם שכוונתם הי' לש"ש לעורר לבבם לשמחה כדכתי' עבדו את ה' בשמחה אבל לא באלה חלק יעקב כי נאמר ושמח ישראל בעושיו שמחה עצמיות לא ע"י כח היין המשמח וכדכתי' יין ישמח לבב "אנוש דייקא היינו פחותי ערך שמזה ניכר שאין דעתן שלימה כאמור אבל לגדולי'